"ברגל ימין". והפעם, מהי הגנה מן "הצדק"- אותה תובעים פרקליטי נתניהו עבורו.

בתחילת השבוע הגישו פרקליטיו של ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, בקשה לבית המשפט לבטל את כתב האישום נגדו בנימוק של "הגנה מן הצדק", או במקרה של ראש הממשלה, הגנה מן האי צדק.

חשוב לומר כי לא מדובר בניסיון לעצור את ההליך המשפטי, אלא מדובר בשימוש בהליך חוקי לחלוטין שאין ראוי ממנו למקרה הנוכחי, ונסביר.

שלוש סיבות נותן חוק סדר הדין הפלילי (החל משנת 2007) לשימוש בסעיף ההגנה מן הצדק:  אכיפה בררנית, שימוש בסוכן מדיח, והתמהמהות רבה בהגשת האישומים. בית המשפט העליון גם ציין שמדובר במקרים בהם יש משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם. במקרה שלנו שני הסעיפים הראשונים קיימים במלוא עוזם, וכן מדיניות הרדיפה והדיכוי ניכרת בכל מהלך של הפרקליטות והיועץ המשפטי.

האכיפה הבררנית היא קיצונית וקיימת בכל אחד בכל אחד ואחד מסעיפי כתב האישום אשר כתבנו כבר עליהם רבות בעבר. בתיק 4000, אין ספק שבמידה ואכן היה שם שוחד, היה מקום להעמיד לדין את אילן ישועה, שאיננו במעמד עד מדינה, והיה אחד הנשכרים העיקריים, גם כספית, מעיסקת יד-2. בתיק 2000, מעבר לכך שנתניהו גם על פי כתב האישום רק היתל במוזס ולא התכוון לבצע דבר, היה מקום דווקא להעמיד לדין את כל אותם ח"כים, ובראשם איתן כבל (וכמו כן ציפי לבני, איילת שקד, בוז'י הרצוג ואפילו ליברמן), שיזמו את הצעת החוק המגונה להגביל את "ישראל היום", ובתמורה קיבלו סיקור אוהד ממשי ורציף מהאדון נוני מוזס ועיתונו. בתיק 1000, אין חולק שדווקא יאיר לפיד פעל הרבה יותר למען ידידו ארנון מילצ'ן מאשר בנימין נתניהו. בנוסף, בתיקי 2000 ו-4000 הפרקליטות, מסיבות מובנות אך מנוגדות לחוק ולנוהל, נמנעה מלהעמיד לדין את התאגידים (ידיעות אחרונות, בזק ו-וואלה) שאמורים היו לצאת נשכרים מהעסקאות המושחתות לכאורה. הסיבה לכך היא החשש של הפרקליטות שלתאגידים אלו כיסים עמוקים ויכולת משופרת להתמודד מול טענות השווא.

הבקשה גם כוללת פירוט רב, על פני חלק נכבד מ-174 העמודים, של ההתנהגות הפסולה של חוקרי המשטרה והפרקליטים המלווים במהלך החקירה. החקירה מתחילתה נגעה לחשוד, ולא לחשד, והייתה בגדר מסע צייד לכל דבר. תרגילי החקירה הפסולים והאסורים על פי החוק הפלילי כנגד העדים, תרגילים שמתאימים יותר לחקירות שב"כ, נועדו לגרום לעדים לחרוג מהאמת ובלבד שיפלילו את ראש הממשלה. בנוסף זוהמה החקירה במאות הדלפות פליליות ומכוונות ע"י המשטרה והפרקליטות וזאת כדי להביא למשפט שדה תקשורתי וציבורי. לא נותר אלא לקבוע שלא חיפוש האמת עמד בראש מעייניהם של שי ניצן ורוני אלשייך אלא שכרון הכוח והרצון להפיל ראש ממשלה מכהן ולזכות בתשואות התקשורת.

שני מקרים של לחצים פסולים על עדים בולטים בחומרתם. העד ניר חפץ, למשל, אולץ לשנות את עדותו ע"י הבאת אשה שאיתה ניהל רומן ושכלל אינה קשורה לחשדות בתיק, הפגשתם "במקרה" במסדרון, ואז איום ברור של הרס משפחתו. כאשר חפץ גם הורעב, הוכנס לתא עם פשפשים, הושפל, ונותק מעורך דינו, היה מוכן כבר להודות גם בריגול למען חזבאללה... גם על בנו של שאול אלוביץ', אור, הפעילו החוקרים לחצים פסולים ואסורים להחליף את עורך דינו ולדובב את אביו. דברים אלו התגלו ע"י הסנגורים החרוצים למרות ניסיונות פסולים של הפרקליטות להסתיר אותם.

פרט מעניין במיוחד העולה מבקשת הפרקליטים הוא שהם מתכוונים לחקור את כל 150(!) החוקרים שעסקו בתיק. זהו מספר בלתי נתפס שרק מראה כמה מאמץ וכמה משאבים השקיעו המשטרה והפרקליטות (מוערך בכרבע מיליארד שקל) כדי להפיק את כתב האישום המופרך וההזוי, ובלבד שיתנו לתקשורת ולביביפובים את הסיפוק לקרוא לבנימין נתניהו "הנאשם מבלפור"...

כל אזרח במדינה צריך לשאוף לכך שהפרקליטות, הממומנת מכספנו, תילחם כדי לחשוף את האמת ואת כל האמת ולא רק כדי להשיג אישומים והרשעות. כאשר הפרקליטות, כמו במקרה זה, מתעלמת במכוון מעדויות וראיות המזכות את הנאשם מחד, ומנפחת ומפריזה במשקלן של ראיות העומדות לחובתו מאידך, היא מועלת בתפקידה ומנצלת לרעה את כוחה. זוהי בדיוק הסיבה מדוע יישום ההגנה מן הצדק מתחייב מהמקרה הנוכחי.

למידע נוסף ומפורט אנו ממליצים על המאמר המצוין של איתמר לוין כאן:
https://www.news1.co.il/Archive/001-D-434167-00.html

ראש ממשלה בישראל חשוף לאיומים רבים, מבחוץ ומבפנים. המחלקה לאבטחת אישים דואגת להגן עליו מפני איומים פיזיים, אולם גם היא אינה בנויה להגן עליו מפני התנקשות משפטית. במקרה זה, את מקום "שלושת הכדורים בגב", החליפו שלושה סעיפי כתב אישום...