אני מנסה להיגמל... מהאובססיה ומהאשליה, לפיה ניתן לשנות עמדות פוליטיות בדיון ברשתות החברתיות. ותודה לברדוגו ובן יצחק.

לקוראי טור זה:

אפתח דווקא בתאור תחושותיי והתנהגותי בעבר, עד כה.

את ביבי נתניהו החלתי לתעב עוד בעת ביקורו המפורסם אצל הרב כדורי והאמירה על השמאלנים ששכחו מה זה להיות יהודים. עם השנים הלכו והתעצמו רגשותיי השליליים כלפיו וכלפי הסובבים אותו ובדגש על בנו.  ובפרט כאשר החלו להגדיר את כל יריביהם הפוליטיים כ"בוגדים" והמשיכו בשיסוי והסתה חסרי תקדים וגררו לזירה את הפצע העדתי שכבר הגליד כמעט, נוברים ומנקרים בו כמוהם כאוכלי נבלות.

אודה ולא אבוש, לקחתי את זה אישית, הכי אישי שאפשר. כמי שנטש את עולם הישיבות החרדי במטרה להתגייס לצה"ל, השתתף במלחמות יוה"כ ולבנון הראשונה, שירת בקבע ושירת שנים רבות במילואים.  כאב לשני בנים הממלאים תפקידי מפתח במערכת הביטחון, כאשר אף חתני נמנה עליה. כמי שבטחון המדינה הינו עבורו קו אדום מוחשי ולא ניתן להגמשה, נעלבתי מהתיוג המבחיל. כן, נעלבתי כאשר ניתן פתחון פה חצוף בגיבוי נתניהו ושליחיו לכל אותם אנשים  שלא תרמו מאומה למדינה. אלו אשר בעבר שמרו לפחות מרחק מה של יראת כבוד, מן האנשים שהקריבו למען בטחוננו את בריאותם, שנותיהם היפות ואת חוויותיהם המשפחתיות וגידול ילדיהם. ונעלבתי כשלעגו למורשתי האשכנזית והפכו את הוריי שהגיעו ארצה כניצולי שואה חסרי כל, למנצלים ומדכאים כביכול של חמי וחמותי שהגיעו ממרוקו. 

כי לפתע נכנסה לחיינו נורמה חדשה בה "כל ממזר פרשן, באישור המלך"..

לא ארחיב עוד ורק גוללתי מדוע הלכתי והתמכרתי להתנצחות איתם ברשתות החברתיות, עת ניצלתי את יכולת הביטוי שלי להגיב, ללעוג ולעלוב. לקושש "לייקים" של שותפיי לדעה ולהרגיש, אודה בכך, נעלה במידה מסויימת, על פני אותם בריוני מקלדת אלימים ששלחוני לחבור לסביי הנאצים (..) , לעבור לעזה, או להפוך קרבן ל"ידידיי" הפלשתינים וכך עוד ועוד קיתונות שופכין.

למעלה מכך, לפני פחות כחודש פתחתי דף מיוחד בפייסבוק בשם "אבי האובססביבי" בו שיתפתי הגיגים שלי כנגד נתניהו ורעיו עם הברקות וכו' של אחרים והגעתי עד מהרה לכ40,000 כניסות של "חברים" לדעה.

והנה דווקא אתמול, אחרי סיומו המוצלח של המבצע בעזה, אשר היווה גם עילה מתבקשת לי ולרבים כמותי, להתקלס בביביסטים ומנהיגם וללעוג לאלו מביניהם שציפו לרפיון וחוסר מעש מצד הממשלה והעומד בראשה. דווקא אתמול הלמו בי כבמכת פטיש שני "פוסטים" של שתי דמויות ידועות וקיצוניות משני צידי המיתרס.  של ה"פרשן" ממקורבי נתניהו יעקב ברדוגו ושל עו"ד גונן בן יצחק, איש השב"כ לשעבר והרדיקל הידוע כיום  (בן נס ציונה במקור).

קיראו בתמונה המצ"ב מה היה לשניהם לומר אחרי המבצע.  האחד כינה את נתניהו "מחבל" שסוכל והשני לא היסס לטעון שהמבצע היה מיותר ונועד לצרכי תעמולת בחירות. אגב, עדיין יש בינם הבדל מהותי. כי ברדוגו הינו אחד מנושאי ועושי דברו של נתניהו, בעוד בן יצחק מייצג לכל היותר כמה מאות שותפי דעה מההארד קור של הבלפוריסטים. 

ועדיין, דווקא מפני ששניהם אנשים מוכשרים ובעלי יכולות ושניהם נרתמו לחלוטין למלחמת ההסתה הזו, הפנמתי לפתע שהקרב אבוד וכי המלחמה הזו תסתיים ללא נכנעים (משני דעה) ועם השמדה הדדית מובטחת, של כל מה שנותר עדיין מאחד בינינו.

הקדשתי לנושא לא מעט מחשבות וכאמור הגעתי לשתי תובנות מרכזיות:

א' נגד האנשים האלימים והמגדפים ברשתות, משני הצדדים, התרופה היחידה הינה התעלמות, כי הם מכורים לתהודה סביב דבריהם.
ב'  כל מה שאכתוב, אלעג ואגיב- לא ישכנע איש מהצד השני ואני מקדיש את כל מאודי לטפיחה עצמית והדדית על שכמנו, אנו המתנגדים הנלהבים לנתניהו..

ובעקבות כך החלטתי כי לא אכתוב/אגיב יותר ברשתות על ביבי ומרעיו, גם אם דעתי עליהם לא השתנתה בכהוא זה, להיפך.. ולכן הוריתי לפייסבוק למחוק את הדף "אבי אובססיבי" מחיקה שתתבצע עוד 14 יום, לפי כלליהם..

ובל תטעו, אמשיך לכתוב כאן בטורי האישי עליהם ולהביע דעה על חיינו הציבוריים וארועים פוליטיים. ואמשיך לייחל להיעלמותו של נתניהו מחיינו הפוליטיים, להרשעתו בדין ולמחיקת "מורשתו" הרעה. אך אתנזר מכתיבה עליו ברשתות ובפורומים השונים ואמתין בסבלנות לדברים שיקרו והם יקרו. ולכל היותר אנסה לשכנע בשיחות פנים אל פנים אנשים המתלבטים ושיש טעם לנהל עימם דיון הגיוני.

אסיים בהערתה הנבונה של אשתי, חנה, אשר למרות שדעותיה כדעותיי, אמרה לי לא אחת "כשתוציא את האף מהפייסבוק שלך ותדבר פנים אל פנים עם האנשים שאתה נלחם בהם ברשת, תגלה שרובם אנשים נורמליים שביומיום יעצרו לעזור לך אם יקרה לך משהו ברחוב ובחיים האמיתיים, גם אם תתווכח איתם על פוליטיקה, לא יגידו לך לעולם מילים כאלו כמו שהם כותבים לך. אבל כולכם נהיים מטורפים ורעים כשאתם מתחילים להקליד.." 

אני מקווה, למען כולנו, שהיא צודקת.