מסיבת העיתונאים הנשיאותית החריגה אמש, מעוררת לדעתי תהיות לגבי כשירותו המנטלית של טראמפ

מסיבת העיתונאים הנשיאותית החריגה בהיסטוריה, מעוררת לדעתי תהיות לגבי כשירותו המנטלית של מעמד וזו איננה דעתי הבלתי נחשבת בלבד.

הופעתו של הנשיא דונלד בחדר התדרוכים בבית הלבן אמש סיפקה רגעים שחורגים מכל מה שידענו בעבר, ועוררו מחדש את השיח הציבורי על אודות יציבותו. בשיאו של פעילות, בעודו מתאר את מבצע החילוץ של שני טייסים אמריקנים שהפלו באיראן, הנשיא הניף את ידיו ודימה אחיזה ברובה צלפים דמיוני, תוך שהוא מכוון אותו לעבר הכתבים בחדר. המחווה הוויזואלית הזו, הגיעה מיד לאחר שכינה את מנהיגי איראן "מזרים מטורפים" ברשתות החברתיות, הצטרפה לשורה של הצהרות מעוררות תהייה לגבי החששות המדינית שלו והתנהלותו האישית.

ואכן, התבטו החריפות של הנשיאות ביממה האחרונה, כוללות איומים ישירים תשתיות אזרחיות באיראן ושימוש בשפה בוטה במיוחד, לצד דיבורים לא עקביים ועוד מוזרים במסיבת העיתונאים, גלורו של ניתוחים בתקשורת העולמית ובקרב גורמים פוליטיים בארה"ב, אירופה וישראל, המעלים תהיות לגבי מצבו הקוגניטיבי ויציבותו.

ביקורת חריפה גם בתוך ארצות הברית בינלאומית.

מערכת הפוליטית האמריקנית נרשמו תגובות עזות לדברו של יום שלישי, שאי אפשר להפוך את ל"יום תחנות הוגשרים" באיראן. מנהיג המיעוט בסנאט, צ'אק שומר, תיאר את התנהלות הנשיא כזו של "מטורף חסר רסן" וטען כי הוא מבזה את מוסד הנשיאות. ביקורת מפתיעה הגיעה גם מצידה של חברת הקונגרס מרג'ורי טיילור גרין לשעבר, שנחשבה בעבר לבלת ברית קרובה, אשר קראה לאנשי הממשל להתערב במה שהדירה כ**"טירוף של הנשיא"**. סנאטורים דמוקרטים, בהם כריס מרפי, אף הרחיקו לכת והעלו מחדש את האפשרות להפעלת התיקון ה-25 לחוקה, בטענה כי סגנון הדיבור והאיומים בביצוע פשעי מלחמה מעידים על חוסר כשירות למילוי התפקיד.

בוא, מאמרי הבסיס בתקשורת המרכזית הציגו קו מסויג ומודאג. עיתון ה"גרדיאן" הבריטי פרסם ניתוח לפיו האיומים של הכוח המחייב מעידים על, אלא על חולשה מוסרית ואסטרטגית. הדיווחים הדגישו כי הנשיא פועל על פי דחפים אישיים ואינסטינקטים של האדרה עצמית, תוך שהוא מתעלם מייעוץ מקצועי. בקרב מנהיגים אירופים אחרים נשמעו קולות המדברים על עירוב של טיעונים רציונליים ואי-רציונליים באותו נאום, מה שיוצר תחושת חוסר ודאות לגבי המשך המדיניות האמריקניית באזור.

קחו לדוגמה את המעבר החד שלו בין תיאור אירועי הפסחא והילדים ששיחקו על מדשאות הבית הלבן דקות ספורות קודם לכן, לבין איומים בהשמדה טוטאלית המלווים בתנועות ירי, הותיר פרשנים רבים בעולם במבוכה.

התקשורת האמריקנית והאירופית התמקדה לא רק בתוכן האיומים, אלא גם בדרך מסירתם. הניגוד שבין חומרת המצב הביטחוני לבין הקלות שבה הנשיא מחקה כלי נשק הפך למוקד הביקורת המרכזי. בעוד טראמפ מתעקש כי הוא פועל בנחישות להגנה על חיי אמריקנים ומחירי הדלק, המבקרים טוענים כי התנהגותו המוחצנת, הכוללת שימוש בשפה בוטה במיוחד ("Open the F***in' Strait"), מעידה על קושי לשמור על קור רוח תחת לחץ. בשלב זה, העולם כולו נושא עיניים לעבר הדד-ליין שקבע הנשיא, כשהשאלה המרכזית נותרת האם מדובר במופע ראווה או בצעד ראשון לקראת עימות חזיתי ובלתי צפוי.

