געגועים לרחובות של פעם בנס ציונה...
31.07.20 / 07:53
לרחובות של נס ציונה היה צליל שונה, מוזיקה אחרת, ידעת לזהות את מקום מגוריו של האומר, ע"פ הכינויים והקיצורים שהוענקו במרוצת השנים לרחובות ולשכונות המושבה.
מזכיר נשכחות: מוטי קלינמן
רחובות
לא, לא השכונה הדרומית של נס ציונה, לא נעסוק בה בשורות אלה.
לרחובות של נס ציונה היה צליל שונה, מוזיקה אחרת, ידעת לזהות את מקום מגוריו של האומר, ע"פ הכינויים והקיצורים שהוענקו במרוצת השנים לרחובות ולשכונות המושבה.
רח' וייצמן היה, כמובן, "הכביש הראשי", או "הכביש".
ראובן לרר היה "רק" ראובן, או "כביש בית עובד".
שד' אפריים קומורוב היו "אפריים" בלבד.
טירת שלום היתה "טירת השדים", וכאן יש סיפור שאנשי טירת שלום יידעו לספר טוב ממני.
ממערב לרח' ההסתדרות שכנו "הגבעות", פרדסי פארק המדע נקראו "פרש", בן גוריון היה "העשור".
בית החולים הממשלתי כפר אהרן נקרא ברמז "למעלה", והיו גם "בית פנחס", "הסנטוריום", ו"מוסד תג'ר" בפרדסים המזרחיים. אנשים התבדחו על ריבוי המוסדות הללו במושבה, אך הכילו וכיבדו את שוכניהם.
והיו שכונות: הפרוגרסיביים, רמת זמל, רסקו ועוד.
"הכביש" גם חצץ בין "הוותיקים", או "הפרדסנים" שגרו ממערב לו, לבין "העולים החדשים", אלה שהגיעו בעוונותיהם אחרי 1947 למזרח המושבה.
במערב היתה תנועת הנוער הדומיננטית כמובן, מכב"י צעיר ברח' ת"א, ובמזרח שלט ללא מצרים הנוער העובד, ברח' נורדאו, סמוך למגרש הפועל, איך לא?
סמוך לשוק היה בית הכנסת היחיד בעולם שכונה "המסגד", והשכונה היחידה שבה קיבלה ההסתדרות מקום של כבוד עם קונוטציה של נצחון, היתה רמת בן צבי. מי לא רוצה להיות מוקף בטייסים, שריון וששת הימים?
עם זאת, הרחובות שימשו בעיקר לצרכי התמצאות של זרים. רוב האנשים הכירו את כל האוכלוסיה ע"פ נקודות ציון מרכזיות. ("תמשיך עד הצרכניה ותיקח שמאלה, זה ע"י הצריף של הסנדלר").
אמי ז"ל, כשנשאלה ע"י עוברי אורח על רחוב מסוים, השיבה בד"כ: "לא יודעת, את מי אתה צריך?"
אז אחרי ששוטטנו ברחבי המושבה, אתם מוזמנים לנוח אצל זילברמן או פייגנבלט, ואל תשאלו אותי איפה זה, בבקשה.
