יו"ר ויצו בנס ציונה אתי דואניס בטורה: פורים חג מוזר ומנהגים מעוררי תמיהה /

 אתי דואניס

חג פורים הוא חג מיוחד, הוא החג היחידי שנוצר בגלות בתקופת גלות בבל ופרס, הוא מבוסס על מגילת אסתר שבה לא מוזכרת ארץ ישראל וכלל לא מוזכר בה שם אלוהים. השם "פורים" עומד בסתירה לתפיסה היהודית הדוגלת בהשגחה אלוהית לעומת החג שמקדש את המזל [הפור]. על כן ידועה ההתנגדות להכניס את מגילת אסתר לכתבי הקודש כשהסיבה העיקרית הייתה שהיא אינה עומדת בקריטריון של "נבואה שהוצרכה לדורות " כלומר, בגלל שלאיום להשמדת עם ישראל לא היה תקדים [גם לא הגזרה על הזכרים על ידי פרעה ] חשבו שזה אירוע חד פעמי שלעולם לא יחזור [כמה טעו] ובתור שכזה אירועי המגילה לא רלוונטיים ואין מקום להכניסה לתנ"ך שאמור לשמש את הדורות הבאים.

יותר מזה, ניתן למצא הוכחות במגילה עצמה כי הייתה התנגדות של הציבור היהודי בממלכת אחשוורוש לקיים את החג לדורות, זאת ניתן ללמוד מהעובדה כי שבע פעמים יש דרישה במגילה לקיים את חג, ללמדך שכנראה הייתה התנגדות לקיימו . וַיִּכְתֹּ֣ב מָרְדֳּכַ֔י אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיִּשְׁלַ֨ח סְפָרִ֜ים אֶל־כָּל־הַיְּהוּדִ֗ים אֲשֶׁר֙ בְּכָל־מְדִינוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ הַקְּרוֹבִ֖ים וְהָֽרְחוֹקִֽים  לְקַיֵּם֮ עֲלֵיהֶם֒ לִֽהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֠ת י֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר וְאֵ֛ת יוֹם־חֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר בּ֑וֹ בְּכָל־שָׁנָ֖ה וְשָׁנָֽה כַּיָּמִ֗ים אֲשֶׁר־נָ֨חוּ בָהֶ֤ם הַיְּהוּדִים֙ מֵאֹ֣יְבֵיהֶ֔ם וְהַחֹ֗דֶשׁ אֲשֶׁר֩ נֶהְפַּ֨ךְ לָהֶ֤ם מִיָּגוֹן֙ לְשִׂמְחָ֔ה וּמֵאֵ֖בֶל לְי֣וֹם ט֑וֹב לַֽעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֗ם יְמֵי֙ מִשְׁתֶּ֣ה וְשִׂמְחָ֔ה וּמִשְׁלֹ֤חַ מָנוֹת֙ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֔הוּ וּמַתָּנ֖וֹת לָֽאֶבְיֹנִֽים׃" [אסתר ט' 22-20]

המצווה לשמוח, מנהג הקריאה במגילה , משלוח המנות איש לרעהו ומתנות לאביונים הן מצוות מובנות וחשובות כדי ליצר שמחה בכל חלקי העם עשירים כעניים. אולם מנהגים אחרים אותם גם אישרו חז"ל מעוררים תמיהה.

- מנהג התחפושות שנלמד מהקרנבלים בדרום אירופה ואומץ על ידי גדולי התורה והפך למסורת בכל תפוצות ישראל, ממתי הותרו לעם ישראל חיקוי מנהגי גויים?

-ומנהג השתייה ? אמר רבה בתלמוד הבבלי : "מיחייב איניש לבסומי בפורים עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"  לפי דברי רבה חלה חובת השתכרות בפורים עד מצב של אי יכולת להבחין בין טוב לרע. שני המנהגים האחרונים מביאים לטשטוש הזהות על ידי תחפושות ועל ידי שתייה מרובה.

מה קורה כאן? על פניו נראה החג וחלק ממנהגיו עומדים בסתירה לעקרונות המוכרים והמקובלים של חז"ל. [ ראוי לציין שמפרשים רבים התקשו לקבל את חובת ההשתכרות וניסו לעדן את המקור תוך הוצאת האמירה של רבה מפשוטה.] במציאות, המגזר החרדי ואחרים נוהגים על פי המצווה התלמודית של שתייה עד כדי שכרות. מהי הסיבה לכך שמנהיגי הציבור היהודיים אישרו לקהילותיהם להתחפש לבלי הכר ולהשתכר בקרנבל הפורימי היהודי עד שלא מבחינים בין טוב לרע??

ואיך כל המנהגים האלה מתקשרים לאירועי המגילה ולמהות החג?  

