דן נחמן ומושיק קוברסקי בטורם "ברגל ימין" - נתניהו בערוץ 12 - נ ו ק א א ו ט !
17.02.21 / 16:02
הראיון המדהים השבוע של נתניהו, במגרש הביתי שלו (...), אצל המעריצה פעורת העיניים והאלכסונית יונית לוי, גרם לנו לרצון עז לכתוב על כך טור. אלא שצד את עינינו בפייסבוק הפוסט המצוין של שי גולדן, עיתונאי ואיש שמאל לשעבר שיצא מן החושך אל האור. הפוסט שלו כל כך פוקח עיניים שאנו ממליצים לכם לקרוא אותו ולאחר כך נוסיף מספר מילים.
הפוסט המצוין של שי גולדן, ציטוט:
*******************************************************************
צפיתי בראיון של נתניהו אצל יונית לוי, ואלה רשמיי:
- לפני כך וכך שנים, בתום הפסד של מכבי תל-אביב בכדורסל לריאל מדריד, התייצבו משה גרטל מהערוץ הראשון וצביקה שרף, מאמן מכבי, לראיון של אחרי המשחק. ״הם בכוונתך להסיק מסקנות כתוצאה מההפסד ולהתפטר?״ שאל גרטל. ושרף השיב: ״שאני אתפטר? אתה תתפטר!״ זה היה רגע מדהים מבחינה טלוויזיונית, כי הוא שבר את הנוסחה המוסכמת: תפקיד השדר לשאול שאלות קשות ותפקיד המרואיין לעמוד כמו טטעלה ולהשיב, כאשר ברור ידו של מי בסיטואציה התקשורתית על העליונה. רק ששרף לא ציית לכללים.
אז כשהתייצב אמש נתניהו לאולפן של יונית לוי, הוא נכנס לשם עם שפת גוף ומצב תודעתי של ״אני אתפטר? אתה תתפטר!״ כלומר - נכנס לאולפן מתוך החלטה שהוא לא משתתף במשחק התפקידים של נחקר מול חוקר ונאשם מול שופטת. שאני אתגונן? שיונית לוי תתגונן.
יש רק טוויסט קטן בדימוי: נתניהו הוא המאמן המנצח. ולוי שואלת אותו שאלות כאילו שחטף על הראש. אז עומד שם נתניהו, אצל יונית לוי, אחרי ניצחון סוחף על ריאל-מדריד ונדרש להתנצל. אמה מה? לא רוצה להתנצל. שאני אתנצל? שיונית לוי תתנצל.
וזה היה רב עוצמה לצפייה. וזה ערער את יונית לוי.
- יונית מילאה את תפקידה. היא התכוננה לראיון, והייתה בקיאה בפרטים ובעובדות, גם אם רבות היו נתונות במחלוקת בין השניים. מה כן? הפוזיציה ממנה התנהל הראיון הפכה אותו למעט הזוי: יושב ראש ממשלה, שמסביר שישראל עומדת להיות המדינה הראשונה בעולם שתחלץ מהקורונה; ומסביר שקצב ההתחסנות בה לנפש גדול פי אלפיים (!) מהמדינה הבאה ברשימה ונשאל ברצינות בתגובה מדוע סגר את שמי ישראל רק שישה ימים לאחר שאלעד שמחיוף דיווח על המוטציה הבריטית. למה הדבר דומה? לכך שמכבי תנצח בארבעים הפרש ויונית תשאל את המאמן על העבירה שחטף שחקן מחליף בדקה השלושים, כשההפרש היה כבר ארבעים. זו רמת הפער בין שפת הראיון והטון שבו, לבין הקונטקסט של המציאות. ופערים כאלה מצטלמים לא טוב. כי יש גבול גם לרמת שינוי המציאות שמיקרופון וכס מגיש מסוגלים לשאת על גבם.
אחת שואלת על נפצים, והשני משיב על טנקים ומטוסים; אחת נתפסת לסעיפים טכניים, ואחד מדבר על תמונה גדולה. ולמי שהגיע לצפות בראיון מתוך עניין וקשב, זה היה עוקץ בעין. אולי מדגדג מרוב צחוק. או גיחוך.
- בלי למצמץ ומבלי לאבד לרגע את קור רוחו (למרות עוינות בלי מוסתרת מצד המראיינת; לצד לפחות שתי קפיצות התנשאות ושכיחת מקומה של יונית - בהן דיברה לראש הממשלה כאילו היה ח״כ זוטר ואילו היא לכל הפחות מזכירת המדינה האמריקאית) התייצב ראש הממשלה לראיון ארוך ומפורט, בעורף היריב התקשורתי (כמעט) הכי גדול שלו: חדשות 12. והעביר את כל המסרים שלו. בקלות. ובקול רם. שעה שהוא, על הדרך, הודף את כל השאלות על איבוד הכדור בדקה ה-25, כשהיה כבר שלושים הפרש.
