איתן טל: למנהיגים החרדים חשוב להיות שותפים בממשלה רק כדי להמשיך לנתק את עצמם מהמדינה

הדיל של ההנהגה החרדית עם מי שרוצים בתמיכתם הוא - תנו לנו  לשלוט באופן אבסולוטי בציבור שלנו, נתקו אותו מכם - ואנו ניתן לכם את השלטון במדינה. 

תמורת פטור מגיוס, אי התערבות בתוכן הלימודים, תקציבים לבני ישיבות שלא ילכו לעבוד, הפרדה מוחלטת בין החרדים לשאר המדינה, הם נותנים גוש מנדטים שמבטיח את שלטונם. הדיל שלהם עם נתניהו עבד מצוין אך ממשלת בנט, לפיד, ליברמן עמדה לשנות את חוקי המשחק.

ממשלת השינוי החלה להציב תנאים לקבלת תקציבים - כמו החובה לשלב שיעורי אנגלית ומתמטיקה במוסדות החינוך החרדיים, כמו דרישה לשרות צבאי או לכל הפחות שרות לאומי כמו שאר הציבור בישראל ואין דבר שיותר מפחיד את הרבנים מפעולות אלו שעשויות לגרום להם לאבד מעט שליטה על הציבור שהיום נשלט על ידם ללא עוררין ולמעשה תלוי בהם תלות מוחלטת (הן מבינה כלכלית, חינוכית, חברתית ועוד).

באמצעות קבלת תקציבים יחודיים לבני ישיבות כדי שיישארו ככל האפשר בתוך הישיבות ופחות יצאו לעבודה אל מקומות בהם יכירו את העם היושב בציון.

כל שמבקשים מנהיגי הסיעות החרדיות הוא שליטה מוחלטת על הציבור החרדי באופן שיהיה תלוי לחלוטין ברבנים ובהנהגה הפוליטית.

ההנהגה החרדית, מיטיבה לנצל את השסעים בחברה הישראלית כדי לבצר את כוחה הפוליטי. מעטים השואפים להיות ראשי ממשלה ושרים שיעמדו בפיתוי שהיא מציבה בפניהם. 

ציבור שלם שחי על קצבאות הוא מתכון לעוצמה של ההנהגה החרדית. ככל שהמצביעים שלהם תלויים בקצבאות, כך הם תלויים בהנהגה החרדית.

אם הציבור שלהם היה מסוגל לפרנס את עצמו בכבוד במשכורת גבוהה, עוצמתם ותלותם בהם הייתה נחלשת

למה האברכים עניים?

"אברך" הוא גבר חרדי נשוי. כדי לקבל פטור משירות בצבא אסור לגברים חרדים לעבוד והם נדרשים להקדיש מלוא זמנם ללימודים בישיבה או בכולל.  מובן שהפרטים החרדים, שבכל מקרה אינם מתגייסים כי הם לומדים בכולל עד הגיעם לגיל הפטור, היו מעדיפים פטור כבר בגיל 18 כדי שתינתן להם אפשרות הבחירה אם ללמוד בכולל, להתגייס או לעבוד. אולם זה אינו אינטרס ההנהגה החרדית שמתנגדת בתוקף להפחתת גיל הפטור.

כתוצאה מכך, כמחצית מהגברים החרדים לא מצטרפים לשוק העבודה לעולם. ואלו שמצטרפים, משתכרים לרוב שכר נמוך משמעותית משכרם של יהודים שאינם חרדים, וזאת בשל התנגדות ההנהגה ללימוד כישורים רלוונטיים לשוק העבודה במסלול ההשכלה החרדי לבנים מגיל 13 ועד גיל הפטור משירות צבאי.

כל אלו מדרדרים את משקי הבית החרדיים לעוני ולהתקיימות על חשבון משלם המסים, מציאות שפוגעת ברווחת הפרטים החרדים, אך מחזקת את שליטת ההנהגה החרדית שכן משקי הבית תלויים בה לצורכי מחייתם.

החברה הישראלית מאבדת את ההון האנושי של חלק גדול, שהולך וגדל, מכוח העבודה, וחלקים הולכים וגדלים מתקציבה משועבדים לתמיכה בהם.