הזווית הישראלית והשלכותיה

בתקשורת הישראלית הושם דגש על הקשר ההדוק בין הצהרות טראמפ לבין עמדותיו של ראש הממשלה נתניהו. פרשנים ציינו כי טראמפ נראה כמי שמהדהד באופן מלא את דף המסרים הישראלי, אך העלו ספקות לגבי מידת הבנתו את המציאות המורכבת של מלחמה מול איראן. הדיווחים בישראל התמקדו בשאלה האם מדובר בטקטיקה של הפחדה או בחוסר מודעות להשלכות הגיאופוליטיות של עימות צבאי כולל. בעוד שחלק מהציבור רואה בנחישותו נכס, בכירי ביטחון לשעבר הביעו חשש מהיעדר אסטרטגיה סדורה המלווה את הרטוריקה התוקפנית.

ועוד רגעים מפתיעים ומדאיגים בנאום:

 התעלמות מנורמות בינלאומיות ואיומי השמדה

במהלך מסיבת העיתונאים, התייחס טראמפ בביטול לאפשרות שפעולותיו עשויות להפר את החוק הבינלאומי. כשנשאל ישירות על פגיעה מתוכננת בגשרים ובתחנות כוח, הבהיר הנשיא כי אינו מוטרד מהשלכות אלו. הוא הצהיר כי בכוונתו להשמיד כל גשר ותחנת כוח באיראן בתוך פרק זמן של שעות ספורות, תוך שהוא נמנע ממתן הבהרות בנוגע להגנה על אוכלוסייה אזרחית.

טענות לגבי תמיכת אזרחי אויב בהפצצות

הנשיא טען, ללא הצגת ראיות תומכות, כי אזרחים איראנים מפצירים בארה"ב להמשיך בתקיפות. לדבריו, תושבים באזורי העימות מעוניינים בהמשך המערכה הצבאית נגדם, תיאור העומד בסתירה מוחלטת לדיווחים מהשטח, להגיון ולדינמיקה המקובלת באזורי מלחמה.

איומים בכליאת עיתונאים ומחוות פיזיות

היחס העוין לתקשורת עלה מדרגה כאשר טראמפ הצהיר כי כתבים צריכים להישלח למאסר אם יסרבו לחשוף את מקורותיהם. הוא כינה את המדליפים "אנשים חולים" ודרש נקיטת צעדים משפטיים נגדם. בשיאו של העימות עם העיתונאים בחדר, ביצע הנשיא מחווה גופנית המדמה כיוון רובה צלפים לעבר הנוכחים, מבלי לספק הקשר או הסבר למעשה.

סתירות במדיניות האנרגיה והכלכלה

בסוגיית הנפט העולמית, הציג הנשיא עמדות סותרות בטווח של דקות. מצד אחד דרש להבטיח תנועה חופשית של נפט במצר הורמוז, ומצד שני הציע כי ארה"ב תגבה אגרה עבור המעבר באזור. בהקשר הפנים-אמריקאי, הודה טראמפ כי הציבור עשוי לספוג עלייה במחירי הדלק, המרחפים כעת סביב 4 דולרים לגלון, כחלק מהמאמץ המלחמתי.

שיקום איראן וחוסר ודאות לגבי מצב המלחמה

לאחר שפירט את תוכניותיו להרס התשתיות באיראן, העלה הנשיא את האפשרות שארה"ב תסייע בבנייה מחדש של המדינה, בדומה למודל ה"שיקום" של עיראק – מהלך שספג בעבר ביקורת קשה על עלויותיו בחיי אדם ובמשאבים. במקביל, כשהתבקש להבהיר אם הסכסוך לקראת סיום או החרפה, הודה הנשיא כי אינו יודע להשיב על כך, למרות הצהרות קודמות על ניצחון.

חשיפת מידע מסווג ויומרות פוליטיות זרות

באירוע נרשם רגע חריג ואף מדאיג כאשר הנשיא חשף את החיל הכוחות שנשלחו לטייס F-15 , למרות בקשתו המפורשת של גנרל לא לשמור על מידע חסוי. לסיום, הצהיר על בטון רציני כי בכוונתו להתמודד עם לנשיאות ונאלה, תוך שהוא טוען כי הוא מוביל שם בסוד ומתכוון ללמוד ספרדית במהירות לצורך המשימה.