יוסי רוזנמן בטורו השבועי: דרוש הסדר טיעון בתיקי נתניהו שישים סוף לסאגה ההרסנית שפוגעת קשות בחברה הישראלית

  ימים עצובים לשלטון החוק

משפטו הפלילי של נתניהו הגיע כבר לשיא ויחד עימו גם המחלוקת הציבורית. במקום לשאוף לפתרון מוסכם, הצדדים ממשיכים להתבצר בעמדותיהם על חשבון טובת המדינה; בבוא היום לאחר שיתפרסם פסק הדין במשפט נתניהו, שום דבר כבר לא יפתיע אותנו, משום שאיש לא מתכוון לשנות את דעתו - לא מהצד שמתעב את נתניהו ולא מהצד שסוגד לו. השאלה שצריכה להישאל היא: האם זה מה שיחזק את שלטון החוק? הרי מאז תחילת המשפט - שלטון החוק נמצא בתהליך של הדרדרות מתמדת, של סלידה וכרסום - אז למה בדיוק מחכים? לקריסה הסופית?

ההדלפות מחזקות את נתניהו

קשה לשכוח את אותם הימים בהם כתבי הפלילים והמשפט בערוצים השונים, הקריאו פרוטוקולים מסמרי שיער מתוך חדרי החקירות, ואם נביט למציאות בעיניים, נוכל לראות שאלה היו הדלפות מגמתיות של גורמים מסוימים בצמרת הרשויות שעסקו באכיפת החוק ובעבירות פליליות - הם אלה שהעבירו חומרי חקירות שלא הספיקו עוד להגיע לידי פרקליטיו של נתניהו; לימים זה הפך לבומרנג - ההדלפות הללו רק חיזקו את תחושת הרדיפה של הבייס (הנה, הם מנסים להרשיע את נתניהו ללא משפט), ומסתבר שזו לא הייתה תחושה מופרכת, כי מי שהדליף, נראה שהיה מודע למה שהוא עושה - רק שהבעיה הייתה ונותרה שהוא השיג את ההפך; הרחוב הישראלי געש - ההפגנות שהחלו מול ביתו של אביחי מנדלבליט (שהיה אז היועץ המשפטי לממשלה), פילסו דרכן לירושלים, ולא רק שהן לא פגעו בנתניהו, הן אפילו חיזקו אותו;

המפגינים אז השתלטו על הרחוב ועל ערוצי התקשורת - ונתניהו, רק המשיך לנסוק ולעלות בסקרים. ישראל נאלצה לעבור ארבע מערכות בחירות מייגעות ומתישות, ואם נדמה היה למישהו שההדלפות, האישומים וההפגנות השפיעו על הבחירות, בהחלט כן, ונזכיר למי ששכח - כתב האישום נגד נתניהו הוגש בתחילת שנת 2020, אז גם התקיימו הבחירות הראשונות; לאחר הגשת כתב האישום - הליכוד עלה בארבעה מנדטים והגיע ל-36 מנדטים, ואילו גוש הימין התחזק בשלושה מנדטים והגיע ל-58 מנדטים.

בקטנה

בסבירות גבוהה - לא הייתה כאן קונספירציה נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו; אנשי הפרקליטות והמשטרה לא התכנסו לישיבות ליליות כדי לטכס מזימות או להמציא ראיות, אבל קשה להשתחרר מהרושם שהייתה להם יתר מוטיבציה פוליטית, כזו שמאפשרת להניח שהם היו משוכנעים שמה שהם עושים זה טוב למדינה; יתכן שחשבו ואולי גם קיוו שלא יהיה צורך להגיע עם זה לבית המשפט, משום שאפשר יהיה אולי להסתפק בהרשעה ציבורית, כדי לסלק את נתניהו מהמפה הפוליטית; בדיעבד מסתבר שנוצרה כאן תוצאה הפוכה - ככל שהתחזק הרושם שהחקירה היא קורטוב של רדיפה - כך נתניהו רק הלך והתחזק; יתכן שהם היו צריכים להבין את הצפוי לקרות עוד לפני שהחל הדיון הציבורי בפרשה - אבל הם היו כל כך נחושים ואטומים, שההפסד הפך למפלה של כולנו.

העובדה שבימים אלה עולה לדוכן העדים ראש ממשלה מכהן, רק מעצימה את השבר בחברה הישראלית;  מכונת הרעל תמשיך ביתר שאת להניע את גלגל השסע כדי לפגוע עוד יותר בשלטון החוק; היא תגדיל את הפגיעה באמון ברשויות האכיפה, וגרוע מכך, שזה לא יגמר, וכל שלב במשפט רק יעצים את הבעיה; טוב יעשו הרשויות העוסקות במלאכה, אם יצליחו לסיים את הסאגה ההרסנית הזאת בהסדר טיעון כלשהו - משום שכל הסדר, גם אם הוא גרוע ביותר, עדיף על המשך המשפט. ואני אומר זאת מתוך דאגה רבה למה שקורה במדינה. 

בשנת 2017, במאמר שפרסמתי, ציינתי שחקירות נתניהו עליהן הוגש כתב אישום, עלולות להוביל את כולנו למקום לא טוב (בלשון המעטה). מאז חלפו כבר שמונה שנים, שמונה שנים של משבר, שמונה שנים של פגיעה בשלטון החוק, שמונה שנים שבהן נתניהו לא נפגע מהחקירות, שמונה שנים שגררו אותנו לניסיון הפיכה משטרית - דבר שריסק את החברה הישראלית.  

אומר רק: טוב יעשו מקבלי ההחלטות העוסקים במלאכה, אם ישקיעו כל מאמץ כדי לעצור את מסע ההרס הנורא הזה; שיצליחו לסיים את הסאגה ההרסנית הזאת בהסדר טיעון כלשהו - זה ידרוש מנתניהו להתגבר על יצר ההישרדות הפוליטי הטבוע בו ועל תחושת העוול שנגרם לו; זה ידרוש מהתביעה להתגבר על הקיבעון הטבוע בה, ועל הקושי להודות בטעויות ובחולשות. חוסר האמון הטוטאלי בין הצדדים רק מעצים את הקושי. בזמנו, כאשר בית המשפט הציע לצדדים גישור פלילי, התביעה דחתה זאת. וכעת - כל הסדר, גם אם הוא הגרוע ביותר, עדיף על המשך המשפט; לא כדי לפגוע בשלטון החוק, אלא כדי להציל את מה שנותר ממנו.