ברגל ימין, טורם של דן נחמן ומושיק קוברסקי. והפעם על: עטיפה נוצצת לביקור מזיק

לפני הכל חשוב להבין את מעמדו המעורער של ביידן בארה"ב, ואת הנזק המתמשך שכהונתנו גורמת למעצמת העל. 3.5 חודשים לפני בחירות האמצע הקריטיות לקונגרס, והתמיכה בביידן קובעת שיאים שליליים לנשיא בנקודת זמן זו. מעל 56% מהאוכלוסייה הכללית אינם מרוצים מביצועיו (לעומת 38% תמיכה). הסיבה היא בראש ובראשונה כלכלית. האינפלציה דוהרת, ומחירי הדלק בשמיים, בעיקר עקב ההחלטה המודעת של הממשל להקטין את הפקת הנפט והגז בתוך ארה"ב. ממדינה עצמאית אנרגטית הפכה ארה"ב לתלויה במדינות אופ"ק ובראשן סעודיה. התגובה המוגזמת של ביידן וממשלו לרצח העיתונאי חשוקג'י הביאה גם לערעור היחסים עם האחרונה, והעמידה באור נלעג את חיזוריו אחרי הנפט הסעודי ויורש העצר בן סלמאן. ביקורו באזור תוזמן בראש ובראשונה בגלל משבר האנרגיה, אבל את התוצאה המקווה הוא רחוק מלהשיג.

גם מעמדה המדיני של ארה"ב עורער עקב הנסיגה המשפילה מאפגניסטן ונטישת בני בריתה, בנוסף להפקרת כמויות נשק אדירות בידי הטליבאן. הרוסים, ולצערנו גם האיראנים, רק התחזקו עקב סכלותם של האמריקאים שגרמה לעליית מחירי הנפט בעולם, עלייה שתרמה להם עשרות מיליארדי דולרים בהכנסות מאנרגיה.

וכעת אלינו. הסימנים מבשרי הרעה החלו עוד טרם הביקור כאשר ישראל נדרשה לחבילת מחוות וויתורים לרשות הפלסטינית. רמזים מוקדמים ניתנו ב"פסגת הנגב", שנערכה מספר חודשים קודם לכן, ואשר סימנה את החזרת הנושא הפלסטיני לתוך הסכמי אברהם. ההישג המרכזי של טראמפ ונתניהו היה בהוצאת הנושא הפלסטיני מהמשוואה של שלום אזורי והיפוך סדר המאורעות. ממשלת המעבר הנוכחית אינה מבינה את משמעות הישג זה, והביאה לכך שמדינות ערב המתונות חוששות להתקדם ללא אישור מהפלסטינים, כל זאת תחת תמיכה של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב ובמיוחד הפלג הפרוגרסיבי העוין לישראל. במקביל, ביטלה הממשלה לקראת הביקור תוכנית בנייה יהודית במזרח ירושלים ואישרה 6 תוכניות מתאר לבנייה פלסטינית בשטחי C, כולל אחת שעלולה לנתק כליל את גוש עציון מירושלים.

המצב אף חמור יותר בסוגיה האיראנית הקיומית לישראל. בזמן ממשל טראמפ השכיל נתניהו לרתום את מדינות המפרץ לברית מעשית כנגד איראן ושאיפות ההתפשטות שלה. בניגוד למסר המועבר בתקשורת, המשטר באיראן עמד עם סיום כהונת הנשיא טראמפ עם יתרות מט"ח של 4 מיליארד דולר בלבד (כיום מעל מאה מיליארד!). על הפרק עמד איום צבאי אמריקאי וישראלי משמעותי שהודגש על ידי חיסול קאסם סולימאני ואחרים. כל תקוותם של האיראנים התמצתה בהחלפת הממשל בארה"ב ובישראל, ולמרבה הצער משאלתם התמלאה. כרגע, מדינות ערב יודעות שארה"ב היא משענת קנה רצוץ, ובישראל יש ממשלה רופסת וחסרת כיוון. אין פלא שהם, ברוב פחדם, מחפשים דרך לשפר את מערכת היחסים שלהם עם האייטולות, ואנו רואים את האמירויות ואת סעודיה פועלות בכיוון. גם פוטין, שמחפש כל דרך ליצור משקל נגד לארה"ב, יגיע לטהרן כדי ליצור ברית אנטי אמריקאית. דברים אלו אינם מבשרים טובות לישראל.

אלו הן שתי הסוגיות המרכזיות בהן נגרם נזק משמעותי לישראל ולמעמדה. מלבדן התלוו לביקור אקורדים צורמים רבים. בפעם הראשונה מבקר נשיא אמריקני ללא ליווי ישראלי במזרח ירושלים, כולל מענק של 100 מיליון דולר לבית החולים אוגוסטה ויקטוריה בשטח ריבוני ישראלי. אונר"א, הארגון המעודד את הפליטות וההתקרבנות הפלסטינית, קיבל מתנה של 200 מיליון דולר. נושא שתי המדינות היה חלק מהותי מנאומיו של ביידן, כולל בביקור בבית לחם. במזרח ירושלים הוא השווה את מלחמת הפלסטינים להשמדתנו למאבק האירי מול הבריטים(?). בכותל, לעומת זאת, לא טרח הנשיא האמריקאי לבקר כפי שעשה קודמו.

לסיכום, הנשיא אולי נהנה מקבלת הפנים שזכה לה בישראל, דבר שהשכיח ממנו לכמה ימים את צרותיו מבית, אלא שעם חזרתו הוא עומד בפני ביקורת מכל הצדדים. הפרוגרסיבים מוחים על התבטלותו בפני הסעודים, והשמרנים כועסים על הפזרנות לפלסטינים בעת שהמצב הכלכלי מבית כה קשה. וכאמור, על הפרק, בחירות עם תחזית שחורה משחור.

גם אצלנו יהיו בחירות בנובמבר ויש לקוות שתחת ממשלת ימין בראשות נתניהו נוכל לתקן חלק מהנזקים ומעשי החלם של הממשלה הנוכחית.