300 עמותות נאחזות בקרני הפרה הקדושה ששמה "מצוקת ניצולי השואה"
08.04.21 / 18:28
הידעתם שיש בארץ כ300 עמותות ה"דואגות" לניצולי השואה?...
במקום לארגן שידורי התרמה, לחלק ציוד חורף וחבילות מזון. במקום לארגן "פוטו אופרטיוניטי" למכביר עם בעלי כוונות טובות, אך בכך גם להשפיל את הקשישים הניצולים ובמקום לתת תעסוקה (ומשכורות...) ל300 עמותות , - עלינו לעסוק בשינוי מדיניות קצבאות הזיקנה הבלתי אנושית. קיצבאות אותן יש להכפיל לפחות ומצד שני גם למסות כמו כל הכנסה.
ואל תספרו לי על עשרות המיליארדים שזה עולה.. כי ראינו איך יש כסף ל4 מערכות בחירות, ו160 מיליארד לחלק במשבר הקורונה, כולל מענקים הזויים לכלל האוכלוסיה...
ושאלת המפתח: מי הם "ניצולי השואה" ואיך הגענו להרחבה בלתי הגיונית של ההגדרה הזו ובכך עושים עוול היסטורי ומוסרי ל"סתם" קשישים הסובלים מעוני מחפיר.
בתמונה: מודעה משפילה לדעתי של עמותה מסויימת, אחרי "עריכה" שלנו, כולל הסתרת עיניו של הקשיש האומלל...
זיכרו ! החיים בישראל לקשישים נטולי פנסיות ורכוש – אלו האמורים להתקיים רק מקיצבת הזיקנה העלובה ואפילו המבזה של הביטוח הלאומי, קשים ומרים. וזו הבעיה האמיתית ממנה מתחמקים. כי הרבה יותר "סקסי" לעסוק בסבל של ניצולי השואה, בו עוסקים לא מעט ארגונים ומערכות שלא כולן התנדבותיות...
הגדרת "ניצולי השואה" כוללת כיום, שימו לב, גם קשישה דמיונית בת 75 שנולדה ברומניה, אך הוריה ברחו ממנה עם בוא הנאצים והיא חיתה מגיל שנה באזרבייג'ן, עלתה ארצה ב-97' ומתגוררת כיום בדירה קטנה ב"הוסטל" מצויד ונקי. איך אפשר להציג דרישות בשמה כ"ניצולת שואה" ולהתעלם מבת גילה שנולדה בבגדד והגיעה ב-1952 לירושלים וגרה עד היום בשיכון עלוב ודולף בקטמון, כאשר היא אינה מקבלת שום סיוע ממשלתי, מלבד קיצבת הזקנה וההטבה הסוציאלית העלובה !
לפעמים חובה לשחוט איזו פרה קדושה...
(מאמר זה נכתב במקור לפני שנתיים ועודכן עתה)
הוריי המנוחים נולדו בהונגריה/רומניה וחוו את השואה על כל מוראותיה. מרבית בני משפחותיהם נרצחו במחנות כולל אשתו הראשונה ובנו של אבי. גדלתי בבית שהשואה ריחפה ברקעו, כך שאני מקווה שמותר לי להיות קצת "רשע" ...
מדי שנה בתקופה זו שבה התקשורת ודשה בנושא הכמעט נצחי- "מצוקתם הכלכלית האיומה של "ניצולי השואה" שרבים מהם עדיין סובלים מעוני מחפיר" כך נטען.
ובשל כך, יש לנו שידורים מיוחדים, ערבי התרמה ואינספור ארגונים העוסקים בלהט רב בהתרמות ובסיוע לאותם אומללים שממשלתנו לדורותיה הפכה לעניים מרודים וארחיב מיד.
הנה רק השבוע שמענו כי יש עדיין כ-150,000 "ניצולים" וכי כרבע מהם עניים מרודים.
נזכרתי מיד כי הנתונים האלו, לא הסתדרו לי בשעתו עם ההגיון, עוד כאשר מספר הניצולים עמד על כ200 אלף.
בשעתו החלטתי ללמוד את הנושא וזהו טור שכתבתי בעקבות כך:
אתנצל מראש על טעויות אפשריות. מדובר בתחום מורכב ביותר שמפרנס לא מעט עורכי דין...וכמות נכבדה של עמותות, אשר מטבע הדברים מעסיקות בשכר צבא שלם של עובדים.
