לא נחוצה ולא אחרונה! מדוע אני לא מאמין שנפטרנו מהעונש של ההפגנות!

כל מי שקרא את הספר " חוות החיות" וצבר קצת ניסיון בחיים, יכול להבין שהמפגינים, בנס ציונה וברחבי הארץ, לא באמת מתכוונים להפסיק לממש את זכותם הדמוקרטית להפגין.

כאשר תיעלם תרועת הפסטיבלים, הם ישובו לבתים, יצאו למרפסת לשאוף אוויר ויגלו לחרדתם כי הם חיים בחברה מפולגת, שסועה, שמחצית מבני העם הזה, לא רוצים לראות או לשמוע את החצי השני ובעיקר, שלא הם שינו את פני המפה הפוליטית. 

אני יכול לכתוב זאת בצורה יותר בוטה. אבל מה לעשות, אני מכיר את פועלם של חלק מבאי הצומת הקניותר ורוחש להם כבוד רב. 

1.משל האטד- בחלוף הזמן מפגיני השינוי יבינו שהממשלה החדשה שקמה היא הסיוט הכי גדול עבורם. זו קואליציה שקידשה את הדמוקרטיה אך השותפה הבכירה בה לא קיימה מעולם תהליך של בחירות. ומה עושה יו"ר כנסת מטעמה? לא מאפשר להגיש הצעות חוק פרטיות למשך חודש. מישהו זוכר אלו מלחמות ניהלו כאן בקורונה עבור הזכות להפגין.

רצו שינוי הביאו צביעות ומשטר אנטי דמוקרטי. לא כולם עיוורים. אפילו לא בקרב מצביעי השמאל. הם לא יסכימו לבלוע את התבשיל הזה.

2. "השופט בר־עם לתביעה: "הוחמצו חומרי חקירה רלוונטיים, עשיתם תקלה". אני בטוח שעכשיו המפגינים יצאו בהמוניהם לרחוב סאלח אדין לדרוש מנציגי החוק עלי ארץ אהובה, לבדוק את עצמם, לספק חומרי חקירה ולנהל משפט בצורה פחות חובבנית.

3. השותפים לדרך. סבא שלי עליו השלום, היה אומר, שאפשר לחצות את המדבר עם אויב, אבל עם אנשים לא צפויים אי אפשר לחצות את הכביש. שכל אחד יסיק מזה מה שהוא רוצה. הדגלים בהיכון. לא הולכים לנוח.

4. ההפגנות לא השיגו את מטרתן. נתניהו הלך הביתה. לבינתיים. לא בזכותם. אם הייתה דמוקרטיה היה לי מותר לכתוב למה. הוא יחזור מהר יותר ממה שהם מתארים ופוחדים.

5. צפיתי לא פעם בהפגנות האלו. כאן בנס ציונה וברחבי הארץ. את הנחשונים הראשונים החליפו עם הזמן משועממי שבת בערב. במקום אידאולוגיה קבלנו איסתרא בלגינא קיש קיש קריא. ערב רב של אנשים שלא יודעים להבחין בין האישומים בתיקי נתניהו ולא מסוגלים להעביר ולו לפעם אחת את ההפגנה לבית שלהם. מול השכנים שלהם. לעשות צרכים בחצר של השכן הרבה יותר קל.

6. כל זה מביא אותי למסקנה שמה שראינו כאן בשנה האחרונה לא היה אלא תופעה שניתן לסכם אותה במילה אחת, ביידיש. זה זן חדש של דמוקרטיה. לא אמיתית. היא- שונד!

7. אובדן המשמעות האישית - כי זה כבר הפך לטבע שני. לסוג של חבריא עליזה. כל מוצ"ש משחקים בילדי פרחים. ראיתי את חלקם . פעם גם ראיתי במו עיני שלט שקורא לפינוי יישובים ונגד הכיבוש. קשקוש בלבוש. כל פעילות אחרת שתתפוס את מקומן של ההפגנות האלו, פשוט תהיה משעממת, יקרה יותר ואף אחד לא יהיה שם לבקש, להתחנן לקצת שקט במוצאי שבת. אז איך נרגיש קצת משמעות. 

אם הגעתם עד לכאן, אתם מאחרים. האוטובוס להפגנה, לא חשוב על מה, יוצא מהיכן שהוא בעוד כמה דקות.