ברגל ימין / הבחירות מאחורינו – נקודות למחשבה.
[email protected]
26.03.21 / 12:06
דן נחמן ומושיק קוברסקי בטורם:
אם כל הצדדים המעורבים יידעו להתעלות מעל המחלוקות האישיות ולממש, הלכה למעשה, את הקריאות שלהם לפיוס ואיחוד השורות, אזי אפשר להפוך את הלימון שהוגש לנו השבוע ללימונדה מתוקה ומזינה. האם זה יקרה? ימים יגידו.
- סקרי הבחירות דייקו בדרך כלל לגבי תמונת הגושים, אך טעו בגדול לגבי החלוקה הפנים גושית. בגוש הימין, קמפיין הגעוואלד של הציונות הדתית קיבל רוח גבית מנתניהו, שחשש פן המפלגה החדשה לא תעבור את אחוז החסימה. אנו מכירים אישית אנשים ימניים-חילוניים למהדרין שהצביעו ט' כהצבעה אסטרטגית שתציל את הרשימה. בגוש השמאל, לעומת זאת, לא זיהו הסוקרים את התחזקותן של כל המפלגות הקטנות על חשבון יש עתיד. מעבר לרצון הבוחרים למנוע מהן להתרסק, יש כאן מסר ברור שיאיר לפיד לא מצטייר כראש ממשלה ולא הצליח לחדור את תקרת הזכוכית שלו. גווארדיית יוצאי מערכת הבטחון הצביעו לרמטכ"ל לשעבר גנץ, הנשים הצביעו למרב מיכאלי ומסריה הפמיניסטיים, וחלק מהאנטי-חרדים העדיפו את ליברמן המסית. מי שהתרסק לחלוטין היה גדעון סער שהחל את המסע עם 22 מנדטים, וסיים אותו עם שש, בקושי רב.
- אבל זה כבר מבט במראה האחורית. העובדה הברורה היא שאם מנטרלים את הנושאים האישיים, יש בכנסת היום רוב ברור עבור הנושאים המרכזיים שהעלינו בשבוע שעבר: כלכלה חופשית, החלת הריבונות כשתתאפשר, גישה ביטחוניסטית תקיפה, וגם מידה רבה של תמיכה עבור תיקון מערכת המשפט.
- בנושא האחרון, הוברר שוב, מעל לכל ספק, שלפחות חצי מהעם לא קונה את מסע ההשחרה וההפללה של בנימין נתניהו ומטיל ספק כבד במניעיה ופעולותיה של מערכת "שלטון החוק". לא ברור עד כמה הרוב הנוכחי יאפשר לבצע את טיפול השורש המתחייב בנושא, אבל יש כאן רמזור אדום בוהק לפרקליטות החולה שמונעת כל ביקורת עצמית וליועץ המשפטי שמינה עצמו לקיסר כל יכול.
- אותו רוב שתומך בנושאים אלו לא בהכרח יכול להפוך לרוב שיביא לכינון ממשלה יציבה. הסיבה לכך, למרבה הצער, היא השנאה והפסילה האישית של חלק מהמרכיבים שלו את מנהיג ה"גוש הרעיוני" (כפי שאפשר לקרוא לו), בנימין נתניהו. ואם כבר נגענו בנתניהו, אי אפשר שלא לציין את ההישג הנדיר של אדם אחד מול הקואליציה של "מפלגת סלאח א דין (הפרקליטות) ומפלגת נווה אילן (התקשורת)", מונח שטבע הפרשן המחונן יעקב ברדוגו. חשוב להבין את היכולות הפנומנליות של ראש הממשלה. לא כולם מודעים לכך שנתניהו ניהל קמפיין מדהים תוך כדי ניהול ענייני המדינה והקורונה ותוך כדי דאגה לאשתו שעברה אירוע תוספתן שסיכן את חייה. והאיש בן ה-72 נראה צעיר מיום ליום, מפיץ אנרגיות חיוביות בכל מקום, וגורם גם לפרשנים שמתעבים אותו לעמוד משתאים אל מול יכולותיו.
- אחד הדברים המרתקים בקמפיין, שהרגיזו מאד את יריביו משמאל היה הפנייה של נתניהו לציבור הערבי (להדגיש: הציבור ולא המפלגות). בניגוד למניעים הציניים שהשמאל מייחס לו, נתניהו מאמין באמת ובתמים בשילובו של החלק בתוך ערביי ישראל החש שישראל היא מדינתו, ולתת לו משקל בעשייה ובפיתוח הכלכלי. אפשר היה לראות את הסימנים לכך בתוכניות החומש הנדיבות למגזר הערבי שהחלו כבר לפני 5 שנים. כרגע, ממוקד נתניהו ביחד עם השר אוחנה גם במיגור הפשע המאורגן בחברה הערבית. על רקע זה ייתכן שיתוף פעולה עם מפלגת רע"ם של מנסור עבאס שהעמיד את סדרי העדיפות של ערביי ישראל מעל ה"בעייה הפלסטינית". הסכמי אברהם עם מדינות ערביות חוללו שינוי מרתק בחברה הערבית וניתן לנצל אותו בצורה מושכלת כדי לחזק את הקשר שלהם למדינת ישראל היהודית-דמוקרטית. קשה לחזות כיצד זה יתורגם הלכה למעשה לפוליטיקה אולם צפויות לנו כנראה הפתעות.
לסיכום, אם כל הצדדים המעורבים יידעו להתעלות מעל המחלוקות האישיות ולממש, הלכה למעשה, את הקריאות שלהם לפיוס ואיחוד השורות, אזי אפשר להפוך את הלימון שהוגש לנו השבוע ללימונדה מתוקה ומזינה. האם זה יקרה? ימים יגידו.
העובדה הברורה היא שאם מנטרלים את הנושאים האישיים, יש בכנסת היום רוב ברור עבור הנושאים המרכזיים שהעלינו בשבוע שעבר: כלכלה חופשית, החלת הריבונות כשתתאפשר, גישה ביטחוניסטית תקיפה, וגם מידה רבה של תמיכה עבור תיקון מערכת המשפט.