לפני כשבע שנים החליטה הכנסת לתקן את חוק "הטבות לניצולי שואה נזקקים" בעקבות דו"ח נוקב של וועדת חקירה ממלכתית וקבעה כי הגדרת "ניצול שואה" תורחב ותכלול אוכלוסיות נוספות. בעקבות כך נוספו כ37,000 נפש ל50,000 בערך, שעד אז קבלו קיצבה מממשלת ישראל.
מאז תוקן החוק מתחלקים ניצולי השואה לארבעה סוגים של מקבלי קיצבאות, אך נותרו כאלו שאינם מקבלים אותן כלל.
על סוגי הקצבאות ומקורן הרחבתי במסגרת הסמוכה לידיעת המעוניינים. חשוב לציין כי מקבלי הקצבאות רשאים לקבלן רק ממקור אחד ובחישוב סכומן מובאת בחשבון קיצבת הביטוח הלאומי המשולמת למבקש. למעלה מכך, תקרת ההכנסה המירבית לה יכול להגיע המבקש (מלבד בעל אחוזי נכות גבוהים, או סיעודי) הינה 6,500 ₪ לחודש. כמו כן יש מענקים מיוחדים לנזקקים, בכל מיני מצבים חריגים.
נוסיף כי בשעתו נחלצה "ועדת התביעות" לעזרתם של כל מי שעזבו את בריה"מ אחרי 1965 והוציאה ממשלת גרמניה מענקים חד פעמיים של 2,556 יורו עבורם, אם הוכיחו כי התגוררו באזורים שכבש הצבא הגרמני, או עד מאה ק"מ מקו הגבול עם כוחותיו...בסה"כ מדובר בכ22,000 איש לפחות.
נותרנו עם אותם ניצולי שואה שאינם מקבלים קצבה חודשית משום סוג, גם אם קבלו מענק חד פעמי ואמורים להתקיים מקיצבת הביטוח הלאומי!
ואסביר מדוע הם לא קיבלו קיצבה משום סוג:
אמנם ההגדרה כיום של "ניצול שואה" היא רחבה וכוללת: מי שחי תחת הכיבוש הנאצי בתקופת מלחמת העולם השנייה ושעבר את התקופה בגטאות, במחנות ריכוז או במסתור, וחייו היו בסכנה (כולל בלוב, בטוניס ובאלג'יריה). מי שחי בארצות שהיו גרורותיה של גרמניה הנאצית כמו רומניה, צרפת, איטליה והונגריה וסבל מרדיפות הנאצי . עם השנים הצטמצמו הדרישות וכיום די בהוכחת שהות בת 3 חודשים בגטו או במחנה עבודה, או בשהות בת 18 חודש תחת מימשל צבאי גרמני.
כמו כן נכנסו תחת כנפי המונח "ניצולי שואה" גם אותם אנשים שברחו משטחי הכיבוש: מגרמניה אחרי 1933, מאוסטריה אחרי 1938 ומיתר הארצות אחרי פרוץ המלחמה והכיבוש ועד ל־8 במאי 1945. כולל עוברים בבטן אמותיהם...וכולל מי שברחו מאזורים במרחק עד 100 ק"מ מזרחה מקו החזית. הבסיס להרחבה הינו הטיעון המרחיב למדיי כי כל מי ש"חיי משפחתו נפגעו" בשל המלחמה והשלכותיה הינו "ניצול שואה"...
עם זאת, ב2008 הממשלה סירבה לשלם קצבאות גם למי שלא שהו באזורי הכיבוש בפועל, להלן "הבורחים" - מאחר שלא היו זכאים בשעתו לקיצבה מועדת התביעות (סעיף 2) וזאת לפי הכללים שקבעו הגרמנים. הקו המנחה בהחלטה היה כי ממשלת ישראל תתקן עוול היסטורי שנעשה לעולים מבריה"מ שלא יכלו להגיש תביעות בשעתו לועדת התביעות, אך לא תיתן קיצבה למי שגם הגרמנים לא היו נותנים לו...
