יוסי רוזנמן בטורו השבועי: כיצד מחזירים חטופים ושומרים על שפיות?

יוסי רוזנמן בטורו השבועי: כיצד מחזירים חטופים ושומרים על שפיות?

מתחילת המלחמה חווינו ימים של עליות ומורדות. הימים הבאים יהוו אתגר גדול הרבה יותר של שמחה מהולה בעצב, עם הלוויות לצד לידה מחדש. יגיע היום בו נהיה חייבים לחקור - יהיו מי שיצטרכו לתת את הדין על המחדל, אבל בשבועות הקרובים מוטב להמעיט בדיבור ולהתרחק משמועות; המטרה העליונה,

להתמקד בהחזרת כל החטופים מבלי להתפרק מבפנים. ימים קשים עוד לפנינו, מרגע שיצאה העסקה אל הפועל - הימים הקרובים יהוו אתגר גדול עבור כולנו; ההתרגשות והתקווה ילוו גם בשיברון לב גדול.   

אסור לאבד את התקווה

אין ספק שזו עסקה קשה - גם מעצם המחיר שאנו משלמים ובעיקר באי ודאות לגבי החטופות והחטופים; הימים הקרובים יהיו קשים מנשוא, משום שממנהרות התופת אמורים לחזור אלינו - החיים, הפצועים, החולים בגוף ובנפש והמתים גם יחד. כמה תעצומות נפש, סבלנות, סובלנות וטאקט נדרשים מאיתנו בעת הזו? - בציפייה מורטת העצבים שבין הפעימות, כשהכל בשבריר שניה יכול להשתבש, כי בעסקה עם השטן אי-אפשר לדעת מה ילד יום. מהעסקה הקודמת למדנו כמה קל להטריף מדינה שלמה, וכמה קשה לייצר חוסן בתוך הכאוס הרגשי הבלתי נתפס. עד הפעימה השנייה יהיו רבים שעדיין לא ישובו - המשפחות יצטרכו לשאת את האכזבה וגם את התסכול - אסור שהן יישארו לבד בזעקתן, בתחינתן לממשלה לקיים דיון לשלב הנוסף.

הר הגעש האנושי

הכל רגיש הכל בוער. כולם על הקצה. במהלך הימים הארוכים שבהם ישוחררו חטופים נוכל לגלוש בקלות אל תוך הלבה הרותחת. כל עיכוב של חמאס, כל מפח נפש, או חס ושלום קריסה של התהליך - עלולים להצית ביננו אש, וזו בדיוק המטרה של החמאס - לחרב את החברה הישראלית מבפנים. ברגעים אלה, עלינו לזכור מי האויב האמיתי שלנו, במי צריך להילחם ואת מי צריך להביס. חמאס הם הטרוריסטים שהמיתו עלינו את האסון הנורא ובתוך הדילמה המשוגעת הזו, אסור לנו לסמן אויבים בתוכנו - כל לעג למי שחושבים שמדובר בעסקה מסוכנת או לחילופין למי שתומכים בה, הוא נשק בידי האויב. ישנה מחלוקת עמוקה על הדרך, אבל ״השבת החטופים היא ערך עליון״ עבור רוב מוחלט של אזרחי ישראל למרות המחיר הכבד.

יגיע היום בו תקום ועדת חקירה ממלכתית כדי לחקור את הסוגייה הנדרשת: האם מדינת ישראל עשתה הכל כדי להביא לשחרור חטופים מבחינה צבאית ומדינית? והאם פספסנו משהו בדרך? בשבועות הקרובים אסור לנו להתלהם; כדאי שנמעיט בדיבור ונתרחק משמועות, כי מרגע שנחתם ההסכם, נדרשת הבלגה והכלה כדי שנוכל להביא להשלמת התהליך מבלי שנתפרק מבפנים.

בקטנה

למרות הקיטוב שקיים בחברה הישראלית - הסולידריות עדיין חזקה יותר מכול. ישראל נכנסת לשישה שבועות של טרור פסיכולוגי אינטנסיבי. ארגון הטרור ינסה בכל דרך לפורר את הערבות ההדדית החזקה שקיימת בנו; הוא ימשיך את ״משחק הרוע״ במטרה להעצים בנו את תחושת ה-״דאגה והמתח״ - אסור לנו ליפול למלכודת הזו. חשוב שנזכור: כל מילה מיותרת מצידנו מהווה סיכון, כל כאב עלול בקלות להפוך לקטטה כשהאחריות מוטלת עלינו בלבד - בראש ובראשונה כלפי המשפחות שאמורות להתאחד עם יקיריהם, משפחות שקוברות את מתיהן ומשפחות שימשיכו לצפות לפעימות הבאות. אסור לנו לשפוט או להתעמת עם אותן משפחות, כפי שנאמר: ״אל תדון חברך עד שתגיע למקומו״.

מעגל נוסף שצריכים להיות קשובים אליו, הן אותן קהילות שנעקרו מבתיהן ומצפות לשיבת חבריהן על מנת שיוכלו להתחיל שיקום מחדש; גם הן זקוקות לחיבוק, להכרה ולחיזוק, בשעתן הקשה והמרגשת.

נשארנו אנחנו, כלל אזרחי ישראל - אזרחים שדואגים, שכאובים, שמבולבלים, שחרדים. אזרחים שהפגינו בכל מוצאי שבת בעד עסקה ואזרחים שהתנגדו לה בתוקף, אלה שחושבים שההשלכות הן סכנה מהותית, ואלה שעומדים נבוכים אל מול המציאות הבלתי נתפסת. כולם יחד שהם אנחנו כחברה - עם הלב הדואב, עם הדאגה שמדירה שינה, עם הפחד, התסכול והציפייה; אנחנו עם חזק עם יכולת יוצאת דופן להיאחז בתקווה -  נשיב את כל החטופים וגם נצליח לשמור על השפיות.