מוטי קלינמן בטורו "עט נובח" מסביר: איך לוקחים כבוד?

כבוד, כמו זכות קדימה, אי אפשר לקחת בכוח. אפשר רק לתת ולקבל.

כשמנסים לקחת בכוח, כאשר ממהרים למשל, מתרחשות תאונות, לפעמים אנשים נפגעים.

אפשר להמשיך עם הדוגמה הזו עוד ועוד, אבל לעת עתה נסתפק בזה.

מה הסתובב למובילי השיח הנעלב, העוקצני והכואב ברשת, כשהאיצו בראש העיר להזדרז ולהנציח את שמו של ראש העיר המנוח, יוסי שבו ז"ל?

מה הניע את דובריהם (בעבר ובהווה), ללבות את היצרים ולפגוע בכבודו אגב כך?

על מה היה הויכוח? על אורך הרחוב? מרכזיותו? זה מה שראש העיר המנוח היה רוצה לראות ולקבל?

אז שוב חוזרות הזברות, ופחי הזבל, והטענות הממוחזרות לעייפה מתקופת הבחירות. לא נמאס לכם?

אפשר להפסיק לריב, לפחות עד שחוקרי המכון הביולוגי ייפתחו חיסון נגד רוע ובורות?

הנצחה היא עניין רגיש, אין חובה להפוך אותה לעניין כואב.

תנו לזה להירגע קצת, או החליטו שדנים בהנצחה רק בחלוף זמן, רק אל תסיטו בבקשה את הדיון למקומות רעים: רחוב צדדי, בית ספר, זברות ופחים, פחים וזברות.

יוסי שבו היה ראוי להרבה יותר מזה, כולנו ראויים ליותר.