לפי נתונים שהתפרסמו אני מעריך כי כ100,000 נפש נכללים כיום בין מקבלי גימלה כלשהי מאלו שמניתי לעיל. כולם זכאים מלבד הסכומים שציינתי גם לגימלת סיעוד ייחודית בעת הצורך, הטבות בריאות ייחודיות בקופות החולים כולן, ועוד מענקים ספציפיים כמו לרכישת ציוד רפואי, משקפיים וטיפולי שיניים ועוד, כך שמן הסתם הם רחוקים מלחיות חיי מותרות, אך הם מקבלים סכומים נסבלים למחייתם, כל עוד הם אינם סיעודיים. (וזו כבר אופרה אחרת.. ולא נרחיב)
מספר זה אינו כולל כמובן את הכמות הבלתי ידועה של ניצולים שמקבלים רנטה ישירה וגבוהה ממשלת גרמניה, אלו שבוודאי רחוקים מלרעוב. ומן הסתם נותרו גם רבבות ניצולים שהצליחו בחייהם כלכלית מעל ומעבר ואינם זקוקים לחסדי איש....
בשעתו הוקמה "הקרן לרווחת ניצולי השואה", לכאורה כדי למנוע לחלוטין מצב בו ניצול שואה יסיים חייו בעליבות ועוני
ונוספו מקורות מימון מכספי הממשלה לצד כספי ורכוש יהודים שנרצחו ללא יורשים, כספים שאותרו והושבו ולא נרחיב, כי שם יש עוד הרבה מה לשפר.
והנה טוענת הקרן האמורה כי 50,000 ניצולים עדיין נזקקים ומפרטת " 87% מניצולי השואה הפונים לסיוע כלכלי חיים מהכנסה של פחות מ-5,000 שקל בחודש, ואילו 58% מהם חיים מהכנסה של עד 3,000 שקל בחודש."
הקרן לא ציינה כמה פנו לבקש סיוע ונותר להניח כי מדובר באותם 50,000, או מרביתם. נכון? ואם ננתח את הנתונים ונניח כי כל מקבלי הקצבאות מועדת התביעות או מהאוצר, המונים כ110,000 נפש, מגיעים לקצבאות מצטברות עם הביטוח הלאומי בסדר גודל של 4,000-5,000 ₪ לחודש, הרי שמדובר בחלקם שפנו ובקשו סיוע מהקרן והיא סבורה שהכנסתם זו אכן דנה אותם לחיי עוני.
אלא שזו איננה לצערי הגדרת העוני הרשמית במדינתנו לגבי אוכלוסיות אחרות, ואני מניח שרבבות קשישים אחרים ישמחו להגיע "רק" לסכומים אלו... אך עדיין מדובר באנשים לגביהם אין ויכוח כי אכן הינם ראויים ליחס מיוחד.
נותרנו עם כ25,000 נפש, לטענת הקרן, החיים מהכנסה של פחות מ3,000 ₪ לחודש (ליחיד בזוג). אלו, במשתמע, הינם בעיקר "הבורחים" שלא מקבלים כל קיצבה. למעשה אלו בהם אנו דנים עתה, היו ילדים כאשר משפחותיהם נמלטו מפולין ב39 לעבר שטחי הכיבוש הרוסי והוגלו מיד למרכז אסיה, או שהן ברחו בהמשך המלחמה מכל יתר מדינות מרכז אירופה. הם גדלו, הקימו משפחות ונותרו בברית המועצות עד שנות התשעים, עת עלו ארצה, בגיל ממוצע של 60 פלוס.
חישבו על עולה דמיוני שהגיע ארצה בגיל 65 מרוסיה, בה גדל מילדות וחייו בה לא היו שונים במיוחד מחיי יהודים אחרים שנולדו ברוסיה. עבורו החיים בארץ אכן קשים, אך בעיקר בשל עלותו ארצה בגיל מבוגר מאוד, ללא חסכונות, בעוד מרבית בני גילו בארץ, כולל ניצולי השואה המקוריים בהגדרה – אלו ששרדו מחנות וגטאות– כבר התבססו כלכלית וחלקם אף עשו חייל, לא מעט בזכות השילומים מגרמניה.
