לרגל יום מרטין לותר קינג, עו"ד דניאל חקלאי בטור נוקב על "שלטון הרוב"
דניאל חקלאי
16.01.23 / 11:09
תגים:
מרטין לותר קינג
,
דניאל חקלאי
מזכיר: גם באלבמה הרוב הכריע, בעד חוקי הגזע. זה היה רצון הרוב. זה היה רצון העם.
מסכם: אפשר לבחור להיות יריב לוין. אפשר גם לבחור להיות איתמר בן גביר או בצלאל סמוטריץ'. אפשר אפילו לבחור להיות נתניהו ורעייתו.
ואפשר לבחור להיות רוזה פארקס.
![מרטין לותר קינג נעצר, רוזה פארקס בחלק "הלבן" באוטובוס...אוטובוס](/dyncontent/2023/1/17/6416b2e3-066c-418b-bc15-be910d5257c3.jpg "מרטין לותר קינג נעצר, רוזה פארקס בחלק "הלבן" באוטובוס...אוטובוס")
הרוב הכריע. זה היה רצון הרוב. זה היה רצון העם.
הרוב הלבן באלאבמה הצביע בעד חוקי גזע שהטילו איסורים שונים על האזרחים השחורים.
אחד החוקים הללו שנקבעו בידי הרוב היה איסור על שחורים לשבת ביחד עם לבנים בתוך האוטובוס:
השחורים היו צריכים לעבור לחלק האחורי של האוטובוס אם עלו עליו לבנים.
זו לא אפליה, הסבירו אנשי הרוב. זה נפרד אבל שווה.
האיסור על השחורים היה מובהק: הם לא הורשו לשבת ליד לבנים. זה היה החוק. זה היה חוקי. זה היה רצון הרוב. זה היה רצון העם. והעם הוא הריבון.
היה על השחורים לשבת בנפרד מהלבנים. כך קבע העם. כך קבע הרוב. כך קבע החוק. העם נתן לנו את המנדט לחוקק, הסבירה אז בזעם גדול דוברת המושל (אני לא יודע מי היא הייתה. אם בכלל הייתה כזו. כנראה שלא. אבל אני מדמיין לעצמי שכן. ואני מדמיין לעצמי את שמה הבדיוני. אולי הגברת ג'ולי דיסטל-אקוברייאן).
בעיר מונטגומרי שבאלבמה עלה על האוטובוס גבר לבן. הוא דרש לשבת בכיסא שהיה ממוקם בחלק הקדמי של האוטובוס.
על הכיסא ישבה, למרבה החוצפה, אישה שחורה.
החוק עמד לצדו של הגבר הלבן:
הוא דרש ממנה לקום ולשבת בחלק האחורי של האוטובוס. במקום שמיועד לשחורים. כי בחלק הקדמי ישבו הלבנים.
חוק זה חוק. החוק הוא רצון העם. החוק הוא רצון הרוב. הרוב בחר במחוקקים שחוקקו חוק זה בבית הנבחרים במדינת אלבמה.
רצון העם עמד לצדו של הגבר הלבן.
רצון הרוב עמד לצדו של הגבר הלבן.
החוק עמד לצדו של הגבר הלבן.
והאישה השחורה?
רצון העם עמד נגד האישה השחורה.
רצון הרוב עמד נגד האישה השחורה.
החוק עמד נגד האישה השחורה.
אבל החצופה הזו סירבה לקום.
העבריינית האנרכיסטית הזו סירבה לקום.
היא סירבה לפנות מקום לגבר הלבן.
היא סירבה לרצון העם.
היא סירבה לרצון הרוב.
מדובר בעבריינית. חד משמעית.
היא הפרה את החוק.
היא הפרה את רצון העם.
היא הפרה את רצון הרוב.
אני מעריך שאלדד יניב ויריב לוין היו דורשים מאישה זו לקום ולעבור לחלקו האחורי של האוטובוס.
יניב היה מסביר לה בקול מזוקן עם שרשראות כבדות שהוא דווקא הצביע למחוקקים שהתנגדו לחוק הזה אבל הרוב רצה במחוקקים אחרים.
ולצערו, הרוב קובע.
לצערו, זה רצון הרוב.
לצערו, זה רצון העם.
לצערו, זה החוק.
הוא היה מתאכזב ממנה ומסביר באולפן ערוץ 14 המקומי ובאולפן של אילה חסון המקומית בערוץ 13 שעל האישה השחורה להבין שהמחנה שלו הפסיד. שהמחנה שלו הוא מיעוט. שהמחנה שלו צריך לקבל את רצון הרוב. את רצון העם. ולציית לחוק.
יריב לוין, לעומתו, היה מבהיר לה בהתרגשות יבשושית שהיא חצופה ועבריינית, מפני שהיא פועלת בהתנשאות נגד רצון הרוב.
ייתכן שהיה אומר לה שהיא חצופה ועבריינית שמתעקשת לשמר את כוחה של האליטה השחורה שקבעה עד היום הכל לרוב הלבן, כלומר לעם.
אבל לא עוד. כעת העם הוא הריבון. העם רוצה שהיא תקום. העם רוצה שהיא תעבור לחלק האחורי של האוטובוס.
זהו רצון העם.
זהו רצון הרוב.
זהו החוק.
בנימין נתניהו היה זועם עליה מאד.
הוא היה זועם עליה בקול בריטון דרמטי ובחליפה יוקרתית.
הוא היה זועם עליה מאד מפני שהיא מסרבת לרצון העם. מפני שהיא מסרבת לרצון הרוב.
ומפני שהיא מפרה את החוק שקבע הרוב. החוק שמבטא את רצון הרוב. החוק שמבטא את רצון העם.
העם הוא הריבון, היה מסביר לה נתניהו. את בסך הכל מיעוט. צייתי לחוק.
אבל רוזה פארקס סירבה לדרישת הגבר הלבן. רוזה פארקס סירבה לקום מהכיסא. רוזה פארקס פעלה נגד רצון העם. רוזה פארקס פעלה נגד רצון הרוב. רוזה פארקס פעלה נגד החוק.
היא סירבה לקום מהכיסא לטובת הגבר הלבן. לכן הזעיק נהג האוטובוס את המשטרה. לכן היא נעצרה. אבל בתום המאבק היא ניצחה. בית המשפט העליון בארצות הברית קבע שחוקי האפליה הגזעית הללו אינם חוקתיים.
אפשר לבחור להיות אלדד יניב. אפשר לבחור להיות יריב לוין. אפשר גם לבחור להיות איתמר בן גביר או בצלאל סמוטריץ'. אפשר אפילו לבחור להיות נתניהו ורעייתו.
ואפשר לבחור להיות רוזה פארקס.
