אריה קוקס בטורו על "לא ראיתי.. לא שמעתי... לא ידעתי...

אריה קוקס בטורו על "לא ראיתי.. לא שמעתי... לא ידעתי...

ביום פתיחת משפטו, גרר הנאשם נתניהו את הפודיום הממלכתי אל מבואת ביהמ"ש המחוזי בירושלים, כינס סביבו את עדת שריו החנפים וחברי סיעת הליכוד הכנועים, כדי להשמיע באוזניהם ובאוזני עם ישראל טקסטים שהיוו מתקפה ישירה ובוטה על מערכת אכיפת החוק והמשפט במדינתנו. הוא האשים את האנשים המקורבים אליו ומי שמונו על ידו לתפקידים הבכירים ביותר (היועמ"ש מנדלבליט ומפכ"ל המשטרה אלשיך), בניסיון להפיל ראש ממשלה מכהן, על ידי "תפירת" תיקים פליליים חסרי בסיס נגדו. מדובר באחת התמונות הביזאריות ביותר בתולדותינו: נאשם בפלילים, מנצל את מעמדו הרם, כדי להתייצב מול דלת האולם בו הוא אמור לתת את הדין על עבירות פליליות מן החמורות ביותר המופנות כלפי שליח-ציבור, רק כדי להתריס ולהטיל דופי במערכת המשפט עליה הוא ממונה כראש הממשלה. מדובר במהלך מסוכן ביותר, אשר עלול בנקל לגרום לכאוס שלטוני של פגיעה בשלטון החוק,  בלעדיו אין למדינתנו זכות קיום כמדינה מערבית מסודרת. את כל זאת עשה הנאשם נתניהו במהלך שנועד כל כולו לצרכיו האישיים על חשבון מזבח הממלכתיות הישראלית.

בשנים הראשונות לכהונתו של נתניהו אירע אסון השריפה בכרמל, אשר גבה מחיר של 44 נספים. האסון הציף מערכת כשלים והזנחה משוועת של כוחות ההצלה האמורים ליתן מענה לשריפות יער בישראל. הכשלים הובלטו והועצמו במיוחד נוכח אין-ספור התרעות שהועברו בעניין זה למשרד הפנים (אשר היה מופקד על מערך הכבאות) ולראש הממשלה. נתניהו מודע לפוטנציאל הנזק שהאסון עלול לגרום לתדמיתו, נחפז לקיבוץ בית-אורן, מלווה בשרים "האחראיים" מבחינתו, התייצב על מרפסת הצופה לאזור השריפה, הניף את ידיו כגנרל המנצח על כוחות הכיבוי  ומדגמן תמונה של "שליטה במצב" מול שריו הנזופים. לשר לביטחון הפנים באותה העת (יצחק אהרונוביץ) הוא הבהיר, כדי שכולם ישמעו - "איציק – אני לא מוכן לקבל יותר הרוגים..." וראה זה פלא באמת איש לא נהרג יותר...  כלומר רק 44 קורבנות – כי רק ביבי יכול! אהרונוביץ נאלץ להשלים בהכנעה עם המחזה שהוא השתתף בו כסטטיסט והוא הרכין את ראשו מבושה. גם שר הפנים דאז, אלי ישי, התגלה כטירון פוליטי אשר הלבישו עליו את כל המחדלים. הוא נכנס בעיניים פקוחות למלכודת שטמן לו נתניהו. לשועל הערמומי אריה דרעי  - זה לא היה קורה (זוכרים מה קרה באסון מירון? – אריה דרעי התאדה וצלל למחתרת למספר ימים). ומה באשר לוועדת חקירה לבדיקת נסיבות האסון בכרמל ולהפקת לקחים? הצחקתם את הביבי...

בשבוע האחרון סיפק לנו הנאשם תמונה הזויה נוספת, כפי שהשתקפה מצילום עדותו  בפני ועדת החקירה לאסון בהר מירון. מתברר כי כאשר עומדים בפניו "פיגורות" עם חוט שידרה, כמו השופטת ברלינר או האלוף (במיל.) שלמה ינאי, אשר אינם מוכנים לכוף ראשם בפניו ואינם מוכנים לקבל את תשובות הקש והגבבה שהוא רגיל להלעיט בהם את ההמונים הנבערים, מתברר כי במצב זה הוא "בורח" אל המחוזות החביבים עליו – "לא ידעתי" "לא קראתי" "לא ראיתי". צריך להביט בתמונות העולות מדיוני הוועדה, כדי להבין עד כמה עלובה ופתטית הייתה הופעתו.  מסתבר כי מי שמציג עצמו כיודע-כול, נאלץ לאחוז בתירוצים ילדותיים, כדי לחמוק מהאחריות הרובצת לפתחו לאסון שאירע במירון. מה שכול קורא עיתונים ממוצע יודע על הדוחק הנורא בהילולה במירון – נעלם מעיניו. כאשר מציגים לו מסמך המופנה אליו והמדבר  ברחל בתך הקטנה בסכנות הנשקפות מן ההתכנסות במירון ובהמלצות על הדרך לטפל במניעתן, הוא מעלה טענה פנטסטית: "אבל ההמלצות לא יושמו, אז איך אני יכול לדעת, כי צריך לפתור אותן ?" וכי מי אמור היה לפקח על יישומן? סתם ולא פירש... זה האדם שמסוגל להבחין מיידית כי סיגר שסופק לו הוא מסוג קוהיבה מספר 46 ולא 48 (או להיפך – לך תדע) או שתכשיט שהועבר לאשתו ע"י בעלי-הון בעלות של רבבות ₪, נראה זול והמוני ("רומני") כהגדרתו. אבל להעמיק במצב הבטיחות בהר מירון - זה בגדר לא ידעתי ולא ראיתי.

עם זאת, שמחנו להיווכח מתוך עדותו, כי הוא לא לגמרי איבד את כושרו האינהרנטי לספח אליו רק הצלחות. לטענתו, הוא התמקד בעת הביקור בהר סמוך לפני האירוע, אך ורק בפתרון הבעיות האפידמיולוגיות שנבעו מן ההתכנסות ההמונית בהר. והנה לראייה - אף אחד לא נפטר מקורונה בהר מירון בזכות פעולתו שלו. הרוגים בשל הכשל הבטיחותי – זה אחרים, אני זה רק הצלחות!