"חוק הגיוס" וה"שוויון בנטל". נגמרו התרוצים !

לקוראיי:

אחרי ה7 באוקטובר וכל מה שעבר עלינו מאז אותו יום מר ונמהר, שתקתי כאן בטורי בדרך כלל ולא הבעתי דעתי בנושאים שעל הפרק.  אך בנושא האפליה בין דם לדם אי אפשר כבר לשתוק. 

ויש מה לעשות, מלבד לקוות שיבשילו "התהליכים" בחברה החרדית ובמקום מאה מתגייסים יהיו 200... כאשר גם התנדבות לזק"א וכו' לא באמת מהווה תחליף שווה ערך לשרות מלא ולא ניתן להסתפק בה .

בואו נקרא לילד בשמו ואני אומר זאת כמי שגדל בחברה החרדית ועודנו מחובר אליה בקשרי משפחה.

עובדה א':

רוב החרדים אכן מאמינים באמונה שלמה שלימוד התורה מגן על עם ישראל כולו והוא חיוני לא פחות ולדעתם אף יותר, משרות בצבא. את האמונה הזו אין סיכוי לשנות ואין טעם אפילו לחשוב על כך. כך שגם אין טעם להתווכח עליה ולהתמרמר. פשוט מיותר. כפי שאין טעם להעלות על הדעת גיוס בכפיה ולא רק של בחורי ישיבות. צה"ל בנוי בעיקר על הרצון לשרת ולהיות חלק מהתלכיד הזה ולא על הפחד מכלא 6. 

עובדה ב':

רבני החרדים ברובם המוחלט משוכנעים שבצבא אורבת סכנה לנפשות הצעירים החרדיים ולכן, גם אם רבבות מהם אינם תלמידי ישיבה 24/7 וחלקם כלל לא לומדים, עדיין חובתם לא להתיר להם שרות צבאי.    זהו נושא שבהחלט ניתן להתווכח עליו ואף להציע פתרונות לו, אך התהליך ארוך מדיי ומסובך מדיי. בודאי לתקופה שכזו. אך זו גם הפירצה היחידה בה ניתן יהיה בעתיד |"להבקיע" את חומות ההתנגדות הגורפת שלהם.

עובדה ג':

לעסקני החרדים נוח "לנגן" על האמונה והחשש שהבאתי לעיל - גם יחד- כדי לבצר את מעמדם ואת שליטתם הכלכלית והחברתית באוכלוסיה שלהם, תוך כדי דיכוי כוחני וחרם חברתי על מי שמעז לחשוב אחרת...

זו הסכנה שמדאיגה את התקשורת המימסדית החרדית: צוי גיוס וקיצוץ תקציבים ! לא החמאס ולא חיזבאללה. בעוד שאותנו מדאיגה ההודעה האיומה הזו

אלא שלמצב חוסר השוויון והעוול המקומם הזה יש בהחלט פיתרון חד וברור, צריך רק להעז.

מה צריך לעשות?

זהו החוק אותו יש להציע לאמון הציבור ולדרוש שיהיה בראש המצע של מי שתתמכו בו, הוא חד וברור ויכלול את הסעיפים הבאים:

א'. כל האזרחים/יות במדינה, יהודים כערבים, חייבים בגיל 18 בשרות צבאי או לאומי (לנשים בלבד), אלא אם קבלו פטור מסיבות רפואיות.

ב. כל מועמד/ת לשרות ביטחון רשאי/ת  לבקש דחיה בת 3 שנים לצרכי לימודים במוסד מוכר     בלבד. "מוסד מוכר" פירושו מוסד המכיר במדינת ישראל וכפוף לחוקיה. בקשת הדחיה תישקל בהתאם לצרכי צה"ל ברגע נתון. 

ג'. כל מועמד/תלשרות ביטחון רשאי/ת להצהיר כי אינו/ה מוכן/ה לשרת כלל בצה"ל או בשרות לאומי, מסיבות של אמונה וערכים מכל סוג שהוא (כולל אמונה בקרני הירח..) .  את ההצהרה הזו יהיה עליו/ה לחדש מדי שנה ושנה, עד לגיל אותו יקבע שר הביטחון כגיל השרות המירבי במילואים לגברים והגיל המירבי או מספר הילדים - לנשים.

ד. כל מי שסרבו לשרת כאמור מסיבות של אמונה וערכים מכל סוג יהיו כפופים לסנקציות הבאות:

1. לא תהיה להם זכות בחירה לכנסת, אלא לעיריות בלבד, עד לביטול הצהרתם וגיוסם, או עד הגיעם לגיל השרות המירבי כאמור.

2. הם לא יהיו זכאים לעבוד בשרות המדינה, או בגופים שמרבית מימונם בא מתקציבי המדינה. להשתתף במיכרז כלשהו של המדינה, כולל לדיור ולקבל מילגות חינוך או הטבות אחרות בדיור מכל סוג, להם ולמשפחתם, עד לביטול הצהרתם וגיוסם, או עד הגיעם לגיל השרות המירבי כאמור.

