אריה קוקס בטורו השבועי: רוסיה – על ימין, שמאל ושוב ימין (חלק ראשון)
01.04.22 / 15:33
בשבועות הקרובים ננסה לבחון את ההיסטוריה של העם הרוסי במבט גאו-פוליטי, אשר הביא את השליט הנוכחי, ולדימיר פוטין לחרוג מהתנהלות זהירה שאפיינה אותו בעבר, כדי לקחת הימור בדרך לתקיפה צבאית וחזיתית של מדינה ריבונית, תקיפה חסרת תקדים בהיקפה ועוצמתה מאז מלחמת העולם השנייה.
עוד בטרם חלפה לה רבע מן המאה ה-21, שב העם הרוסי להציב אתגרים דרמטיים בפני האנושות. לא ניתן להקל ראש במצב בו אומה המצוידת בארסנל אדיר של נשק גרעיני, מייצרת קונפליקט עולמי ברוטאלי ואלים, אשר עלול להתדרדר לעימות אפוקליפטי.
בשבועות הקרובים ננסה לבחון את ההיסטוריה של העם הרוסי במבט גאו-פוליטי, אשר הביא לפני כחודש את השליט הנוכחי, ולדימיר פוטין לחרוג מהתנהלות זהירה שאפיינה אותו בעבר, כדי לקחת הימור בדרך לתקיפה צבאית וחזיתית של מדינה ריבונית הממוקמת בגבולה הדרום- מערבי. מדובר בתקיפה חסרת תקדים בהיקפה ועוצמתה מאז מלחמת העולם השנייה.
במשך כמעט 400 שנה, נמצא העם הרוסי במצב של אנומליה מובנית וחלק ניכר מן ההיסטוריה הבעייתית שלה נובע מניסיונות להיחלץ מאנומליה זו. מדובר בעם המחזיק בשטח קרקע פנטסטי בהיקפו שהגיע בשיאו ליותר מ-22 מיליון קמ"ר! אפילו רוסיה במתכונתה "הרזה" יותר מחזיקה כיום בשטח של למעלה מ-17 מיליון קמ"ר. שטחי קרקע אדירים אלו עשירים באוצרות טבע והם כוללים עתודות מוצרי אנרגיה מבטיחים. בתקופת השלטון הסובייטי מנתה אוכלוסיית ברה"מ כמעט 300 מיליון תושבים וברוסיה כיום כמחצית ממספר זה. אמנם לחלק ניכר מאוכלוסיית העם הרוסי נתונים דלים ביותר, אבל שכבה דקה של אינטליגנציה הביאה לעם הרוסי הישגים כבירים בתחומים רבים. די אם נעיף מבט על רשימות הסופרים, המלחינים, המתמטיקאים, הפיזיקאים והמדענים הרוסיים, או על ההישגים בתחומי אומנויות הבמה (מוסיקה קלאסית, אופרה ובלט), ספורט ושחמט. כאשר אנו מצרפים הון אנושי כה איכותי אל הנתונים הדמוגרפיים והגאו-פיזיים, צצה מאליה השאלה – כיצד משתרכת לה הכלכלה הרוסית הרחק מאחורי מרבית מדינות המערב עם תוצאות כלכליות כה דלות ? בעולם בו עוצמתן של מדינות נמדדת בעיקר על פי חוסנן הכלכלי, נאלצים קברניטי העם הרוסי להביט בעיניים כלות בביצועים כלכליים טובים בהרבה במדינות להן נתוני פתיחה נחותים בהרבה מאלו של העם הרוסי. נראה כי את הסיבה לפער זה יש לחפש במקום אחר לחלוטין – בשיטת הממשל ברוסיה ובאיכותו.
