"ברגל ימין", מדורם של דן נחמן / מושיק קוברסקי. והפעם: סיכום ביניים למשפט תיקי האלפים

"ברגל ימין", מדורם של דן נחמן / מושיק קוברסקי. והפעם: סיכום ביניים למשפט תיקי האלפים

כתב האישום מכיל שלושה אישומים: פרשת 1000, 2000 ו-4000. עד עתה נסובו רוב הדיונים על פרשת 4000 שרק היא כוללת את האישום החמור בשוחד. יודגש כי השוחד המדובר אינו בכסף או בטובות הנאה חומריות אלא נטען כי בתמורה למתת שהוא "היענות חריגה לדרישות בקשר לפרסומים באתר וואלה" הפעיל נתניהו את "כוחו וסמכויותיו כדי לקדם נושאים" ששאול אלוביץ', אחד מבעלי בזק, ובעקיפין גם וואלה, היה מעוניין בהם. מדובר בתקופה של 4 שנים וחודשיים (דצמבר 2012 – ינואר 2017) שכללה שתי מערכות בחירות (ינואר 2013 ומרץ 2015).

שלב ההוכחות במשפט נפתח ב-5.4.2021, לפני כ-15 חודשים. בנאום הפתיחה דיברה ליאת בן ארי, הפרקליטה הראשית בתיק, על כך ש"כולם שווים בעיני החוק" והציבה רף גבוה בו התחייבה להציג  "מארג ראיות רחב" הכולל "הקלטות, מסרונים והודעות ווטסאפ" שיוכיחו את טענות כתב האישום. 338 עדים היו רשומים בכתב האישום - מספר חריג ומאיים. להזכיר, אנו נמצאים כעת בעדותה של העדה מספר 15 בלבד, ואנו ננסה לסקור את העדויות המרכזיות, בקיצור המתחייב.

קבוצת העדים הראשונה, מנכ"ל וואלה אילן ישועה ועוד 3 מעובדיו, הובאו על מנת להוכיח את המתת. חקירתו של ישועה, ראשית ונגדית, ארכה חצי שנה(!). מעמדו של ישועה אינו ברור. מצד אחד הוא שותף ל"פשע השוחד" לכאורה ואף יצא נשכר ממנו, כספית. מצד שני, הוא לא הוגדר כעד מדינה, ואולי אף הופעל כסוכן לצורך השגת חומרים ללא כל תיעוד כמתחייב. ישועה נתפס, גם ע"י השופטים, כעד לא אמין במיוחד, וכך אמר לו השופט בר עם: "מתי אפשר לדעת שמה שאדוני אומר, חושב, סבור, כותב, זה נכון ומתי לא נכון? אדוני יכול לתת סימנים?".

בחקירתו הסתבר שישועה לא תפקד כ"אישה מוכה" (כך אמר) אלא היה האיש החזק במערכת ולא ציית כלל לאלוביץ'. הוכח גם שהרוב מכריע של 315 האירועים בכתב האישום המבטאים לכאורה "היענות חריגה" לא קרו כלל, או שהיו סיקור לגיטימי ולא חריג. כפי שיודע כל גולש אובייקטיבי, התברר כי מערכת וואלה סייעה רבות דווקא ליריביו של נתניהו בבחירות, וככלל, סלדה מנתניהו ומשפחתו באופן קיצוני כולל ביטויים יוצאי דופן בחומרתם. יצוין גם כי התכתובות המחניפות עד כדי גועל של ישועה להרצוג, גבאי, כחלון, בנט וליברמן פשוט הוסתרו ע"י הפרקליטות מעיני ההגנה ונחשפו במקרה, למורת רוחו הגלויה של בית המשפט.

הנה דבר מדהים: אילן ישועה מעולם לא דיבר עם שרה נתניהו! עם נתניהו עצמו הוא שוחח רק פעם אחת שיחת נימוסין בטלפון, ב-2013. את כל מסקנותיו גזר מעדויות שמיעה. אנשיו, שסיפרו על כך ששמעו את "שרה נתניהו צועקת על אילן", שמעו למעשה רק את סיפורי הבדים של הבוס שלהם.

