טראמפ בבעיה !! סדקים בשורות הרפובליקנים, חשיפות נוספות בפרשת אפשטיין וכאוס שלטוני רב-מערכתי

מימשל טראמפ בבעיה !!

סדקים בשורות הרפובליקנים בקונגרס, חשיפות נוספות בפרשת אפשטיין וכאוס שלטוני רב-מערכתי.

 הזירה הפוליטית והחברתית בארצות הברית נקלעה לשבוע של טלטלות חסרות תקדים, המאיימות על יציבות הממשל ועל שלמות המפלגה הרפובליקנית.

בזירה הפוליטית, הממשל ניצב בפני מה שנראה כאיום בקריסה פנימית של בסיס הכוח שלו.  הרוב הרפובליקני בקונגרס.  היה זה כאשר212  מחוקקים דמוקרטים חתמו על יוזמת חקיקת הדחה שלישית נגדו – כאשר באופן דרמטי 47 מחוקקים רפובליקנים העדיפו להימנע ולא להצביע נגד. אמנם גם בכך הביאו למפלת היוזמה, אך גם אותתו לטראמפ כי הם לא תמיד יהיו בכיסו... אגב, בניגוד למהלכים קודמים, הליך זה מתבסס על רשומות פיננסיות של משרד האוצר המצביעות על העברות כספים מגורמים זרים שבוצעו במקביל להפסקת חקירות פדרליות נגד מקורבי הבית הלבן.

צילו של אפשטיין והעימות הנשיאותי עם האמת

ארצות הברית סוערת בעקבות חשיפת הענק של משרד המשפטים, שפרסם כ-3 מיליון מסמכים חסויים מתיקי החקירה של ג'פרי אפשטיין, המיליארדר המנוח שהורשע בעבירות מין. המסמכים, שכוללים דוחות של ה-FBI, מעלים טענות המטלטלות את הבית הלבן: אפשטיין הוא זה שקישר בין דונלד טראמפ למלניה בשנת 1998, גילוי הסותר את הגירסה הרשמית של הזוג על היכרותם.

בנוסף, נחשפו תכתובות ידידותיות משנת 2002 בין מלניה לגיליין מקסוול, שותפתו של אפשטיין.שזכתה עם עלות טראמפ לשילטון לשידרוג תנאי כליאה בהיקף שטרם נראה עד כה...   אך טראמפ, ששמו מוזכר מאות פעמים בתיקים והיו שציטטו לכאורה מתוכם ביטויים שיביכו אותו מאוד אם יאומתו, בחר להגיב במתקפה אישית בוטה נגד עיתונאית CNN קייטלן קולינס ששאלה על זכויות הקורבנות וההשחרות בתיקים. הוא כינה אותה "הכתבת הגרועה ביותר" והטיח בה הערות סקסיסטיות נבזיות, כדרכו כשהוא נלחץ...

את הרושם העז ביותר הותירה ההצהרה: "הבטחות ה-MAGA היו שקר מוחלט שנועד לשרת תורמים עשירים בלבד" – הצהרה זו של מרג'ורי טיילור גרין מסמנת את סוף עידן הנאמנות העיוורת במפלגה.

הטלטלה הפנימית העמיקה עם התפטרותה של חברת הקונגרס מרג'ורי טיילור גרין, מי שהייתה אחת התומכות הנלהבות ביותר של הנשיא. גרין תקפה את תנועת ה-MAGA (Make America Great Again) וטענה כי הממשל נטש את הבוחרים לטובת "תורמים גדולים" המקבלים חנינות וחוזים ממשלתיים. חוסר היציבות מורגש גם בסנאט, שם המנהיג לשעבר מיטש מקונל אושפז בשל תסמיני שפעת, בזמן שהנהגת הסנאט הנוכחית מתעמתת עם הנשיא סביב דרישתו לביטול הפיליבסטר – מנגנון המונע העברת חקיקה ללא הסכמה רחבה.

בחזית אכיפת החוק, המצב הגיע לכדי כאוס ניהולי;  במיניאפוליס נרשמו עימותים קטלניים לאחר שסוכנים פדרליים הרגו אזרחים במהלך מבצעי הגירה, מה שהוביל לדרישות תקיפות, כולל של מחוקקים רפובליקנים, להדחת ראשת ביטחון הפנים קריסטי נואם ולבסוף הביאה לנסיגה חלקית של 700 אנשי  ICE מהאזור

בדיונים משפטיים שנערכו השבוע, נציגת משרד המשפטים הודתה באופן חסר תקדים כי "המערכת קורסת" וכי אין להם כל הנחיה או תוכנית פעולה מול הצפת התיקים והתעלמות סוכנויות האכיפה מצווי בית המשפט. 

