אריה קוקס בטורו : "שיחדש" נוסח ישראל
11.05.22 / 18:38
אריה קוקס בטורו : "שיחדש" נוסח ישראל
באמצע המאה הקודמת חיבר הסופר האנגלי ג'ורג' אורוול את ספרו "1984", ספר עתידני אודות משטר טוטליטארי קיצוני שבו "אח גדול", שולט בשיח בין נתיניו, באופן השולל מהם כל מחשבה עצמאית, תוך שהוא משית על אוכלוסיית ארצו תקשורת בין-אישית המעקרת מראש כל מחשבה לשינוי השלטון במדינה. לצורך השגת אפקט השליטה, מושגי-יסוד בחיי היום-יום מקבלים משמעות הפוכה לחלוטין וכך ה"אמת" מוחלפת ב"שקר", מלחמה היא בפועל שלום וכיו"ב.
היפוך יוצרות זה קיבל בעברית את הביטוי "שיחדש". ספר עתידני זה אולי לא קלע כחוט השערה למציאות בת ימינו (הביטוי העדכני ל"שיחדש" הוא "פייק-ניוז") ואולם עד כמה אנו רחוקים מכך, כאשר אנו צופים במנהיג הרוסי ולדימיר פוטין, מלעיט את נתיניו באמירות מופרכות לחלוטין בכל הקשור להתנפלות הברוטאלית שיזמה ארצו על אוקראינה ובתגובה העם הרוסי (ברובו), תומך בהתלהבות! פוטין אינו היחיד העושה שימוש בשפה לעומתית וכוזבת וניתן לצרף אליו בנקל פרסונות כמו: הנשיא בדימוס טראמפ, נשיא ברזיל בולסונארו, ראש ממשלת הונגריה – ויקטור אורבן ולמרבה הדאבה, יש לנו גם ייצוג כחול-לבן לתופעה בזויה זו, ראש ממשלתנו לשעבר – בנימין נתניהו!
המכנה המשותף לכל המנהיגים המשתמשים בשיח-שקר, מעוות מציאות, הינו אופי המשטר שהם עומדים בראשו - משטר אולטרה-ימני עם מאפיינים פשיסטים בעוצמות שונות. נתניהו הינו דמות יוצאת דופן בגלריה לא מכובדת זו – אצלו השיח השיקרי מלווה גם באינטרסים אישיים בולטים הנגזרים מן המשפט המתנהל נגדו.
ניתן לבחון את שיח השקר בישראל במספר דוגמאות. הוותיקים ביננו (ולצערי אני נימנה עמהם), עדיין זוכרים כי מגיל הגן ודרך כל שלבי החינוך דיברנו על השגת שלום עם אויבינו כעל משאת נפש לאומית. כיום המילה "שלום" היא בגדר קללה וכמעט כול הפוליטיקאים יעשו הכול כדי להימנע מלהעלות מילה זו על דל שפתותיהם. לשינוי במושגי יסוד ערכיים, אחראי בעיקר הציבור הדתי-לאומי ובמרכזו ציבור המתנחלים. בערב יום הזיכרון, שכח מנהל בית הספר האזורי במעגן-מיכאל, כי שוב איננו חיים בשנות השישים והעזתו לקרוא לתלמידיו לחתירה לשלום תוך הבנה והכלה של קורבנות הסכסוך בין שני העמים, זכתה למבול של צווחות מן הצד הימני של המפה. אין להתפלא על כך, מדובר כנראה גם "באשכנזי", גם בקיבוצניק ובקצין ביחידה קרבית - אב טיפוס של "סמולן" ו"בוגד" – דוגמה מובהקת לשיח החדש...
אבן יסוד במשטר הדמוקרטי שלנו – עליונות מערכת המשפט ושלטון החוק, מקבלת תפנית של מאה ושמונים מעלות בחוגי הימין. לדידם, מוסדות אכיפת החוק במדינתנו הם בגדר "כנופיית שלטון החוק", כלומר חבורת פורעים המנסה בכוח להשליט על מדינתנו חוק וסדר. ניתן למצוא מספר לא מבוטל של אזרחים, המאמינים באמת ובתמים, כי ראשי מערכת המשפט, היועצים המשפטיים לממשלה ופרקליטי המדינה, מפקדי משטרת ישראל ובעיקר אנשי מחלקת החקירות, כולם חברו לקשירת קשר שתכליתו הפלת ראש הממשלה לשעבר נתניהו (היכן הם נפגשים - במערה הסודית של חסמב"ה ברח' הירקון בת"א?). העובדה שמרבית אנשי מערכת אכיפת החוק המעורבים הם מינויים של נתניהו עצמו וכי חקירות דומות הביאו להפלת ממשלתו של ראש ממשלה ולכליאתו של ראש ממשלה אחר, כל אלה עושים רושם דל על אנשי השיח החדש!
"זכויות אדם", "הומניות", התחשבות בזרים ובחלשים, הם בגדר מושגים המשויכים לאנשי שמאל רכרוכיים ולארגוני זכויות אדם. כידוע אנשי הימין הם אוסף "גיבורים" היכולים להתעמר בגופם ורכושם של תושבי השטחים הכבושים, כאשר הם חמושים מכף רגל ועד ראש וכל מערכת הבטחון תומכת בהם מאחור. למרבה הצער אנו צופים ברגרסיה שיטתית וחריפה של פסיקות ביהמ"ש העליון בנושאים שונים הקשורים לשליטתנו על עם אחר (כגון: פסיקות תמוהות המפקיעות זכויות של אוכלוסייה נכבשת מאדמותיה ונכסיה או הטלת איסור על שופטת מחוזית לשאת הרצאה בכנס שנושאו "זכויות אדם"). בקצב הזה עשוי ביהמ"ש העליון לזכות ברהביליטציה שתחריג אותו מהשתייכות ל"כנופיית" שלטון החוק...
דומה כי התופעה הבולטת ביותר של שיח-הכזב הישראל מתייחסת להעלמה לחלוטין של עובדת הכיבוש (או בהגדרתם הלעגנית של המתנחלים – "עקיבוש") מן השיח הציבורי. מתי שמענו לאחרונה דיון אודות הכיבוש בכלי תקשורת ישראלי מרכזי? זוהי הרי התופעה הכי דרמטית והכי בולטת במציאות חיינו, אבל - הס מלהזכיר. אין להתפלא על כך, שכאשר אנו מקבלים תזכורות כואבות לכך, בפיגועים רצחניים, אפילו אנשי שמאל מובהקים מפלבלים בעיניהם ושואלים- "מאיפה זה נוחת עלינו?". זוהי הצלחה ענקית של הימין בישראל (אליו חוברת גם רשלנות ושלומיאליות של ההנהגה הפלשתינית)! הם מספרים בבדיחות הדעת, כי המפגעים פועלים כדי להשיג חיי נצח עם 72 בתולות או בשל אהבה נכזבת או בשל קשיים כלכליים או סיבות קש אחרות. איש אינו מספר לנו את האמת – כל עם המצוי בכיבוש ונתון להתעמרות בלתי פוסקת של שלטון כיבוש ושל אנשי מיליציות מקומיות (דוגמת "נוער הגבעות") הפעיל טרור כדי להשתחרר משלטון הכיבוש. כך היה בעבר – ובל נתפלא אם נפגוש זאת שוב גם בעתיד.