לאחר שתיקוף סיפור המתת נכשל ולא מוצה, החליטה התביעה לעבור באופן קופצני לנושא התמורה – הפעולות השלטוניות שנעשו לכאורה עבור אלוביץ'. העד הראשון שהובא לצורך כך (עד מס' 5) היה מנכ"ל משרד התקשורת בשנתיים וחצי הראשונות של תקופת כתב האישום (עד מאי 2015), אבי ברגר. ברגר, שהציג עצמו במשך שנים כקורבן וכאביר המנהל התקין נחשף בחקירה הנגדית כמנכ"ל כוחני שכלל לא פעל בצורה ראויה. בניגוד מוחלט לכתב האישום הסתבר כי נתניהו מעולם לא דיבר עם ברגר בנושא בזק. כמו כן, השר ארדן, שלכאורה הוזז ממשרד התקשורת למשרד הפנים כדי לעזור לאלוביץ', הועבר בגלל התפטרותו של גדעון סער ב-2014 וניתן לו זמן מספיק לחתום טרם עזיבתו על תקנות השוק הסיטונאי, לרעת בזק דווקא. ברגר עצמו עיכב את תשובותיו לחברת יס (בקשר לרכישתה ע"י בזק) בצורה לא ממוסמכת ולא תקינה מנהלית. הוא גם לא "פוטר", אלא הוחלף באישור היועמ"ש (מדובר במשרת אמון), וזאת לא מיד לאחר כניסתו של נתניהו למשרד התקשורת, אלא רק 6 חודשים לאחר מכן.

העד המרכזי הבא היה ניר חפץ (עד מס' 8). חקירתו הנגדית של חפץ ובעקבותיו שני חוקריו (עדים 9 ו-10), הייתה דרמטית ביותר, ובה הוצגו, כולל בסרטונים, שיטות חקירה הנהוגות במשטרים אפלים: הרעבה, מניעת שינה ותרופות, תא עם פשפשים, איום פיזי מאסירים ביטחוניים, מדובבים יקרים שלא העלו דבר, סחיטה באיומים, כולל בענייני משפחה ואירועי עבר, והרשימה עוד ארוכה.

אלא שחפץ, מעבר לכניעתו והסכמתו להיות עד מדינה, לא סיפק כמעט דבר פרט לרכילות צהובה. זכורה במיוחד הערת העד שמערערת לחלוטין את תזת כתב האישום:  "שאול אלוביץ' עניין את קצה הציפורן של נתניהו ורפורמת השוק הסיטונאי עניינה אותו כקליפת השום". חפץ גם הפריך את הטענה שנתניהו לחץ על ברגר בעזרת ראש המטה שלו במשרד, עו"ד איתן צפריר: "צפריר לא נתן שום הנחיות לברגר בנושא בזק. לא, לא, ממש לא. זה במרחב שבין שקר לפרודיה והזיה". בנושא המתת חפץ חיזק את הטענה שרוב הפניות שלו כיועץ תקשורת לאלוביץ' היו הודעות דוברות רגילות, והחשוב ביותר, וואלה נחשב לכלי תקשורת שולי וחסר חשיבות, אפילו בזמן בחירות ואף פחות בכל יתר התקופה. חפץ גם לא תרם דבר בנושא התמורה: הוא עומד בתוקף על כך שנתניהו לא שלח אותו לדבר בנושא הרגולציה עם אף אחד: לא עם ברגר ולא עם פילבר. הוא עצמו, לטענתו אינו מבין כלל בנושאים אלו.