ואילו בזמן שהנשיא חתם על חוק מימון של 1.2 טריליון דולר כפשרה עם הדמוקרטים, למניעת השבתת הממשל, הוא ספג ביקורת על עקיפת הקונגרס בעסקת נשק עם ישראל ועל ניהול "מלחמת ויזות" מול מקסיקו, שחזרה כבומרנג כאשר מקסיקו החלה לגבש בריתות כלכליות חלופיות שעוקפות את וושינגטון.  בדיוק כפי שעשתה קודם לכן קנדה עם אירופה והסינים.

ויש עוד ארועים והתבטאויות נגדו מכל עבר, כאשר טראמפ כמוהו כמתאגרף מוביל החוטף חבטות קלות ומהירות, מעין עקיצות יתוש מיריבו החלש ממנו, אך לאט לאט מאבד את שיווי משקלו.

אנו עדים לרגע שבו התשתית המוסדית של ארצות הברית מתחילה להתפרק תחת לחץ של שחיתות אישית וניהול ריכוזי מדי. "הכרזת העצמאות" של 47 מחוקקים רפובליקנים אינה רק מהלך פוליטי טקטי, אלא הכרה בכך שהראיות הפיננסיות בנוגע להשפעה זרה בתוך הבית הלבן הפכו לנטל שאי אפשר לשאת עוד. כמו גם החשיפות על רווחי העתק שעשתה משפחת טראמפ מאז עלותו לשלטון בשנית, תוך כדי התעלמו בוטה מכל כללי ניגוד העניינים.

 דבריה של מרג'ורי טיילור גרין הם "קריאת השכמה" לבסיס הבוחרים; כאשר הדמות הכי מזוהה עם הממסד הלוחמני של טראמפ מכנה את התנועה "שקר", ברור שהחוזה בין הנשיא לקהל שלו הופר.

"המערכת פשוט גרועה, אנחנו פועלים ללא כיוון" – הודאת עורכת הדין של הממשלה בבית המשפט חושפת את עומק הריקבון המנהלי.

הניסיון של הנשיא להסיט את הדיון לתקיפות אישיות נגד התקשורת או לבניית אולמות נשפים מפוארים בבית הלבן (תוך כדי פגיעה הרסנית במורשת!) הוא מסך עשן שאינו מצליח להסתיר את חוסר האונים שלו  ואת תסכולו המתגבר.

ולכן, בהקשר של המשבר עם איראן, הגיוני להניח שהחולשה הכלכלית-דיפלומטית הזו היא מסוכנת במיוחד. כשטראמפ מצוי בעימות כלכלי עם כל שותפות הסחר המרכזיות שלו, היכולת שלו לגייס קואליציה בינלאומית להחמרת הסנקציות על טהראן שואפת לאפס. אמנם האירופים עשו צעד גדול לעבר טראמפ כאשר החליטו יחדיו על הכרזת "משמרות המהפכה" כארגון טרור. אך אלו מילים בלבד כרגע. מעבר לכך, הם לא יתמכו בו ובוודאי לא ישלחו חיילים, כפי ששלחו לאפגניסטן, אם יפלוש לאיראן. ולא אתפלא אם יעלימו עין מנפט איראני מחתרתי שיוברח משם לסין, תמורת האחוזים הראויים כמובן....

לסיכום:

בהחלט ייתכן כי איראן מזהה את הפיצול בתוך המפלגה הרפובליקנית ואת העובדה שהנשיא "שורף גשרים" עם אירופה וקנדה, מה שלדעתה מאפשר לה מרחב תמרון גדול יותר.

ומאידך, בהחלט ייתכן שהנשיא, בחיפושו אחר מוצא מהמצור הפוליטי בבית, עלול להסלים את העימות הצבאי מול איראן כדי לאחד את השורות סביבו ולהחליף את הנושאים בחדשות.., אך ללא גב כלכלי ובינלאומי איתן, מהלך כזה עלול להוביל לקריסה לא רק של הכלכלה האמריקנית, אלא של היציבות העולמית כולה.

