גילי כהן על - השמאל- התפרקות אידיאולוגית והמחנה הליברלי מול המחנה הלאומי !
[email protected]
21.12.20 / 14:33
קובע: הגרף של התפרקות האידיאולוגית בשמאל, החל לצנוח כאשר יאיר לפיד בסיוע התקשורת הצליח לצמצם ולשטח את השיח האידיאולוגי ל"כן ביבי" או "לא ביבי".
מציע: על השמאל הישראלי לעשות דה קונסטרוקציה למונח מחנה השמאל ולהתחיל לדבר על המחנה הליברלי מול המחנה הלאומי בדומה לארה"ב.
ליברמן, גולן, הורוביץ, לפיד, פרץ, גנץ, חולדאי ואייזנקוט יכולים להתאחד תחת אידיאולוגיה ליברלית וביבי, בנט, דרעי, סמוטריץ' ופרץ יכולים לשבת יחד בגוש לאומי מאוחד.
לפי הסקרים האחרונים, השמאל הישראלי מתפייד מהמפה. כמעט כל המפה הפוליטית נעה מהמרכז וימינה.
ההוכחה הכי חזקה למצבו של השמאל היא הזניחה של חלומות העבר על ממשלת שמאל אידיאולוגית אמיתית ותמיכה ב"משיחים" חדשים כמו לפיד, ליברמן, אשכנזי בנט ועכשיו גדעון סער שכל קשר בינם לבין ברל כצנלסון, א.ד גורדון, יעקב חזן, או אפילו מורשת רבין, הוא כמרחק דמותה של מסעודה משדרות, מספרו של גרבוז "תמיד פולני".
הגרף של התפרקות האידיאולוגית בשמאל, החל לצנוח כאשר יאיר לפיד בסיוע התקשורת הצליח לצמצם ולשטח את השיח האידיאולוגי ל"כן ביבי" או "לא ביבי".
ההגדרה מחדש ועקירת ערכי הליבה של השמאל הפכה את הגוש לגישה פרגמטיסטית בעיקרה, שהחזון שלה מוגדר על דרך השלילה (רק לא ביבי) והשיח כולו סובב סביב ביבי.
המדרון התלול הזה החריף כאשר בתוקף אידואולוגיית "רק לא ביבי", "מחנה השלום" התפרק גם מהערך האחרון שלו והמחנה הפך ממחנה הדוגל בשלום כערך, למחנה הדוגל רק בשלום עם כאלה המוגדרים כ"אוייבים", מה שהפך את ערך השלום מאידיאולוגי, לתועלתני ולא אותנטי.
כך, בסופו של דבר המחנה הזה שנקרא היום "מחנה השמאל" נשען על המסר "רק לא ביבי", הוא כולל אסופה של אנשים ללא מכנה משותף עמוק המתוייגים כמחנה השמאל, שהוא אותו מיתוג שמפלגות המרכז ניסו לברוח ממנו.
מהיכן נובע הפער הגדול בין השיח על גוש השמאל, לבין מנהיגיו שרובם כלל אינם מגדירים את עצמם ככאלה?
במקרה הזה התקשורת שממשיכה להציג לציבור סקרים המראים כמה מנדטים יש לגוש השמאל וכמה לגוש הימין, משחקת לידיו של ביבי, שבצדק, מדביק לכל מועמד היוצא נגדו את התווית "חלק ממחנה השמאל".
הפילוסוף ז'אק דרידה טען שלשפה עצמה יש חלק חשוב ואף מכריע, לא רק בהבעת הרעיון אלא גם בעיצובו ולכן על השמאל הישראלי לעשות דה קונסטרוקציה למונח מחנה השמאל ולהתחיל לדבר על המחנה הליברלי מול המחנה הלאומי בדומה לארה"ב.
ליברמן, גולן, הורוביץ, לפיד, פרץ, גנץ, חולדאי ואייזנקוט יכולים להתאחד תחת אידיאולוגיה ליברלית וביבי, בנט, דרעי, סמוטריץ' ופרץ יכולים לשבת יחד בגוש לאומי מאוחד.
במקרה הזה כאשר זונחים את שיח השמאל והימין ומדברים על ליברלי ולאומי, הפוזיציה של גדעון סער מעניינת אפילו יותר מכיוון שאידיאולוגית הוא יכול לשבת בשני הגופים והשאלה תהיה רק איזה חלק באידיאולוגיה שלו הוא יחליט להבליט ממשנתו של ז'בוטינסקי את הערך הלאומי, או את זה הליברלי.
לפעמים ממשברים צומחים דברים טובים.