תקנות חדשות שהנהיגה הממשלה החדשה בראשותם של בנט/לפיד נועדו להקטין את תשלומי ההעברה שמשלמת המדינה למשפחות האברכים במטרה לגרום לאברכים להקדיש חלק מזמנם לרכישת כישורי פרנסה או לעבודה ועדין לאפשר להם זמן ללימודי התורה.

אולם בג"ץ אישר להתחיל את התקנות רק בעוד שנה, כדי לאפשר להם להתארגן – במידה ותקום ממשלה חדשה, יש להניח שהיא תבטל את התקנות האלו.

מקורות הכנסה לאברכים. הרוב הגדול של הגברים החרדים בגילאי העבודה העיקריים (54-25)

הינם 'אברכים' – נשואים ובעלי משפחה, המקדישים את עיקר זמנם ללימודי קודש

הכנסתם של אברכים אלו מורכבת ממספר מקורות:

תמיכה תקציבית ממשלתית לאברכים שלומדים בכוללים, תשלומי הבטחת הכנסה מהמדינה (הקצבה משולמת למי שאין להם הכנסות או שהכנסתם נמוכה ורובם מוגדרים בקטגוריה זו)

קצבאות ילדים – ככל שמספר הילדים רב יותר , כך ההכנסה מהקצבאות שהמדינה מעניקה.

הנחות שונות שעולות ככל שהכנסתם נמוכה ומספר הנפשות גדול (ארנונה, חינוך ועוד)

"מלגת 'ראש כולל' - מענקים אישיים המוענקים לאברכים בכוללים שונים.

עבודה 'בשחור'. הנתונים הרשמיים לגבי שיעור התעסוקה של הציבור החרדי – גברים ונשים כאחד

-- אינם כוללים את אלפי החרדים העוסקים בעבודות שונות, אך באופן לא רשמי, תמורת כסף

מזומן, ללא קבלות וחשבוניות, מבלי לדווח לרשויות, ומבלי שיופיעו בשום סטטיסטיקה קיימת. רוב העבודה מתצעת בתוך המגזר עצמו ובמתן שירותים זה לזה ולזו.

גמ"חים. במגזר החרדי פועלים אלפי גמ"חים כמרכזי השאלה של חפצים שונים ומצרכים, ללא תמורה. קיימים גמ"חים לרהיטים, לבגדים, לחפצי תינוקות, לתרופות – באחת, לכל המצרכים הדרושים בחיי יום יום וגם גמח"ים של כסף.

שילומים לניצולי השואה. (בקרב הציבור החרדי האשכנזי בעיקר נימנו אלפי משפחות על זכאי הפיצויים הללו.)

במשך כמה עשורים 'נהנו' צעירי הקהילות החרדיות – בעיקר החסידים והליטאים -- מתמיכה כלכלית מצד הוריהם, על בסיס כספי הפיצויים שהגיעו מגרמניה. אך  דור ניצולי השואה הולך ונעלם ואיתם המקור הכספי החיוני.

אורח החיים שבו בחרו תלמידי הישיבות החרדים דן אותם לחיים של עוני, ובשל כך הם זכאים להנחות בשיעורים גבוהים בתשלומי ארנונה, ביטוח לאומי, ביטוח בריאות, גני ילדים ומעונות יום. מלבד זאת, האברכים מקבלים מהמדינה כספים שבעזרתם הם שולחים את בניהם, כשאלה מגיעים לגיל 14, לפנימיות מחוץ לבית.

לפני נתוני דו"ח העוני כמחצית מהחרדים הם עניים. אלמלא תשלומי העברה והנחות במסים שהם מקבלים מהמדינה, שני שלישים מהחרדים היו עניים.

מערכת שלמה היוצרת מצב שבו אברך שיוצא לעבודה, יוצא פראייר ומפסיד אלפי שקלים מתנה מהמדינה. הדרך להוציא את עשרות אלפי האברכים מהכוללים לעבודה ברורה: צריך להתנות כל קצבת רווחה בישראל במיצוי כושר ההשתכרות של שני ההורים, כלומר בכך שיוכיחו שהם לא עניים מבחירה.

אברך מקבל כיום 845 שקל מהמדינה, ותלמיד ישיבה לא נשוי נהנה ממימון לימודיו. במלים אחרות: אם סטודנט משלם כ-11 אלף שקל בשנה עבור שכר לימוד, הרי שהאברך לא משלם שכר לימוד, אלא מקבל מהמדינה 10,000 שקל בשנה.