ובימים ההם קם מלך בישראל... על תופעת "ביבי המלך" !

לאחרונה כינה נפתלי בנט את בנימין נתניהו "שאול המלך בערוב ימיו" - ולא במקרה. התקשורת והרשתות החברתיות מוצפות באינספור התייחסויות לנתניהו כבן מלוכה — והדימוי משמש את שני הצדדים ומשפיע על השיח, על התודעה ועל המציאות ברחוב הרבה יותר ממה שנדמה. הוא דלק שמבעיר את המאבק בין המחנה שסבור שיש להשתעבד למלך כאילו היה מתת אל, הטוב שיכולנו לבקש, ובין המשוכנעים שעל האזרחים להגן, בגופם ממש, על הרפובליקה והחירות.

דימוי "ביבי המלך" הושרש בשיח בידי אנשי הימין. זה נמשך שנים על אש קטנה, וגבר מאוד בחודשים האחרונים. בקבוצות תומכי נתניהו או בטוקבקים, תגובות כמו "אין על המלך" נפוצות מאוד. "שבת שלום מלך מלכי המלכים, האמיץ בגיבורים, חכם הלב בצדיקים, הרואה במנהיגים, האציל באדם, שבחכמתו האינסופית שומרנו ומגיננו...", הגיב באחרונה גולש לפוסט של נתניהו. "לא יעזור לאף אחד רק ביבי המלך עד בוא המשיח אמן", הכריז פוסט בקבוצת "הליכודניקים | נתניהו VIP". החיבור לאל נוכח גם אצל מי שמציג טיעון מנומק יותר, למשל באותה קבוצה: "נתניהו הוא המנהיג המתאים להיום והיצירתי ביותר שיש כקנה מידה עולמי שיכול לשנות את המציאות באזור. שבסוף כמובן והכול אך ורק בברכת היושב במרומים...". ויש כמובן ממים שמציירים אותו כמלך ממש, עם כתר, או כמשה רבנו.

עמוד הפייסבוק "אוהבים את הגברת שרה נתניהו" מתייחס לשרה כמלכה, ועוקביו סבורים שלרעיית ראש הממשלה יש תפקיד חשוב בשימור המלוכה: "תרגישי טוב שרה, שמרי היטב על מנהיגינו הנערץ" וכו'. במקרה של נתניהו — ודווקא בעיני אוהביה — תכלית קיומה היא לשמש משענת למלך. הבן יאיר זוכה יותר ויותר לכינוי "נסיך".

ההמלכה מימין ניכרת גם ברחוב. אחד מתומכי נתניהו הרועשים, רן כרמי בוזגלו, הקים לפני כחודש "פלוגות הגנה", מעין משמר מלך אישי שאמור להחליף את השב"כ במקרה של ניסיון התנקשות. הן לא עשו הרבה עד היום, אבל הטקסיות המוקצנת, כמו הססמאות, הממים והמיצגים בהפגנות, צובעת את הדיון הציבורי בז'רגון מלוכה, של שליט נערץ וצבא נאמניו, מול המבקשים להפילו.

השימוש בדימוי המלך משתרש גם בקרב מתנגדי נתניהו, לצד ההתייחסות אליו כאל "קיסר"  ו"דוצ'ה". גם כאן זה התחיל ברשת: "המלך שלנו ערום ועיוור", הסביר פוסט ארוך בקבוצת מחאת היחידים כבר ב־2018, וממים שונים עבדו חזק עם דימוי המלך. עם התגברות ההפגנות זה גלש לרחובות, וגם שם יש קישורים תנ"כיים. "מלך סדום שבע והנתינים רעבים", הכריז שלט בהפגנה. אבל מתנגדי נתניהו עדיין מעדיפים את דימוי הקיסר על זה של המלך, אולי בגלל ההיסטוריה היהודית, שבה קיסרות זרה החריבה את המדינה וקיסרי רומא הם סמל לרוע. המהפכה הצרפתית, בכל זאת, אינה חלק מהדנ"א שלנו.

