חנינה ללא אשמה, למענכם ולא למעני... הנאום הציני של נתניהו שבר שיאים !
01.12.25 / 08:21
בקשת החנינה של נתניהו והסירטון בו פנה לעם בנושא, הינה תמצית מזוקקת של אישיותו הנכלולית של בנימין נתניהו. מאחרי המילים המרטיטות לבבות (תמימים..) ,קול הבריטון הסמכותי והמימיקה הנחרצת, מסתתרות מניפולטיביות, ציניות, התקרבנות ובריחה מאחריות, ברמה שטרם נראתה בהיסטוריה הישראלית ואולי אף העולמית.
שנתיים לאחר האסון הכבד ביותר שידע העם היהודי מאז השואה, כשהוא אחז בהגה, מעז נתניהו לבקש תקדים היסטורי: ביטול משפטו הפלילי בעודו מכהן, תוך עיוות מוחלט של מוסד החנינה עצמו. ואף מעז לטעון כי החנינה חשובה לנו, לא לו..
מי שחולל את השסע העמוק ביותר בחברה הישראלית וגרר אותנו למלחמת אזרחים בהתהוות, מציע כעת "עסקה": אם הנשיא יפטור אותו ממשפטו, הוא יואיל בטובו לעצור את מסע ההרס של מערכות החוק והתקשורת,
חנינה ללא אשמה, למענכם ולא למעני...
הנאום הציני של נתניהו שבר שיאים !
כבר תקופה ארוכה איני טורח לצפות ב"נאומיו" המוקלטים מראש של הקיסר הנאשם נתניהו. אך לאחר בקשת החנינה הגרוטסקית, החלטתי לקחת כדור נגד בחילה ולצפות. להבין איך מר מניפולציה מצליח לשווק את ההצעה המופרכת.
וכצפוי, לאמן המילים "הקוסם" שכל כוחו בפיו, לא היתה בעיה לעשות זאת ומן הסתם מרבית חסידיו השוטים כבר עיכלו את דבריו ועתה הם פולטים אותם בסביבתם הפיזית והוירטואלית...
ובכן, למי שעדיין שולט במוחו וזקוק לנתונים ונימוקים נגד ההצעה, ומדוע אינה דומה לחנינת קו 300 המוזכרת שוב ושוב - אני שמח לעזור:
אבי בן דוד
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
באופן מסורתי, חנינה היא אקט של חסד השמור למי שהודה בטעותו והביע חרטה, או לחלופין נקלע למצוקה בריאותית קשה. נתניהו, לעומת זאת, מנסה לייצר כאן יצור כלאיים מפלצתי: הוא דורש חנינה, שמהותה בקשת חסד על אשמה בה מודה המבקש, בעודו מתעקש ביהירות על חפותו המוחלטת ומחזיק בעמדת כוח של ראש ממשלה. קבלת בקשה כזו תרוקן מתוכן את מהות החנינה ותהפוך אותה מכלי של חסד לכלי פוליטי ציני להישרדות אישית.
ובל נשכח: הנשיא הרצוג האב ז"ל התעקש על הודאה באשמה והדחה מתפקידיהם של חשודי קו 300 - לפני שחתם על החנינה, שכל מטרתה היתה טובת המדינה ללא ספק. בכך שרצח מחבלים לאחר כניעתם, בהוראת בכירים שבבכירים לא יתפרסם בעולם.
שיא הציניות מגיע בנימוק המרכזי לבקשה: "איחוי הקרע בעם". נתניהו טוען כי החנינה תאפשר לו לעסוק בסוגיות כמו מערכת המשפט והתקשורת, שמהן הוא מנוע כיום. התרגום בפועל של דברים אלו הוא סחיטה באיומים, המפרה ברגל גסה את העיקרון לפיו "לא יצא חוטא נשכר". מי שחולל את השסע העמוק ביותר בחברה הישראלית וגרר אותנו למלחמת אזרחים קרה, מציע כעת "עסקה": אם הנשיא יפטור אותו ממשפטו, הוא יואיל בטובו לעצור את מסע ההרס של מערכות החוק והתקשורת, אותו הפקיד בידי שלוחים חסרי עכבות. זהו מעגל שוטה ומקומם: נתניהו יצר את הכאוס, וכעת משתמש בכאוס הזה כצידוק לכך שצריך לוותר לו על המשפט כדי שיוכל "לתקן".
הבקשה יוצרת מעמד-על של אזרח אחד שהוא מעל החוק, ומנפצת לרסיסים את עיקרון השוויון. אם ראש הממשלה זכאי לחנינה כדי "לטפל בענייני המדינה", מה יאמר מפקד בצה"ל שנחשד ברשלנות? או רופא בכיר שהואשם בעבירה? הטיעון ש"תפקידו חשוב מדי מכדי שיישפט" מרסק את הבסיס הדמוקרטי שלכולם דין אחד. זהו צעד ראשון ומסוכן להשלטת מונרכיה, שבה המלך חסין מעצם היותו מלך.
יתרה מכך, חנינה כזו תהפוך לנורמה הרסנית לדורות הבאים: כל מנהיג עתידי שייחשד בפלילים ינופף ב"תקדים נתניהו" וידרוש חסינות כדי "לא לפגוע בתפקוד המדינה", מה שיהפוך את כס השלטון בישראל למקלט בטוח לפוליטיקאים מושחתים.
האבסורד נמשך כשנתניהו טוען כי הוא מוותר על "האינטרס האישי" שלו להוכיח את חפותו למען הכלל, אך מיד עובר למנות את הישגיו: חיסולי בכירי הטרור ופגיעה בציר השיעי. הזיכרון הסלקטיבי מדהים – הוא מנכס לעצמו את ההצלחות הצבאיות, אך משמיט לחלוטין את ה-7 באוקטובר. בעיניו, הכישלון הגדול בתולדות המדינה אינו קשור אליו; ההצלחות – כולן שלו.
הנשיא הרצוג עומד בפני מבחן היסטורי. ברור כי הוא חותר לפשרה שתסיים את הסאגה המשפטית בתמורה לפרישה, אך לנתניהו אין כוונה לפרוש. בסביבת הנשיא אולי בונים על גרירת רגליים פרוצדורלית, אך זוהי אשליה. בבקשה הזו אין שום נקודת אחיזה לגיטימית. אם הרצוג לא ידחה אותה על הסף במתכונתה זו ויתנה חנינה בהודאה וכתוצאה מכך פרישה, הוא לא רק יכשיר מהלך פוליטי מעוות, אלא יהיה חתום על תעודת הפטירה של הדמוקרטיה הישראלית.
