האמת העצובה על הטיפול בנכי צה"ל.

איציק סעידיאן, מתפללים לשלומו !

אחרי שאיציק סעידיאן הצית עצמו, קמה כמובן סערה והוקמה ועדה ואפילו הוחלט ליישם את ההמלצות של ועדה קודמת דהינו להפריד בין הטיפול בנפגעים בפעילות מבצעית לבין הנפגעים במהלך שרותם, אך שלא כתוצאה מפעילות מבצעית.

ההמלצה הגיונית ומתבקשת וכמובן שלא תיושם..

ראשית, כי הביטוח הלאומי לא ערוך להעביר לטיפולו אלפים רבים של נכי צה"ל ללא תקני כ"א ותקציבים ולכך נדרש כידוע תקציב למדינה, לא קופסאות פלא...

ושנית, כי הנכים לא יסכימו ואם, נניח ובחסדי האל כן יסכימו – הרי שיתבעו כי זכויותיהם לא תיפגענה כלל ולא תושווינה לזכויות של "נכים רגילים" – מה שאומר למעשה קיצוץ בהן.. ואם אכן ייקבע כך הדבר – הרי שמיד יהיה מי שירוץ לבג"צ ובצדק וימחה על אפליה וכך הלאה.

בקיצור, אחרי שהסערה תשכך, הכל יישאר אותו הדבר ואולי יקרה דבר אחד ויחידי – הטיפול בנפגעי נפש והלומי קרב יזורז, אם וכאשר תצא הנחיה חד משמעית - להפסיק ולנבור במצבם הנפשי וחייהם לפני הגיוס.

אבל, כאן בא האבל הגדול...

אם מישהו חושב שהפיתרון לבעיה הינו בשפיכת כסף כמעט ללא תקרה, כמו שעושים השנה בתמיכה בעצמאים – מוטב שיתעשת. כמו בכל תחום בחיינו, יש תמיד מי שמנצלים לרעה את המערכת וכמותם רק תלך ותגדל – על חשבון כולנו.

כי מה לעשות, חלק לא קטן מנכי צה"ל הוותיקים נהנים עשרות שנים מזכויות מפליגות ואיש לא ההין עד כה להעיז ולבדוק אחת לכמה שנים, האם חל שינוי כלשהו במצבם, ואולי ניתן  היה לצמצמן ואף לחסוך מעט.

הבה נזכור כי נכים שקיבלו פיצויים מחברות ביטוח, או גימלאות מביטוח לאומי – נבדקים לעיתים, גם אם רחוקות, ע"י חוקרים פרטיים ו/או מח' החקירות היעילה של ביטוח לאומי. אך נכי צה"ל? נאדה...

אומנם הם נקראים לוועדות רפואיות חוזרות ולעיתים מנסים להפחית להם אחוזי נכות, גם שלא בצדק. אך למיטב ידיעתי לא מפעילים כנגדם מערכת בדיקה חיצונית, אלא במקרים חריגים במיוחד ובעיקר עקב הלשנות.

וכך, כאשר לצערי כמות הנכים המטופלים ע"י אגף השיקום רק גדלה והולכת ולו בשל העלייה המבורכת לכשלעצמה באורך החיים. וכאשר כמות הנכים כתוצאה מפעילות מבצעית רק הולכת ופוחתת, תודה לאל. הרי שהתוצאה ברורה.  עובדי אגף השיקום הם רק בני אדם הנקרעים בין העומס המוטל עליהם, לבין המציאות בה הם נתקלים. בעיקר במקרים שלא מעוררים בהם התרגשות מיוחדת. מה לעשות וכשפקיד כזה מטפל בטנקיסט שרוף, הוא יוצא מגדרו וכאשר יושב מולו טבח שהחליק במטבח ושבר את מיפרק הירך – הוא מגיב אחרת, גם אם לטבח מגיע בהחלט אותו טיפול.

ובנוסף, כאשר מאות עורכי דין ו"מאכערים" עוסקים ב"הכנת" התובעים למשימה ואשכרה מייעצים להם איך לרמות את המערכת, אשר מצידה רק מערימה קשיים בירוקרטיים, אך לא מעיזה לחשוף רמאויות ולטפל בהם ביד קשה במישור הפלילי – זו התוצאה!