אם הייתי טיפוס ציני הייתי אומר שיונית ניסתה להוציא את נתניהו משיווי משקלו מתוך כוונה לייצר איזו תגובה שתצטלם טוב עבורה ורע עבורו. אבל נתניהו אפילו לא התפתה לאבד קור רוח. הוא ישב שם, כמעט מחויך, והשיב לכל השאלות בידענות ובשפת גוף בטוחה. עיניו לא ברחו ושוטטו, ידיו לא התנופפו וקולו לא השתנה. הוא היה בשליטה באולפן. שפת גופו הייתה בשליטה מוחלטת, והוא נראה מי שמנהל את האירוע, ולא אורח בו. וזה קורה באולפן של יונית. בעורף האויב ממש. ועם כל דקה שחלפה, זה היה נדמה כמו קרב בין מתאגרף מיומן ומנוסה מול מתמודד שעלה מהנוער, שהמתאגרף הוותיק פשוט משתעשע בו להנאת הקהל. כמו מבוגר מול ילד. כמו דרגה שחורה מול דרגה צהובה.
- עבור המון מפגינים ומוחים הערב אתמול היה נועד להיות מפגן משודר בצפיית שיא, שבסופו יגיע קתרזיס גדול. מצד אחד, מצד הבלפוריסטים, עולה ובאה התותחית הכי כבדה - למה שהיה אמור להיות אחד מראיונות חייה; יונית התייצבה לשידור כמו לסופרבול - היא עלתה למגרש כדי להוכיח לברנז׳ה מי היא יונית לוי, ולהראות גם מיהו נתניהו. אלא שתוך שתי דקות היה ברור שהמעמד מעט גדול עליה. ושנתניהו הגיע לא רק מוכן יותר מקצועית, אלא גם מוכן בהרבה מנטלית ממנה לגודל הרגע. וגם: שהוא יותר טוב ממנה בעבודה שלה. אופסי דופסי.
יונית נטתה לכל אורך הראיון הצידה. שיערה הסתיר את עיניה, והתנופף ממש בפראות; כתפיה כמעט נגעו בשולחן ונשימותיה היו מהירות וקצרות; ניכר היה עליה שהיא ממש מתקשה לשאת את נוכחותו של ראש הממשלה באולפן. שפת הגוף והאנרגיה שלה הייתה קצרת רוח ותוקפנית - לא אסרטיבית - והבדיחות שלה על חשבונו חזרו אליה כמו בומרנג, וגרמו לסיטואציה מעט להגחיך אותה. בגדול, זה היה מקרה קלאסי של לא כוחות. פשוט לא כוחות.
- האירוניה, כמובן, היא שבסיכום הערב גם בקרב הבלפוריסטים מקננת תחושת מפח נפש. הם רצו טבח בשידור חי. הם רצו ראש ממשלה מזיע. מגמגם. הם רצו לראות נאשם שמצוי בקריסה רגשית מול התיקים ומול הזעם הציבורי - שקיים בראש שלהם ובראש של יונית לוי; במקום זה הם קיבלו את ״שאני אתפטר? אתה תתפטר!״ והם לא יודעים את נפשם מרוב תסכול. היעד להאשמות, אגב: יונית לוי. הטענה: ראיון מלטף מדי.
הא! האירוניה! יונית התייצבה לראיון הכי אגרסיבי בחייה; לראיון חייה, אולי; ועברה שיעור בתקשורת בשידור חי; אז על מי כועסים? על יונית. על השליח. לא אתפלא אם תתארגן תנועה להחלפתה כמגישה הלאומית (של רבע מדינה), עונש על כישלונה בבחירות. סליחה, בראיון. ככה זה בשמאל: עריפת ראשי בניהם ובנותיהם המאכזבים היא הספורט החביב עליהם. מהיכרות עמוקה עם החבורה.
עוד באתר דרכון ירוק ותעודת מתחסן לחצו כאן
כי אם זה היה ראיון מלטף, אז החברים שם התבלבלו בין ראיון לבין חקירה בעינויים. וליבנו היודע - היו אתמול לא מעט בלפוריסטים שרצו שיונית תצרח על ראש הממשלה: ״לך! לך! לך!״ ואולי תצבע את פניה בשחור, רק כדי להרגיש שדבררה אותם נכונה.
אבל התסכול הגדול של מחנה ״לך״ מהראיון יושב בדיוק על התסכול שלהם מאובדן האחיזה במדינה; ומסירוב הציבור להתיישר עם הנרטיב הבלפוריסטי: שוחד, מרמה, הפרת אמונים, כישלון בקורונה; כשהאמת בשטח היא שיש ארבעה הסכמי שלום, מבצע חיסונים היסטורי, מחיאות כפיים מכל פינה בעולם, וסוכריה לסיום: שת״פ אסטרטגי עם מודרנה ופייזר. כשראש הממשלה נתן את הכותרת הזאת, זה נדמה היה כמו סיכה שננעצה בבלון המסטיק הדק שמחזיק את כל המחאה הזאת ואת כל הקבוצה הזאת. פניה של יונית אמרו את הכל: פגשתי מרואיין ששולט באולפן שלי יותר ממני. תוחלף יונית לוי לאלתר! בגדעון סער. או משהו.