עדה חשובה נוספת הייתה עדה מס' 12, דנה נויפלד, היועמ"שית של משרד התקשורת לאורך כל התקופה. נויפלד נחקרה בעיקר על עיסקת רכישת מניות יס מחברת יורוקום ע"י בזק, סעיף מרכזי בכתב האישום. מעדותה התברר (למרות כמעט אלף תשובות "לא זוכרת" ו"לא יודעת") כי המסמך הסופי שהובא לחתימת נתניהו אושר על-ידי כל הגורמים המקצועיים במשרד התקשורת, כולל נויפלד עצמה. הוכח גם, במסמכים, כי תהליך המיזוג החל ואושר עקרונית עוד בתקופת אבי ברגר, כך שהטיעון שפילבר הובא כדי לבצע זאת אינו רציני. כמו כן, גם משרד המשפטים, ע"י המשנה ליועמ"ש דינה זילבר, אישר ב-2017, לאחר בחינת כל המסמכים, שכל פעולות נתניהו במשרד היו בהתאם להחלטות הדרג המקצועי.

ואז לבסוף עלה עד מספר 13,  שלמה פילבר, מי שהחליף את אבי ברגר כמנכ"ל משרד התקשורת ביוני 2015 ועד סוף תקופת כתב האישום ומעבר לה. פילבר היה אמור לספק את ראיית הזהב: אותה פגישת הנחייה שבה נתן נתניהו הוראה (בעזרת תנועת היד המפורסמת) לעזור לאלוביץ'. אלא שפרקליטי נתניהו, בעבודת חקירה משובחת, הוכיחו בראיות חפציות (איכונים, מסרונים ורישומים בזמן אמת) שהפגישה הזו כלל לא יכלה כלל להתקיים בתאריך  שציין כתב האישום, וניסיונות התביעה לתקן את כתב האישום נדחו ע"י בית המשפט. ההגנה ערערה את כל נקודות הממשק שמקשרות את נתניהו לענייני הרגולציה (דרך פילבר) ובכך שמטה את הקרקע מתחת לאישום המרכזי, כולל בעבירת הפרת האמונים. פילבר סיפק תובנות רבות מספור על שיקוליו המקצועיים לחלוטין בהתנהלותו מול בזק, והוא עשה זאת למרות האיום המתמיד מצד התביעה, בעזרת שלוחיה בתקשורת, שהמדינה תיפרע ממנו בעתיד. פילבר גם תיאר את הבנתו בזמן אמת כי הוא בעצם נחקר כאמצעי להגיע לראשו של נתניהו (וזאת בניגוד לחוק יסוד, שכן היה זה בטרם ניתן אישור יועמ"ש לחקירה).

למרות שקבוצת העדים הראשונה/שנייה בתיק 4000 טרם הסתיימה, ונותרו בה מספר עדי מפתח שהיו יכולים לחזק את גרסת ההגנה דווקא (חוקריו של פילבר, איתן צפריר, יפעת בן חי שגב), שלפה לפתע התביעה את הדס קליין (עדה מספר 15), העוזרת של המיליארדר ארנון מילצ'ן, כדי שתעיד בנוגע לתיק 1000 ("קו אספקה" של סיגרים ושמפניות ופעולות שלטוניות בניגוד עניינים), עדות שבעיקר כוונה לתקשורת שתשתמש בה לפגוע בנתניהו. אנו נמצאים רק בשליש החקירה הנגדית (3.5 ימים מתוך 10 צפויים) וכבר מסתבר שעדותה לגבי נתניהו אינה מגובה בראיה כלשהי, מבוססת על הערכות גסות, ונסתרת על ידי עדים אחרים בחקירתם במשטרה (למשל הנהג שהביא את המתנות לכאורה). מה שקליין כן מאשרת, בביטחון רב, ובניגוד לתזת התביעה, זה את החברות הקרובה בין נתניהו ומשפחתו ובין מילצ'ן וג'יימס פאקר, וכן את העובדה החשובה שלמילצ'ן לא היה כל אינטרס כלכלי והוא לא היה זקוק כלל לנתניהו. וכך נותרנו ערב הפגרה עם שאלתו המהדהדת של השופט שחם לתובע: "עו"ד גילדין, מה המתודולוגיה של החישובים בכתב האישום?"

בשבוע הבא נסקור את הכשלים הבלתי נתפסים שנחשפו לגבי החקירות במשטרה והתנהלות הפרקליטות, וננסה לנתח האם זו רשלנות גרידא, או שיש מאחוריה כוונת זדון.