בעקבות הצעות החוק החדשות בנושאי דת- ליניב כהן אביעד נמאס להתחנף ולהיות נחמד...
יניב כהן אביעד
19.10.25 / 09:57
תגים:
יניב כהן אביעד
אומר: די, מספיק כבר. מספיק. לא נתהלך על ביצים בשביל לא להרגיז או לעצבן את אלה שיחליטו "לחזור" לביבי כי החליטו להיעלב או בשביל הדווקא.------מותר וצריך ללגלג ולהגחיך ערסים, מותר וצריך להוקיע, להיגעל ולהתנשא על תרבות "מרכז הליכוד" המושחתת, המטומטמת והבריונית, מותר להתפוצץ על החוצפה, ערלות הלב והיעדר המוסר של החברה החרדית כלפי צה"ל ולוחמיו, מותר וצריך אם זה רלוונטי לשרטט גבולות ברורים וקווים אדומים להתערבות הדת וההלכה באורחות המדינה והחברה.
בעקבות הצעות החוק החדשות בנושאי דת- ליניב כהן אביעד נמאס להתחנף ולהיות נחמד...
די, מספיק כבר. מספיק. לא נתהלך על ביצים בשביל לא להרגיז או לעצבן את אלה שיחליטו "לחזור" לביבי כי החליטו להיעלב או בשביל הדווקא.
לא ניזהר בלשוננו ונחטא לאמת או לערכים שלנו רק כי נורא חשוב שלא ירגישו שאנחנו יותר מדי "מערביים" או "לבנים" או "אוניברסלים" ואין בנו מספיק את הסנטימנט הלאומי הלוחמני.
לא נכבס מלים רק בשביל שהם חלילה לא ירגישו שאנחנו לא "יהודים" מספיק, שאין בנו את ה"ניצוץ" האורתודוקסי, השמרני שתקוע בעבר, במסורת אחת מאד מסוימת ובלתי פשרנית, המקבלת על עצמה עול "מצוות" (בעיקר למראית עין), עול קומבינות ועול השתמטויות.
לא נפחד לצעוק או לשרוק בוז למי שמיררו כאן את חיינו החברתיים והשחיתו כל חלקה טובה של ממלכתיות, הוגנות ואנושיות, פילגו, שיסו ושיסעו בשם אספירציות פוליטיות והתקרבנות מזוייפת.
אפשר לא לאהוב את שריקות הבוז שהיו בכיכר אבל אפשר בהחלט להבינם ולא לשפוט מי שנאבקו כל כך וסבלו כל כך ולא זכו לרגישות, לאמפטיה, לפעמים אף ההיפך, מצד ההנהגה אליה נשאו עיניהם וקולם.
ואם אבדנו ואין סיכוי לנצח בבחירות אז אבדנו. גם ככה הם מנצחים דמוגרפית. זה רק עניין של זמן. אז מה הפחד הגדול?
אם הרוב בציבור הוא ימני, ביביסטי או לאומני או קורבני או פופוליסטי או משיחי או אנטי ליברלי - אז סו בי איט.
לבנות אסטרטגיה ותילי תילים על קולות של אנשים וציבורים שביסודם לא שותפים לערכינו ורק באופן מצבי וארעי כועסים או מאוכזבים מהליכוד או מביבי ועלולים כל אימת שייעלבו מאיזה גרבוז ב' או ג' או ד' (או מה שהם יפרשו ככזה) לחתוך חזרה למדמנה של הליכוד - זה לא הגיוני. זה לא יחזיק. זה לא יעבוד.
אי אפשר כל הזמן לרצות מתוך פחד, לא בתוכן וגם לא בסגנון.
מותר וצריך ללגלג ולהגחיך ערסים, מותר וצריך להוקיע, להיגעל ולהתנשא על תרבות "מרכז הליכוד" המושחתת, המטומטמת והבריונית, מותר להתפוצץ על החוצפה, ערלות הלב והיעדר המוסר של החברה החרדית כלפי צה"ל ולוחמיו, מותר וצריך אם זה רלוונטי לשרטט גבולות ברורים וקווים אדומים להתערבות הדת וההלכה באורחות המדינה והחברה.
וכן, מותר וצריך להפריד בין הכרת התודה האדירה לטראמפ ולשליחיו על עמידה חסרת תקדים לטובת ישראל בדגש על הפצצת מתקני הגרעין של איראן ורקימת עסקת השחרור הנוכחית, לבין ההבחנה הבריאה והנכונה בדבר המגלומניות של האיש, ערכיו המפוקפקים והתנהגותו המביכה וחסרת המעצורים, לבין מופעי החנופה המביכים כלפיו בכנסת, ולהגיד זו לא התרבות השלטונית שאנחנו רוצים כאן.
ואם העלות של כל ה"מגוייסים" החדשים מימין לאיזושהי קואליציה מדומיינת ולא קוהרנטית, היא שהם בכל רגע עשויים "להיעלב" וללכת חזרה לביבי משיקולי דווקנות רגשיים - הם מלכתחילה לא הפרטנרים לבנות איתם אלטרנטיבה.
סנטר. אנחנו צריכים סנטר.
וגם לתת לזחיחות, לדורסנות ולבליץ החקיקה הדתית המתוכננת לעשות את שלה ולדבר בעד עצמה.
