דחוף, דרוש "חוק יאיר נתניהו".

המחוקק בחכמתו כי רבה, קבע כי על הדברים הנאמרים במהלך דיון בבית המשפט לא יחולו ההגדרות החוקיות ללשון הרע ודיבה.

והמטרה ברורה: הנאשם במשפט פלילי ובעלי הדין במשפט אזרחי זכאים לחופש לטעון כל טענה שהיא, מבלי לחשוש למוצא פיהם. ואם, נניח, סבור נאשם שמישהו אחר ביצע את הפשע בו הוא נאשם – יוכל לזעוק זאת – ואם נתבע סבור שהתובע הינו נוכל ושקרן, יאמר זאת בריש גלי.

אלא שהמחוקק בחוכמתו, לא העלה על דעתו קיום בני אנוש כמו יאיר, הנסיך לבית נתניהו.

האדם הזה שבר שיאי חוצפה בביהמ"ש השבוע עת בתביעה ההדדית בינו ובין קרן "מולד" – כשנשאל על הרכב העומד לרשותו, השיב שזה אותו סוג רכב העומד לרשות אהוד ברק ה"פדופיל" . וכשהשופטת גערה בו – השיב בחוצפה "אני יכול לומר מה שאני רוצה".

עיזבו את ההנחה שאתם ואני, לו היינו עונים כך לשופטת – היינו נקנסים מיד על ביזיון ביהמ"ש, אך מהנסיך חוששים...

הבה נעבור לכך שהמחוקק לא חשב על כך, שיקום מישהו חצוף עד כדי כך שיכפיש גם אנשים שאינם קשורים כלל לתביעה הנדונה.

שוו בנפשכם שאני אקום במסגרת משפט תעבורה המתנהל נגדי ואצהיר כי "לא נהגתי יותר מהר מאשר אנס הקטינות ובועל הבהמות פלוני אלמוני, אבל אותו לא תובעים".

האמירה הזו תהיה מוגנת כאמור ועתונאים יוכלו לצטטה...

הגיוני? ברור שלא. וכי מדוע תחול ההגנה האמורה על אמירות שאינן על בעלי הדין בלבד ואינן רלבנטיות לנושא הנדון?

מחוקקים, זו ההזדמנות שלכם.