ראו גם: מה התרחש בסחרחרת הכלכלה האמריקנית לאחרונה:

ממלחמת הסחר המתחדשת עם סין, דרך איומי המכסים על גרמניה והאיחוד האירופי בפרשת גרינלנד ועד למצור האווירי על קנדה והמשבר הדיפלומטי-כלכלי עם מקסיקו – ממשל טראמפ משכתב את כללי המשחק הבינלאומיים תוך שימוש בכוח כלכלי אגרסיבי להשגת יעדים פוליטיים וביטחוניים, בעוד השווקים העולמיים מנסים להסתגל למציאות של חוסר ודאות תמידי.

המציאות הכלכלית העולמית בתחילת 2026 נראית כזירת קרב שבה המכסים הם הנשק העיקרי. הנשיא דונלד טראמפ מוביל קו אגרסיבי המתחיל בחזית הסינית, שם הוטלו מכסים רוחביים על כלל היבוא בהתבסס על סמכויות חירום כלכליות (IEEPA). מהלך זה נועד לצמצם את הגירעון המסחרי ולעצור את זרימת הסחורות, אך בפועל הוא הוביל להסטת נתיבי הסחר למדינות דרום-מזרח אסיה.

בחזית האירופית, הדיווחים מהשבועות האחרונים מצביעים על החרפה דרמטית מול מדינות היבשת, ובראשן צרפת וגרמניה , לאחר שהנשיא הכריז על מכסים של 10% עד 25% על מדינות האיחוד התומכות בריבונות דנמרק על גרינלנד. המהלך נועד להפעיל לחץ לרכישת האי גרינלנד מידי דנמרק, צעד שגרר תגובות חריפות מצד קנצלר גרמניה פרידריך מרץ, שהזהיר מפני מלחמת סחר טראנס-אטלנטית שתפגע בצרכן האמריקני לא פחות מאשר באירופי.

המתח הכלכלי אינו עוצר באירופה וממשיך אל השכנות הקרובות ביותר מצפון ומדרום. מול קנדה, הממשל נקט בצעדים חסרי תקדים כאשר איים במכס של 100% על סחורות קנדיות אם המדינה תחתום על הסכם סחר עם סין. בשיא העימות בשלהי ינואר 2026, הנשיא הודיע על ביטול הרישוי לכל המטוסים המיוצרים בקנדה ואיים במכס של 50% על מטוסי "בומברדייה", בתגובה לסירוב הקנדי לאשר מטוסי מנהלים אמריקניים.

 במקביל, מול מקסיקו, הממשל מנהל "מלחמת ויזות" ומכסים אוניברסליים של 25% על יבוא סחורות, בניסיון לכפות על המדינה אכיפה נוקשה יותר בגבולות. התוצאה המיידית הייתה נסיגה מקסיקנית מהתלות בשוק האמריקני וגיבוש בריתות כלכליות חלופיות שעוקפות את וושינגטון ומחלישות את המינוף האמריקני באזור.

בזמן שהנשיא חותם על חוקי מימון בהיקף של 1.2 טריליון דולר למניעת השבתת הממשל, המערכת המוסדית בתוך ארצות הברית מדווחת על קשיים בניהול ההשלכות המשפטיות של מדיניות זו. המכסים, שצפויים להניב הכנסות של כ-2.1 טריליון דולר בעשור הקרוב, מעלים את יוקר המחיה הממוצע למשק בית אמריקני בכ-1,000 דולר לשנה.

לסיכום:  האסטרטגיה הכלכלית של טראמפ ב-2026 היא הימור בסיכון גבוה שבו הכלכלה הופכת לכלי שרת בידי צרכים פוליטיים ואישיים של הישרדות. כאשר השימוש במכסים נגד בעלות ברית כמו גרמניה, צרפת וקנדה הוא סימפטום לאובדן דרך אסטרטגי; במקום לחזק את הגוש המערבי מול סין, הנשיא מייצר קרעים שמעודדים את השכנות, כמו מקסיקו וקנדה, לחפש אלטרנטיבות במזרח.

Donald Trump's Trade War: A Look at the Tariffs and Their Impact

סרטון זה מספק ניתוח מעמיק של המכסים שהטיל טראמפ והשפעתם על היחסים הטראנס-אטלנטיים, כולל תגובותיהן של גרמניה ומדינות אירופה לאיומים הכלכליים.

"