הורים שכולים, נסחפתם ! וגם מדוע אני כה מעריך את יאיר שרקי.

יאיר שרקי הינו בעיניי אחד העיתונאים הימניים יוצאי הדופן. הוא הגון ומשדר צניעות. דיווחיו נראים לי מהימנים ופרשנותו עניינית, ללא זחיחות וכוונות נסתרות בנוסח עמית סגל.  על אומץ ליבו מעידים דיווחיו שחלקם ממש לא היו חביבים על החרדים, או על המתנחלים שבשורותיהם גדל ועודנו מזדהה עימם. אך יותר כל מעידות לדעתי על אומץ ליבו דווקא פיאותיו המסתלסלות, המכריזות קבל עם ועדה    " זה אני. תרצו תקבלו, לא? אז לא..."  

השבוע הגיב כך בטוויטר על המודעה הזו, שטרם היתה כמותה בתולדותינו:

"אפילו למשפחות שכולות, יקרות מאד, אין מונופול על השכול של משפחות אחרות. הטרור לא מבחין בינינו, ובקרב אלו ששילמו ביקר מכל, אפשר למצוא ייצוג לכל עמדה שהיא בכל קצה פוליטי. על כל משפחה שחתמה יש לפחות משפחה אחרת שמעוניינת ודורשת השתתפות של חברי ממשלת ישראל (כל ממשלה) בטקסים הממלכתיים."

ועוד כתב:

באזכרות או טקסים פרטיים כמובן שחובה לכבד כל בקשה בהתאם לתחושותיה של המשפחה, אבל בטקסים הממלכתיים, דוקא היעדרות של שרים תהיה פגיעה. הנופלים והנרצחים שילמו את מחיר קיום המדינה, ולכן נציגי הממלכה, באשר הם, חייבים לכבד את הטקסים (גם במחיר שיחטפו, בשתיקה, צעקות או מחאות מלב פצוע)

ומה עליי להוסיף עוד?