אבל יש גם ימנים שמפגינים בבלפור נגד ראש הממשלה

בתת־מודע היהודי תמיד יש איזו מלוכה. מדוד ושלמה, דמויות מופת בתרבות כבר אלפי שנים, ועד הציפייה לבוא המלך המשיח. גם הציונות החילונית הצמיחה את "מלך היהודים" הרצל. ומנגד היו הרוגי המלכות, קורבנות המאבק ברומאים, ועד היום פועלת "הרשות לאסירי ציון והרוגי מלכות".

בעימות הנוכחי, נדמה שהמלוכה עונה על כמיהה מימין למנהיג חזק, אב שמגן עלינו, ועלינו להגן עליו. גם בעבר שרו "בגין מלך ישראל" ו"אריק מלך ישראל", אבל הכריזמה של שרון ובגין לא הוציאה מנאמניהם את הסנטימנט שנתניהו מוציא מהם. "מלך" במקרה שלו אינו ביטוי חברי של "איזה מלך אתה", אלא ציון של שלוח אל מורם מעם. כאילו בעצם קיומו הוא מייצג את האמת היחידה, ומעצם החיבור לאלוהות אינו יכול לטעות. והמסקנה היא שאין שום מקום לבקר את מעשיו או אמירותיו. בסביבתו, אגב, מזינים את תפיסתו ככל־יכול ואוהבים לספר איך הוא לא ישן, לא אוכל ועובד בקצב בלתי סביר. נתניהו כעל־אדם, קרוב למדרגת אל.

כמו בכל תופעת הערצה, ההיגיון לא ממש סדור. הוא שליט אדיר שמולך על אימפריה צבאית וכלכלית, כשלמה המלך, אבל גם משווה לדוד הנרדף בידי שאול. בפוסטים בפייסבוק מלכי התנ"ך משמשים לתיאור נתניהו כמנהיג עצום, כביר, אומלל ונרדף. בדיוק כמו שנתניהו מתאר את עצמו — גדול אך נרדף. וחרף הסתירה, זה עובד

ממים והודעות הערצה לנתניהו ברשתות החברתיות. הכתרתו למלך מציעה פתרון פשוט, שחוסך את ההתמודדות עם המורכבות של מנהיג עם הישגים — וכתבי אישום

יש סיבה לכך שנתניהו מומלך בידי ימנים (לא כולם, כמובן). זה משחרר. ראש הממשלה הוא מנהיג מורכב: יש לו לא מעט הישגים וכישורים, אבל גם תכונות בעייתיות ושלושה כתבי אישום. אם אתה איש ימין שרואה יתרונות בפועלו, זו מורכבות קשה לפתרון. היא מחייבת התמודדות עם שאלות של אידאולוגיה, טוהר מידות ואחריות ציבורית. היא דורשת לנסח עמדה מורכבת, שלעתים מסכנת את האינטרס של המחנה שלך. המלכות מציעה פתרון פשוט: נתניהו מלך, ולכן יכול לעשות ככל העולה בדעתו. והוא שלוח אל, אז מעשיו מייצגים את הצדק המושלם. זה פותר דילמות וזה מבטל כל סמכות אנושית שתמתח עליו ביקורת — בהפגנה, בתקשורת, בלשכת היועמ"ש או בבית המשפט.

וזה מסוכן. כשמסמנים ראש ממשלה כמי שאין לגעת בו, כי הוא עומד בראש הסדר הטבעי — ובחסות האל — מבטלים אפשרות לדיון ציבורי על התנהלותו. מי שמותח עליו ביקורת נתפס כמשבש הסדר הטבעי. מבחינת מי שמאמין בסדר כזה, כל ביקורת היא איום שיש להשתיק. זה מתגלגל לקללות ברשת וברחובות, ואז גם לתקיפת מפגינים, בלהט שנובע מהצורך להגן על המלך.

אם רוצים לחזור אל התת־מודע היהודי, אפשר להיזכר במחיר ששילמו חסידי עגל הזהב, ובנזקים של משיחי שקר שהובילו למשבר אמוני־הנהגתי עמוק ולקרע בעם. עד היום אנחנו יודעים לומר את שמם. גם לתומכי נתניהו וגם למתנגדיו ברור שנזכור את "קינג ביבי" שנים רבות, השאלה היא באיזה מחיר ייכנס להיסטוריה, ומי ישלם אותו.