הפרשן תושב נס ציונה שלומי אלדר קובע: מר ביטחון ויתר על ריבונות ישראל, ומחר טראמפ יחליט גם על מינויים לעליון
12.02.25 / 20:28
שלומי אלדר בטור שפירסם ב"הארץ":
השבוע הוכרע סופית שמדינת ישראל הפכה למדינת חסות של ארצות הברית. ראש ממשלת ישראל ויתר על עצמאותן של מדינתו וממשלתו לקבל החלטות בענייני ביטחון, מוסר והיגיון, והשתטח לרגליו של נשיא מגלומן שאין לו שום מושג ירוק לאן הוא מוביל את ישראל ואת המזרח התיכון כולו.
בן גוריון הקים את מדינת ישראל, והאיש היחיד שעבר אותו במשך כהונתו כראש ממשלה, אדם שמגיע לאורכי כהונה אוטוריטריים, הוריד עליה את המסך. מי שהיה "מר ביטחון", האיש ששכנע עצמו שהמדינה זה הוא ועושה בה כבשלו, הגיש את ישראל על מגש של כסף וויתר על עצמאותו ועל עצמאות אזרחי מדינתו. ישראל הפכה למדינת חסות ואזרחיה לנתינים.
שלומי אלדר קובע: מר ביטחון ויתר על ריבונות ישראל, ומחר טראמפ יחליט גם על מינויים לעליון...
השבוע הוכרע סופית שמדינת ישראל הפכה למדינת חסות של ארצות הברית. ראש ממשלת ישראל ויתר על עצמאותן של מדינתו וממשלתו לקבל החלטות בענייני ביטחון, מוסר והיגיון, והשתטח לרגליו של נשיא מגלומן שאין לו שום מושג ירוק לאן הוא מוביל את ישראל ואת המזרח התיכון כולו. מרגע הינתן האות נפתחו החגיגות, חסר רק בקבוק שמפניה ורודה בחדר הסגלגל כדי שהכול יראה כמו מערבון פרוע ויריות שמחה באוויר.
דונלד טראמפ מקדם טרנספר ואופוריה מדומה שרתה על כולם, כאילו אין יותר בעיה פלסטינית. עם האופוריה החלו גם לזרום בדיחות, קריקטורות, ממים ומה לא. מעולם טרנספר לא היה חמוד כל כך: סאן-יונס, רפיח טורס, דיר באלק ועזה א לאגו.
אבל עוד לפני שוך החגיגות כדאי אולי לעצור לרגע ועוד לפני שבכלל מדברים על היתכנות, מוסר, סכנות, פשעים נגד האנושות וכל הדברים הגדולים והלא מעניינים האלה, כדאי לספר לצוהלים שישראל אחרי שנה וארבעה חודשים לא הצליחה לחסל את חמאס, לא מוטטה את שליטתו האזרחית ולא שחררה את כל חטופיה. משום כך, מנהיג המדינה הקטנה ההיא במזרח התיכון, נאלץ להגיע למרום הקיסר ולבקש ממנו עזרה בפתרון הבעיה. והוא, האיש שיורה הבטחות כמו באירוע ירי המוני, הפריח "טרנספר" לחלל האוויר. אם זה לא היה מדויק או ברור, הוא המשיך לירות צרורות והצהרות של הבהרות והגדיל את "התוכנית".
אבל בינתיים כל התוכניות או המחשבות של כל מערכת הביטחון הישראלית ליום שאחרי ולביטחונה העתידי של מדינת ישראל, שנתניהו דחה ודחה, נזרקו לפח כי פחות מטרנספר, פחות מעזה נקייה מערבים, שום דבר כבר לא יהיה קרוב או דומה להבטחת הניצחון מוחלט. על פחות מזה לעולם לא נסכים. אבל איפה אנחנו ואיפה הניצחון המוחלט? אחרי שישראל שהוכתה בתדהמה ב-7 באוקטובר, ועל אף ולמרות הססנותו ופחדיו של נתניהו, היא הצליחה לשקם את הרתעתה הצבאית, מול חיזבאללה וגם מול חמאס. אבל אז בא נתניהו, נתן לטראמפ את המושכות לניהול המשבר ומחק את הכול.
הוויתור הזה להניח את גורלנו ואת גורל האזור כולו בידיו של האיש שהכל כבר נאמר עליו, נראה בעיני העולם כמו ויתור של ישראל. הרמנו ידיים. ישראל לא הצליחה לבד להשיג את מטרותיה ונאלצה להתכופף בפני הפריץ, שפסק "זוזו הצידה, עזה היא שלי". לזה קוראים בישראל "לחשוב מחוץ לקופסה"?
