ד"ר אריה יגודה כותב ליוסי חברו שנפל ביום הכיפורים: אתה שומע יוסי? תנקה את החול מהאוזניים, שתשמע טוב !
[email protected]
22.02.23 / 11:06
להלן טור מרטיט לב שכתב הגניקולוג ומומחה הפריון ד"ר אריה יגודה, הכותב ליוסי חברו מהתיכון, שנפל במלחמת יום הכיפורים:
פעם צל"ש וצלקות מהמלחמה היו מושא להערצה. היום זו בדיחה.
בדיחה, בדיחה בפה של ביריונים שיושבים בכנסת מנבלים את הפה ומנתצים את כל מה שההורים שלנו ואנחנו בנינו".
ראו בהמשך:
ד"ר אריה יגודה כותב ליוסי חברו שנפל ביום הכיפורים: אתה שומע יוסי? תנקה את החול מהאוזניים, שתשמע טוב !
אתה שומע יוסי?
אתה שומע יוסי?
היום בוקר חפשי.
בחוץ שמש מעורבת בעננים.
נסעתי לקנות פחמים.
כן,פחמים בשביל המנגל.
מנגל, נו בטח, אתה לא מכיר את המילה.
עוד לא הכרנו אותה לפני המלחמה.
פחמים,גחלים כבויות בשביל לעשות על האש.
כן יוסי,שחורות ממש שחורות שמוציאים ממדורה ומכבים.
שחורות כמו החברה שלך שנשרפו בטנק.
שמע, כשנסעתי בבוקר ראיתי שדות פורחים.
כמו שראינו פעם כל שנה לפני ואחרי פורים,על יד השכונה והבית ספר.
שדות פורחים באדום של פרגים, בכתום של חרציות וצהוב של פרחי חרדל.
היו גם להקות של פרפרים שעפו בשדות כמו נשמות תועות שמרחפות בין שני עולמות של אדמה ושמיים.
שמע יוסי, תנקה לך את החול מהאזניים.
אל תספר לי שקשה לך לנקות חול של כל כך הרבה שנים.
אל תגיד לי שאתה כבר זקן ועייף.
אל תמכור לי מעשיות.
אני יודע שנשארת צעיר רק בן עשרים ואחת.
זה רק אני מזדקן ומתרץ את הירידה בשמיעה לטרטור של המאג ולפגזים של הטנק.
אני רואה.
רואה את מה שאתה לא רוצה לשמוע.
רואה איך לועגים לנו.
לדור שלנו.
להורים שלנו.
איך לועגים למי שנפצע וקיבל צל"ש.
קוראים לנו אנארכיסטים ופריוילגים.
תיזהר,אתה קיבלת צל"ש.
עוד מעט ילגלגו עליך.
יגידו שאתה סתם גל עצמות יבשות שקבורות באיזושהיא אדמה שכלבים משתינים עליה.
תיזהר יוסי. אין להם גבולות.
אין להם שום כבוד לגיבורים.
יש להם רק כבוד לכיסא לרייטינג ולסקרים.
גם אותי הם לא סופרים.
עבורם אני סתם אנרכיסט משעמם.
אין לי כבר מה לתת להם.
אולי רק לשלם מיסים.
כסף שהם לוקחים ומשתמשים בו כדי לבזות אחרים.
הם השלטון.
הם אדוני הארץ.
יושבים שם למעלה אוחזים בקרנות המזבח ומנתצים את כל מה שהיה קדוש לך וליתר החברים שגרים שם איתך בתוך האדמה ולפעמים נרטבים מהשתן של כלבים משוטטים.
אתה שומע יוסי.
זה מה שקורה.
בשביל זה עברת מטנק לטנק.
מצוות לצוות.
כולם רצו להיות איתך כי ידעו שאתה הקמיע נגד הטילים.
בסוף הוא השיג אותך.
השיג אותך הכדור התועה ששלח אותך לעולם שממנו לא שבים.
העולם הזה שבו לא שומעים,לא רואים וגם לא מרגישים.
נתנו לך צל"ש.
פעם זו הייתה גאווה.
פעם צל"ש וצלקות מהמלחמה היו מושא להערצה.
היום זו בדיחה.
בדיחה, בדיחה בפה של ביריונים שיושבים בכנסת מנבלים את הפה ומנתצים את כל מה שההורים שלנו ואנחנו בנינו.
אתה שם בעולם הכבר ישן שלך.
העולם הזה שאני מנסה להבקיע בצעקה חזקה שאולי תגיע לאוזניך.
צעקה שתעיר אותך ואת האחרים.
צעקה שתגרום לכם לקום,לנער את העפר,לזקוף קומה ולזעוק יחד איתנו שדי ...
מספיק....
שירפו...
אנחנו נזעק ונפגין כדי להציל את מה שנשאר.
כן יוסי.
מה שנשאר.
מה שנשאר מהמדינה שמסרת בעבורה את חייך.