3. הם יוכלו ללמוד במוסדות מוכרים כרצונם, ובלבד שבאלו מביניהם הנהנים מתקציבי מדינה, הם לא ייחשבו במניין התלמידים לצורך קביעת ההשתתפות הממשלתית ויהיה על המוסדות הללו לחייבם בשכר לימוד ריאלי, כתנאי ללימודיהם בהם. וזאת עד לביטול הצהרתם וגיוסם, או עד הגיעם לגיל השרות המירבי כאמור.. 

4. החוק יאסור באופן גורף תמיכה ישירה או הנחות, הקצאות קרקע והטבות כלכליות מתקציבי המדינה  ושלוחותיה למוסדות שאינם מוכרים.

לסיכום:

רק כך יושג שוויון בנטל אמיתי, כאשר חופש הבחירה שלא לשרת כלל, או לדחות את השרות, יינתן במידה זהה לכולם מחד  והתקצוב, אפשרויות ההשכלה והתעסוקה ויתר הזכויות שנותנת המדינה לתושביה, יינתנו באופן זהה ורק למי שמילאו את חובתם הראשונה במעלה כלפיה. 

רק כך תהפוך ההחלטה האם לשרת או לא, להחלטה אישית ערכית של כל המועמדים/ות לשרות ביטחון, על כל הנובע מכך. הם אלו שיצטרכו להחליט מה חשוב להם יותר ועל מה הם מוכנים לוותר...

איך מתמודדים עם ההשלכות ומה יקרה, להערכתי, בעקבות חוק שכזה?

להערכתי מספר סרבני השרות בחברה הכללית לא יהיה משמעותי עד כדי פגיעה בכוחו של צה"ל , אם כי נושא דחיית השרות כן יוכל להוות בעיה בטווח הקרוב. אך אם ייצור בעיה של ממש, ניתן יהיה לתמרץ כלכלית לוחמים כדי לגייס עוד משרתי קבע לטווח הקצר. בל נשכח כי תקציבי תמיכות אדירים יתפנו עקב ההצעה..

ובאשר לחברה החרדית. אני מניח ששבירת מקור כוחם הפוליטי של העסקנים והרבנים יביא לשידוד מערכות, כולל קרע בין הרבנים לבין עצמם ולעסקנים. כאשר חלק מהרבנים יעסקו בעיקר בהצלת "יבנה וחכמיה" דהיינו עולם התורה האמיתי מנקודת ראותם ולשם כך "יוותרו" כביכול על מלחמה לכל רוחב החזית, בשאיפה להתפשר ולהציל כלכלית לפחות את "חברת הלומדים" - כולל במחיר של הכרה במדינה, זאת כאשר רבנים אחרים יקצינו ויסתגרו בגטאות עם חומות עוד יותר גבוהות ויסמכו על חסדי שמיים ונדיבים. 

ואילו העסקנים? אלו יוכו מכה פוליטית ומעמדית קשה, כאשר לא יהוו צינור מימון וכן יקטן מספר המצביעים למפלגותיהם. ועד מהרה נשמע קולות חדשים ושפויים, שיעסקו בעיקר במו"מ על תנאי השרות והתפקידים שימלאו החרדים בצבא (נניח ביחידות ייעודיות לגברים בלבד להגנת העורף) ולא יסרבו לכל פשרה בשחצנות הדורסנית האופיינית להם כיום. כפועל יוצא מכך יתחזק מעמדם הפנימי של החרדים העובדים ושל אלו ששירתו וישרתו והדבר ישליך על המירקם החברתי כולו ואף על מערכות החינוך, בהקשר ללימודי ליבה ועוד.

ורק אז, כשכללי המשחק יובהרו, ניתן יהיה לדבר על פשרה אמיתית והוגנת. 

ההצעה גם משווה את מעמדם של יהודים לערבים, בתחום בו כיום יש דווקא לערבים עדיפות והוא ההשכלה הגבוהה ואפשרויות ההשתכרות במשך 3 שנות השרות הצבאי.

לדעתי רוב אזרחי המדינה (היהודים ) יתמכו  ביוזמת חקיקה שכזו ויקשה מאוד על מנהיגי מפלגות כלשהן, להבטיח לחרדים המשך המצב הקיים.

ועד אז, לי נמאס מהזיגזגים של לפיד, מהמילים הריקות של גנץ והמשך קריצותיו לעבר החרדים וכמובן מהצביעות האיומה של הליכוד. היחידי שאולי מסוגל להעז וללכת על ההצעה הזו לפחות כרוחה, הוא ליברמן. 

אני בכל מקרה, בבחירות כשתהיינה, אצביע רק למי שזה יהיה הסעיף המרכזי במצע שלו, בראש ובראשונה. ואם תרצו ותאמינו מספיק, תגלו שזה לא חלום סרק.