- מי שמחפש כותרות, היו כמה: א. נתניהו מסמן את לפיד כיעד להסתערות בחלק האחרון של הקמפיין. ב. הוא בונה על הקול הערבי (שירה! פשוט שירה!), ועל הדרך השתחרר ממנסור עבאס. ג. הוא לא מתרגש כלל מביידן ומשוכנע שברית האינטרסים בין ישראל לארה״ב איתנה יותר מכל משחק כבוד. ד. איתמר בן-גביר לא יהיה שר בממשלתו. ה. עבר מתווה הדרכון הירוק. ו. הוזמנו מיליוני חיסונים גם עבור השנה הבאה. ז. למודרנה ופייזר יהיו סניפי ייצור ומחקר ופיתוח בישראל.
- הראיון אתמול היה רגע טלוויזיוני גדול בגלל מה שלא היה בו: מהלומות ואלימות. יונית ניסתה. היא ממש ניסתה. אבל נתניהו סירב. הוא פשוט סירב ליפול למלכודת. והעביר מעל לראשה מסרי בחירות בזה אחר זה. שידר ביטחון רב מול התיקים. והציע הזדמנות היסטורית למצביעיו: שלטון ימין שאינו תלוי על בלימה. יונית ניסתה להילחם במכונת המסרים המיומנת, אבל, באמת, זה היה מעל לכוחותיה. נתניהו היה אתמול רמה מעליה. אם לא שתיים. וזה כשהיא הגיעה לאולפן דרוכה לתת את ראיון חייה. ללמדכם כמה נתניהו מיומן וחד; וכמה, גם בשדה התקשורת, הוא מבריק יותר מיריביו. גם כשאלה מתפרנסים מתקשורת כל חייהם.
- לבי לבי ליונית וללינץ׳ הרשתות החברתיות שהיא עוברת מאתמול בערב. יש בזה גם היבט פואטי: להביט מהצד בגולם שקם על יוצרו - במחנה ״לך״ מתחיל עכשיו במסע השמדה של מי שניסח את לשונו ותודעתו התקשורתית - ערוץ 12 ויונית לוי. זה באמת מרתק לראות את העם עולים על הארמון בזעם. מה שיפה בראיון אתמול הוא, שהוא גרם להמון בלפוריסטים לרצות להעביר את המחאה מבלפור לבית של יונית לוי. ואם זה לא ניצחון תודעתי ותקשורתי של נתניהו, אני לא יודע מה כן.
- יש שאלות קשות לשאול את מר נתניהו. אבל כשאין אף שאלה הוגנת או עניינית, כל השאלות הקשות הופכות לפרודיה על שאלות קשות. ואז: אפקט הבומרנג שחוזר אל המראיינת. רוצים לנצח את נתניהו בתקשורת? נסו לנהל אתו ראיון הוגן. ראיון שבו הוא נשאל ברצינות על הישגיו ותוכניותיו, וגם על מחדליו וכישלונותיו. כי מותר לשאול את ראש הממשלה גם שאלות קשות ומאתגרות. אבל לא רק. ולא רק קטנוניות. ולא רק עוקצניות. כי אז הבדיחה היא על חשבון המזמין אותה. וכולם רואים. וכולם צוחקים.
************************************************************
וכעת לכמה מילים שלנו:
הדבר המפריע לנו ביותר, ואמור להפריע לכל צופה בר דעת, בלי קשר לדעותיו הפוליטיות, הוא הבחירה המפוקפקת של הנושאים עליהם נשאל ראש הממשלה ובמיוחד אלו שלא נשאל עליהם. עורכי הראיון ניסו להתמקד בנושאים רכילותיים וצהובים כמו בנו של ראש הממשלה או איתמר בן גביר, שמשמעותם לעתיד המדינה זניחה. לעומת זאת לא נגעו כלל בהיבטים משמעותיים כמו הסכמי אברהם, מעמדה המדיני של ישראל, תוכניות כלכליות מהותיות ליציאה ממשבר הקורונה ומי מפריע להן, העצמאות האנרגטית המרשימה של ישראל, ובעיית המשילות שטרם נמצא לה פתרון. בראיון של חצי שעה, עם ראש הממשלה, חייב להינתן זמן הולם לנושאים חשובים אלו, כולל הקשבה ולא רק חתירה לעימות בכל מחיר.
אך לסיכום, כל מי שצפה יכל לראות ראש ממשלה נינוח, שולט בחומר, ממוקד על פתרון משבר הקורונה ואשר מפגין דאגה אמיתית לכל אזרחי ישראל ורווחתם.