ביום 16.7.1918, בא הקץ לשושלת הצארים הרוסיים לבית רומנוב. קבוצת מהפכנים רוסיים הוציאה להורג את הצאר ניקולאי השני, אשתו אלכסנדרה וילדיהם. חלק משליטי השושלת (פיוטר הגדול ויקטרינה הגדולה) הצליחו להצעיד את רוסיה בנתיב של קדמה ונאורות, כדי להופכה לגורם מדיני, כלכלי וצבאי משמעותי, אשר אף מדינה בעולם לא יכלה להתעלם ממנה. ואולם, גם הצארים הנאורים ביותר לא יכלו לחלץ את המדינה ממבנה שלטוני אוטוקראטי-אבסולוטי, בה המוני העם נחשבים לנתינים נחותים של השליט, אשר יכול לחלק את עושרה של המדינה לשכבה דקה של אצילים ומקורבים. הצארות הרוסית ראתה בדאגה רבה את החלשות המונרכיות האירופאיות במערבה של היבשת במהלך המהפכה הצרפתית ומתוך הבנה לפוטנציאל ההשפעה ההרסנית של מהפכה זו גם על הצארות הרוסית, היא ניסתה לפעול לבלימת מגמה זו – ללא הצלחה.
תבוסה מוחצת של הצבא הרוסי מול הצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה שימשה כר פורה לחיסולה של המלוכה הרוסית בידי צבא מהפכני בעל אוריינטציה קומוניסטית (בשבוע הבא נבחן את הסיבות למפלה הרוסית במלחמת העולם הראשונה, כולל רלבנטיות מדהימה של סיבות אלה למלחמה באוקראינה). הנה כי כן, העם הרוסי מבצע בשנת 1917 פניית פרסה אדירה ומשלטון מלוכני בעל מאפיינים לאומנים- ימניים, צמח ברוסיה שלטון סובייטי- קומוניסטי בעל אוריינטציה שמאלנית מובהקת. איזה שינוי!
מתברר ששינוי משטרי-פוליטי לא הביא לכל שיפור במצבה של האומה הרוסית. אחיזת ברזל של השלטון המרכזי עם מאפיינים טוטליטריים מובהקים, הבליטו שוב את חוסר היעילות המובנית, את הביצועים הדלים, את העדפת המקורבים על פני דלת העם. שכבת הפועלים העמלים מצאה עצמה שוב נמעכת בלחץ עריצותו של משטר שמאלני בהנהגתו של יוסף סטאלין.
בעקבות מלחמת העולם השנייה ובלימת הצבא הנאצי במתקפה על ברית המועצות, במסגרת קרב הגנה הרואי, אשר הביא בהמשכו את הצבא הרוסי לכיבוש ברלין ולניצחון מוחץ על גרמניה , השכיל סטאלין לבסס את מעמדה של האימפריה הסובייטית, כאשר אל העם הרוסי מסתפחות כמעין חומת מגן ראשונה מדינות לוויין אשר כללו את המדינות הבלטיות (בצפון-מערב) אוקראינה ובלרוס (ממערב), מדינות הקווקז מדרום (ארמניה, גאורגיה ואזרבייג'אן) ומדינות נוספות במרכז אסיה, כולן נכללו במדינה עצמאית אחת – בריה"מ. אל סדר אירופאי חדש זה צירף סטאלין כחגורת מגן שנייה, מדינות עצמאיות נוספות שהיו כפופות להשפעה רוסית מוחלטת (מזרח גרמניה, הונגריה, צ'כיה, רומניה ובמידה מסוימת גם יוגוסלביה). במשך למעלה מ-70 שנה הצליחה ברית המועצות להוות מעצמת-על עולמית, תוך שהיא מפתחת כמעט במקביל לארה"ב נשק גרעיני. למרות חולשה כלכלית ופגמים מבניים במשטר הסובייטי, הצליח העם הרוסי למצב עצמו כיריב שקול ושווה כוחות לארה"ב. תיקו זה במאזן האימה בין שתי המעצמות הגדולות הביא לתקופת "המלחמה הקרה" החל משנות החמישים ועד להתפוררותו של השלטון הקומוניסטי המרכזי בסוף שנות השמונים עקב קריסה כלכלית.
בשבוע הבא נעמוד על התהליכים שהתרחשו ברוסיה בשלושים השנים האחרונות, בהן נוצר שלטון מעין-מלוכני בעל אוריינטציה ימנית שהביא לעולמנו את המלחמה באוקראינה.