אם חז"ל קבלו מנהג השתייה עד שכרות ומנהיגי הציבור קבלו את קרנבל התחפושות תוך חיקוי מעשי גויים, יש להניח שראו במנהגים אלה גם צדדים חיוביים למרות מה שנראה על פניו. מנהג התחפושות אומץ כנראה כי הקרנבל מתיר לאדם פעם בשנה באמצעות המסכה להשתמש בזהויות אחרות משלו, למשל נשים מתחפשות לגברים, עניים מתחפשים לעשירים וכדו' כדרך לבטא מהוויים מודחקים. מסכות הן דרך לשחרור מעצורים חברתיים כדי לתת דרור לשמחה לפרוץ במלא עוצמתה. באותה דרך ניתן להסביר גם את ההיתר לשתות ,אך מדוע עד לשיכרון ואי הבחנה בין טוב לרע? כאן אנסה להציע בזהירות את המחשבה שלי להתמודדות עם הקושי.

במקרא "ויין ישמח לבב אנוש" [תהילים ק"ד 15 ] ביהדות היין נחשב למשקה חגיגי ונהוג לשתות אותו בשבתות, בחגים [פסח ארבע כוסיות]  ובאירועים משמחים כמו ברית מילה וחתונה. היין הוא המשקה היחיד אשר זכה לברכה מיוחדת משלו :" ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, בורא פרי הגפן".  אך לגבי שכרות יחסו של המקרא אחר, המקרא רואה בשכרות מעשה לא ראוי, החל משכרותו של נח שבעקבותיו הביא לתוצאות לא רצויות, ובנותיו של לוט משקות אותו לשכרה על מנת לקיים ממנו זרע.

אז מדוע התירו חז"ל בפורים שתיית יין עד דלא ידע כלומר עד שכרות ?

מאוד יומרני להתחקות אחרי שיקוליהם של חז"ל או חכמי דור אחרים ובכל זאת אעז, לדעתי, קיים ערך רב בשכרות הזאת פעם בשנה כדי לאפשר ליהודי להבין עד כמה השכרות איננה מטיבה איתו וגם עם הסביבה שלו. בשכרות בחברותא אדם חווה את החוויה על עצמו ויחד עם זאת הוא רואה איך השכרות משתקפת גם על חבריו. כך שבמקום להגיד הישמרו משתייה מרובה עד שכרון חושים, מתירים את התחושה פעם בשנה כדי לתת למתנסה להסיק את מסקנותיו. וממש כשם שהתירו פעם בשנה, למעשה אסרו את השכרות לגבי כל שאר ימות השנה.

בהיתרים האלה של חז"ל או של חכמים בדורות שאחריהם מועבר מסר חינוכי חזק אותו אני מפנה להורים, לאנשי חינוך בזרמים השונים של היהדות ובכלל והוא שכדי להציב גבולות צריך לדעת גם להתיר. לא דגל האיסורים צריך להוביל את המחנכים וכמה שיותר כך ייטב, אלא האיזון העדין שבין היתרים  לאיסורים תוך קריאה והתחשבות בחניך בבחירותיו ורצונותיו.

אחרי שהתירו להתחפש ולשתות עד שכרות מהסיבות שמניתי ואולי אחרות, חובה לקשור זאת לאירועים שהביאו לחגוג את חג פורים. ההתחפשות על שום שמרדכי ואסתר הסתירו את זהותם. ויש אומרים מהביטוי "ונהפוך הוא" וּבִשְׁנֵים֩ עָשָׂ֨ר חֹ֜דֶשׁ הוּא־חֹ֣דֶשׁ אֲדָ֗ר בִּשְׁלוֹשָׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ בּ֔וֹ אֲשֶׁ֨ר הִגִּ֧יעַ דְּבַר־הַמֶּ֛לֶךְ וְדָת֖וֹ לְהֵֽעָשׂ֑וֹת בַּיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר שִׂבְּר֜וּ אֹֽיְבֵ֤י הַיְּהוּדִים֙ לִשְׁל֣וֹט בָּהֶ֔ם וְנַֽהֲפ֣וֹךְ ה֔וּא אֲשֶׁ֨ר יִשְׁלְט֧וּ הַיְּהוּדִ֛ים הֵ֖מָּה בְּשֹֽׂונְאֵיהֶֽם." כמו שאירועי המגילה קיבלו היפוך, במקום השמדת העם – הצלה , במקום תליית מרדכי נתלו המן ומשפחתו וכו', כך יהפכו החוגגים את זהותם ליום אחד בשנה.

אבל יום אחד לשמוח זה מעט מידי לכן קבעו חכמינו "משנכנס אדר מרבין בשמחה" אימרה המרחיבה את גבולות השמחה לחודש אדר כולו כי הוא "החודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה".

עכשיו נשאר לאחל חג/חודש פורים שמח לכל עם ישראל בארץ ובתפוצות.