החיים בישראל לקשישים נטולי פנסיות ורכוש – קשים ומרים וזו הבעיה האמיתית ממנה מתחמקים. במקום לתקוף את מדיניות קצבאות הזיקנה הבלתי אנושית, הרבה יותר "סקסי" לעסוק בסבל של ניצולי השואה בו עוסקים לא מעט ארגונים ומערכות שלא כולן התנדבותיות...
סוגי הגמלאות והקצבאות המשולמות לניצולי שואה :
מקבלי תגמול ממשרד האוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים.
מי שנותרו מ87,000 שהיו לפני חמש שנים. כאן זכאי הניצול להשלמת הכנסתו ממקורות אחרים, בהתאם לדרגת נכותו הרפואית. עד לרמה של לא פחות מ5,065 ₪ לחודש לבעלי 25%נכות וכלה ב8,392 ₪ לבעלי 50% ומעלה. בממוצע, כך דווח לכנסת, מקבל כל אחד כ2,000 ₪ לחודש.
מקבלי קצבה מקרן סעיף 2 של ועידת התביעות.
כאן מדובר ב300 אירו לחודש + מענקים חריגים לפי צרכים נוספים. עד 1.13 היו התנאים לקבלתה נוקשים ועתה הוקלו משמעותית, אך עדיין מחייבים שהייה מוכחת בת 3 חודשים לפחות בגטו, במחנה, או במסתור, או חיים במחתרת עם תעודות מזוייפות. לפני שנתיים הם מנו כ20,000 נפש, כך פורסם.
מקבלי קצבה ממשרד האוצר ליוצאי מחנות וגטאות.
כ8,000 איש המקבלים קיצבה בת 1,100 ₪ לחודש וכן כרטיס נטען לרכישת מזון בשווי 600 ₪. הקצבה נועדה למי ששהו 6 חודשים לפחות במחנה/גטו, ולא היו בארץ בשנים בהן עדיין קבלו הגרמנים תביעות חדשות (יוצאי בריה"מ) ולא נמצאו זכאים לקיצבה אחרת. חלקם מקבלים גם קיצבאות אחרות לפי חוק ותיקי המלחמה בנאצים.
מקבלי קצבה (רנטה) בריאותית לניצולי שואה מממשלת גרמניה.
מספר זכאים לא ידוע. המקבלים סכומים משתנים, לפי אחוזי נכות, בסכומים של 600-700 יורו לפחות מדי חודש ואף יותר, הלוואי על כל הניצולים...
סיפור אישי לסיום:
בשעתו פנו הוריי המנוחים לבקש "רנטה" מכספי השילומים שנוהלו ע"י משרד האוצר הישראלי "הקריה" בשפתם.
אמי, ניצולת אושוויץ ומחנות עבודה גרמניים, היתה עדיין בריאה יחסית, סבלה "רק" מלחץ דם נמוך ולכן לא הוכרה כזכאית למינימום המיוחל של 25 אחוזי נכות. אותו המינימום שנדרש לקבלת קיצבה חודשית זעומה. אבל, אושר לה מענק חד פעמי קטן וצ'ופר גדול... 6 ימי הבראה בשנה ב"חמי טבריה" במימון המדינה, ל 15 שנה כמדומני.
לעומתה לא נכלל אבי אפילו בהגדרות הסף לבקשת מעמד "נכה רדיפות הנאצים", למרות ששכל אישה ובן באושוויץ ולמרות ש"בילה" כמעט 3 שנים כמגויס בכפיה לגדודי העבודה של הצבא ההונגרי (בשרות הגרמנים) וסבל כל חייו מבעיות ברגליו. זאת לאחר שבמלחמה צעד רגלית רוב העת, אלפי ק"מ, מערבות הונגריה עד העמקים המושלגים בואכה הרי אוראל וגם כל הדרך בחזרה!...
חברים וקרובי משפחה שלהם, אלו שעלו ארצה רק בשנים 54-65 והיו בעלי "זיקה לתרבות הגרמנית", זכו להכרה מהגרמנים כניצולים וקבלו מהם קיצבאות גבוהות פי כמה וכמה ממה שקצב האוצר הישראלי...
אך הוריי לא לקחו ללב, כי הם היו עסוקים בבניין משפחתם וארצם והסתפקו בימי ההבראה של אמי, אותם ניצלו יחדיו, מסתפקים בארבעה במקום שישה...