- ואחרי הטרנספר הגדול, אפשר להיכנס גם לפרטים הקטנים. למשל עסקת החטופים. גם כאן, בלי לחשוב פעמיים, הצהיר טראמפ במסיבת עיתונאים, וכנראה גם בלי ליידע את ראש המדינה האחראי לביטחון אזרחיו וחטופיו, שאם עד שבת ב-12 בצהריים החטופים לא שבים לישראל, הוא שוב יפתח את שערי הגיהינום. לזכותו יאמר שמתוך נימוס או מעט כבוד שעוד נותר בו למנהיג של מדינת החסות הוא אמר בנדיבות: "שנתניהו יחליט אם זה מתאים לו או לא".
לאדם שהניחו לו ראש של סוס במיטה כבר יש יותר בחירה מלנתניהו מול הצהרות טראמפ, כפי שניתן לראות בהודעת הקבינט אמש: "ראש הממשלה בנימין נתניהו והקבינט נצמדים להודעת נשיא ארה"ב טראמפ בעניין שחרור החטופים". נתניהו אף הצהיר בקולו דבר שעד אותו רגע לא עבר בראשו: "אם חמאס לא יחזיר את חטופינו עד שבת בצהריים – הפסקת האש תיפסק, וצה"ל יחזור ללחימה עצימה עד להכרעה סופית של חמאס".
הקול קול נתניהו, הראש ראשו של טראמפ, אבל הדאגה לשלום חטופינו היא שלנו. רק שלנו.
נראה לכם שבשבת ב-12 בצהריים נראה את כולם? נראה לכם שככה מתנהלת מדינה עצמאית, שנשיא קפריזי ולא צפוי מנהל אותה מרחוק? ומה יהיה על חיי החטופים, מה יהיה על הסכמי השלום עם מצרים וירדן? איש לא הסביר לטראמפ את ההבנה האינטואיטיבית – אבל מתברר שכלל לא מובנת מאליה – שהשפלה של נשיא ומלך, אפילו שהם בסך הכל נמצאים במזרח התיכון הלא מפותח, זו דרך בטוחה להריסת כל המערכות העדינות שנתפרו ונשמרו במשך עשורים? אין איש בכל מכוני המחקר הפועלים בארה"ב שיכול להסביר לנשיא שתנודה אחת קטנטנה עלולה להביא לקריסת האזור? אבל טראמפ קפץ כי נתניהו וסביבתו לא הותירו לו, לתפיסתו, כל ברירה.
מה אכפת לו שההסכם לשחרור החטופים, שישראל הסכימה לו וחתמה עליו, הופר על ידה? מה לו ולפרטים הקטנים והמעצבנים? כל גורמי הביטחון בישראל, שמכירים את ההסכם שהוסתר מהציבור הישראלי, יודעים אך חוששים לדבר בגלוי. ישראל התנהלה בחוסר אחריות כי בראש של ישראל היא כבר בתוך הטרנספר, כשאין חמאס ואין עזה, והמושל בוושינגטון מקבל את ההחלטות. מפקדי צה"ל בשטח, דוגמת מי שפינה את נצרים והבטיח לחייליו "עוד נשוב על פי תוכנית טראמפ", כבר מגויסים למשימה.
מתן המפתחות לטראמפ בלי שום סייגים עוד יעלה לנו. מחר הוא עשוי להשיא עצה איך לפתור משברים חוקתיים במדינת החסות. ומי יודע, אולי גם חוף הים של תל אביב, עכו או יפו, שגם בהם יש ערבים, יקרצו לו וידליקו את דמיונו. הוא רק צריך להחליט שזה שלו וזה שלו.
בן גוריון הקים את מדינת ישראל, והאיש היחיד שעבר אותו במשך כהונתו כראש ממשלה, אדם שמגיע לאורכי כהונה אוטוריטריים, הוריד עליה את המסך. מי שהיה "מר ביטחון", האיש ששכנע עצמו שהמדינה זה הוא ועושה בה כבשלו, הגיש את ישראל על מגש של כסף וויתר על עצמאותו ועל עצמאות אזרחי מדינתו. ישראל הפכה למדינת חסות ואזרחיה לנתינים.
קיראו גם כתבות קודמות שלנו על ועם שלומי אלדר:
