משהו רקוב בממלכת "שלטון החוק" טוענים: דן נחמן ומושיק קוברסקי

ברגל ימין

משהו רקוב, עד כדי סירחון, במערכת שלטון החוק בישראל.

נדגיש, הבעיה היא לא רק באנשים אלא בעיקר בשיטה, המעקרת ומסרסת את המשילות ואת רצון העם, ואשר נותנת לאוליגרכיה שאינה נבחרת סמכויות-על, ללא כל לקיחת אחריות ומתן דין וחשבון לבוחרים. יש גם אנשים טובים רבים בפרקליטות ובבתי המשפט, אך תמימות בלתי נסלחת היא לחשוב שרמתם המוסרית הממוצעת עולה על זו של נבחרי ציבור או של האדם הממוצע. כמו אצל כולם, כוח מוחלט משחית בצורה מוחלטת.

נתחיל בייעוץ המשפטי והפרקליטות שהם חלק מהרשות המבצעת. קיימת בעיה מובנית בהגדרת תפקיד הייעוץ המשפטי, החל מהיועמ"ש לממשלה, וכלה ביועמ"שים של המשרדים והרשויות המקומיות. במקום להיות כשמם, יועצים, הם הפכו למנהלי-על שמסוגלים לחסום כל החלטה, גם ללא בירור שיפוטי.  אף מנהל בחברה פרטית לא יסבול אם עורך דינו יסרב להגן עליו, והוא יפוטר בו ביום. לא זו בלבד, ה"יועצים" גם לא מתירים לשר או לראש העיר לקבל ייצוג וייעוץ משפטי חיצוני!

ברמה הלאומית נוצר מצב אבסורדי שבו היועץ המשפטי, שאמור להיות איש סודה של הממשלה, בידיו גם הסמכות לתבוע כל אחד מחבריה. בצורה זו מקיים היועמ"ש מאזן אימה שאינו נותן להחלטות להתקבל בצורה חופשית. סמכויות אלו נלקחו בצורה פיראטית בתקופתו של אהרן ברק שניצל את חולשתו של מנחם בגין ז"ל. בימים אלו המצב אף החמיר כאשר היועמ"ש הנוכחי, מי שהכשיל את כל מינוייו של שר המשפטים  (שלא כחוק), מינה את עצמו גם לתפקיד פרקליט המדינה, שהוא האדם היחידי שמותר לו לתבוע את עצמו ! ממש טרגדיה שהפכה לפארסה.

במצב תקין היועמ"ש, שהוא חלק מהרשות המבצעת, צריך להיות ממונה ע"י הממשלה ולעזור לה, בצורה חוקית, לממש את החלטותיה הכפופות לביקורת הכנסת והרשות השופטת. בנוסף, חשוב למנוע מצב שבו היועץ המשפטי ופרקליט המדינה רואים כמסלול טבעי את קידומם לבית המשפט העליון, ועל כן פועלים בזהות אינטרסים חשודה עם הרשות השופטת. דין צינון ארוך טווח ראוי שיחול עליהם.

כפי שמתגלה חדשות לבקרים גם בית המשפט חייב לעבור שידוד מערכות רציני. יכולתו של בג"ץ לפסול חוקים, ואפילו חוקי יסוד, ללא שום מעצורים, מערערת את הדמוקרטיה ורצון העם. מתקבל הרושם שבית המשפט פוסק על פי "עקרונות המוסר הסובייקטיביים" של שופטיו ולא על פי לשונו של החוק. מתחייב לכן מנגנון שבו העם יוכל לאכוף את רצונו דרך נבחריו, חברי הכנסת, דהיינו סוג של פיסקת התגברות. החלטה של 61 חברי כנסת חייבת להספיק על מנת להגשים רצון זה. למרבה הפליאה, חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, המצוטט כה רבות, התקבל באישון הלילה ברוב של 32 קולות מול 21.

חלק מהבעיות של בג"ץ נוצרו בכך שפתח את שעריו בפני כל עותר, גם אם איננו נפגע באופן ישיר מהחלטת הרשות המבצעת. באופן זה נגרר הבג"ץ להתערב בסוגיות פוליטיות, ביטחוניות, כלכליות ומדיניות ולנכס לעצמו סמכויות החלטה שלא ניתנו לו כחוק. את התוצאות חשים על בשרם, בין היתר, התושבים המופקרים של דרום תל אביב כמו גם נפגעי הטרור, בהם בג"ץ פוגע כשהוא מבטל חוקי כנסת (שלושה חוקים בנושא המסתננים) והחלטות ממשלה (הריסת בתי מחבלים).

נושא ניגודי העניינים של שופטי העליון גם הוא עולה לכותרות חדשות לבקרים למרות ניסיונות ההשתקה של התקשורת המגויסת (למעט מספר צדיקים כמו קלמן ליבסקינד למשל). כל נבחר ציבור שהיה עושה דברים דומים היה כבר מזמן מוקע אל עמוד הקלון ע"י אותם שופטים.

לא נשכח גם את הפרקליטות שמעלליה נחשפים שוב ושוב. רק השבוע למדנו על העבירות לכאורה של המשנה לפרקליט המדינה בוילה שבנתה בראש העין וההתערבות הגסה והמאיימת של חבריה כדי למנוע מהעירייה להעמידה לדין ולעצור הפגנות נגדה. זהו רק קצה הקרחון הממחיש את שכרון הכח של הפרקליטות שאין מי שיכול לעצרו.

לכל המזדעקים על "הרס הדמוקרטיה"  נאמר רק שדעותינו לא רחוקות מאלו של חתן פרס ישראל למשפטים ושר המשפטים לשעבר, פרופ' דניאל פרידמן, אשר ניתח בספריו ומאמריו הרבים את חוליי המערכת והציע פתרונות דומים לאלו שהצענו במאמר זה.