אומר רק ולצערי, כי גם לאחרונה שמענו בתקשורת את הטיעונים המסיתים, כאילו חיילים שביצעו עבירות בעת חופשתם ונפצעו אגב כך – זכאים למלוא הזכויות – בהשוואה כמובן לאלו שלא מקבלים את המגיע להם,  ע"ע איציק סעידיאן (כמו הסיפור הקלאסי על חייל שלקח את האוטו של ההורים לבילוי, שתה יותר מדי והתהפך...).

ובכן, מדובר בהסתה, כי הנושא תוקן כבר לפני למעלה מעשור וכיום, כשחייל בחופשה נפגע בתאונה – הריהו מוכר כנכה צה"ל, רק אם היה בדרכו מהבסיס או אליו, בדיוק כמו נכה תאונת עבודה.

ואם חייל ביצע עבירה בחופשה ואף בשירות והיא מוגדרת כ"חמורה" ונפצע אגב כך – מעמדו כנכה צה"ל כלל לא מובטח.

אז תפסיקו להסית נגד המחוקקים ולהיפך – תעודדו אותם בגיבוי ציבורי תקיף, להעז ולתקן את החוק בשני מישורים:

א' מצד אחד- זרוז ההליכים ומתן יתר אמון בהצהרות התובעים.

ב' ומצד שני- חיוב המערכת להפעיל מעקב ואכיפה מקצועיים, ולו רק מדגמיים, לאחר אישור התביעות.

ג' מתן אפשרות חוקית לגורם מוסמך לעצור תשלום גימלאות למי שהואשם במרמה, הונאה וקבלת דבר במרמה בקיצבאות שהוא מקבל כנכה צה"ל -עד לתום משפטו.

ד' מתן אפשרות לביהמ"ש, במקרים בהם אדם יורשע בקבלת דבר במרמה ובנסיבות מחמירות – לשלול ממנו את הזכאות

   כולה או חלקה כאמצעי ענישה המרתיע ביותר.

 והכי חשוב שלא יתפתו לרעיונות ההבל להעביר את הנכים שלא נפגעו בשרות מבצעי לביטוח לאומי... גם כי זה לא מעשי וגם כי הקביעה מי כן ומי לא תיצור בעיה חדשה ומורכבת ולא תועיל .

עם זאת, אגף השיקום זכאי לקבל תגבור מסויים ובעיקר, הכי חשוב, יש לתת לו גיבוי גם בזירוז ההחלטות והפגנת אומץ לב פקידותי – כשם שאירע ברשות המיסים שעובדיה ברובם ממש "הפכו דיסקט" עם המענקים לנפגעי הקורונה. וגם להעמיד לרשות המערכת מח' חקירות יעילה ואפילו במיקור-חוץ ולגבות את עובדיו להתלונן כשהם "מריחים" הונאה.

ואסיים בסיפור אישי:

ב4/74 נפצעתי במהלך שרותי הצבאי הסדיר בסיני. הרכב בו נסענו בסופת חול בדרך לראס סודאר "טיפס" על טנק שסטה ממסלולו והתוצאה היתה לא נעימה בעליל. במיוחד לאגן הירך שלי..

אחרי כ20 יום בביה"ח "תל השומר", אליו הגעתי בהטסה מסיני,  נשלחתי לשיקום ב"בית קיי" הידוע בנהריה. שם נותרו אותה העת בעיקר המקרים הקשים מקרב נפגעי מלחמת יום הכיפורים. חלקם כבר היו נכים מוכרים ואת מכוניות ה"וולבו" החדשות, הביאו להם מהנמל היישר לשם...

(תודה ששאלתם.. הפציעה החלימה ברובה הגדול. ולא, לא בקשתי אחוזי נכות. הייתי פטריוט ו..אידיוט !)

ושם, לצד הרוב מבין הלוחמים הפצועים, שהיו גיבורים אמיתיים,  פגשתי כבר אז קומבינטורים שעסקו במרץ רב בטיפוח "תודעת החליבה"...  אלא שבאוירה ששררה אז בארץ, איש לא העז לפקפק בהם וחלקם חוגגים מן הסתם עד היום על הכספים הרבים שקבלו שלא כדין.

ואילו בימינו, הפקפוק והטלת הספק, באשר שום דבר אינו קדוש, הפכו לנורמה..זה כל הסיפור..