מ. החינוך ביטל את המשלחות לפולין, בינתיים. ותודה לממשלת פולין !

בתמונה: משלחת נוער מנס ציונה לפני למעלה מעשור באושוויץ. מעניין האם כיום המצולמים/ות חושבים שהחיוכים הרחבים בתמונה היו לעניין?..

מ. החינוך ביטל את המשלחות לפולין, בינתיים... ותודה לממשלת פולין !

ותחילה רקע:

שר החוץ יאיר לפיד הודיע שלשום כי מסעות התלמידים לפולין בוטלו בשל דרישת הממשלה בוורשה להתערב בתוכן שיוצג להם. לדברי לפיד, הפולנים ביקשו להחיל את החוק האוסר לטעון כי היו מעורבים במעשי הנאצים גם על משלחות התלמידים מישראל. "הפולנים רצו להגיד מה מותר ומה אסור להגיד לילדים ישראלים שנוסעים לפולין", אמר לפיד, "לא נסכים לזה".

ואכן, אתמול כבר הודיע גם מ. החינוך על ביטול המשלחות שתוכננו לצאת בחודשי החופש הגדול, ונימק זאת, בין השאר, בחילוקי דעות בנושאי אבטחה עם ממשלת פולין.

ומתברר, כך דיווח "הארץ"  כי בחודשים האחרונים התקיימו מגעים בין נציגי משרד החוץ ומשרד החינוך לבין נציגי משרד החוץ הפולני, בנוגע לדרישות הפולנים בנוגע למסעות לפולין. בישראל הסכימו לכמה מהדרישות הפולניות, בהן להוסיף למסלולי המסע גם ביקור באתרים המנציחים את הקורבנות הפולנים וקיום מפגשים בין התלמידים הישראלים לבין בני נוער מקומיים. אך לדברי גורמים המעורים בנושא, דרישות הפולנים כללו גם התערבות בתכנים הנוגעים לחלקם של הפולנים בהשמדה ההמונית, וכן בתכנים הנוגעים לחלקו של הצבא האדום בניצחון על הנאצים...

ועתה לשאלה שאיננה חדשה, האם המסעות לפולין מביאים תועלת אמיתית, או שמא יש להן גם היבטים שליליים.

אפתח ואומר כי אני לא משוכנע בחיוניות המסעות. וזאת למרות היותי בנם של ניצולי שואה ומי שעמד לצד גבעת האפר בבירקנאו ואמר "אל מלא רחמים" לזכר סבי, סבתי דודיי ודודתי ועוד רבים שנרצחו שם.

גם שני בניי ובתי ביקרו שם. אך רק בתי עשתה זאת כתלמידת תיכון ואילו בניי עשו זאת כאנשים בוגרים, במסגרת "עדים במדים", שאיננה כמובן חלק מהויכוח בנושא. ואם הייתי מסתמך אך ורק על ניסיון אישי, שלה או של עשרות בני נוער מנס ציונה שראיינתי במהלך השנים והמשלחות הרבות שסיקרתי, היה עליי לתמוך כמעט ללא עוררין בהמשך המסעות. כי פגשתי ברוב המקרים מגיבים ותגובות מעוררות כבוד המעידות על עומק ובגרות נפשית.

ועדיין...

לצד חויות עוצמתיות טובעות חותם עמוק, פגשנו גם במהלך השנים בתקשורת דיווחים על משלחות שהיו בהן משתתפים ביזו את ארצם וארועים חריגים לא מעטים.  אך מעבר לכך, קיים ויכוח מאוד משמעותי על הדרך בה נקלט הארוע בתודעתם של המשתתפים הצעירים. 

ברור שהם מודעים הרבה יותר לרקעם ולמשמעות השואה על הקמת המדינה וכמובן על חיוניותה להמשך קיומנו כעם. אך יש ביניהם לא מעטים שמפנימים בעיקר את המסקנה של "העולם כולו נגדנו" וכלל לא מנסים להבין כי האנטישמיות הינה בראש ובראשונה שינאת האחר והשונה, הגזענות איננה אך ורק שם נרדף לשינאת יהודים וכי העובדה שהשואה אכן אינה ברת השוואה לשום טבח עם שבוצע בהיסטוריה וזאת מסיבות שראויות לדיון נפרד ומעמיק,- הרי עדיין חובה עלינו לזכור ולהזכיר גם את רצח העם בקמבודיה וברואנדה, הטבח התורכי בארמנים, חיסול מליוני האיכרים ה"קולאקים" ברוסיה הסטאליניסטית ועוד.

ויש כמובן את ההיבט המקומם של עלות המשלחות והפיכתן לבעיה כלכלית המעיקה על הורים לא מעטים.

אסכם ואומר כי אין לי משנה סדורה בנושא ואף לא תחילתה של עמדה. אך כן ברור לי כי דווקא על רקע העימות עם הפולנים, מוטלת על מ. החינוך והנהלות בתי הספר (גם ביוזמות פרטיות) - לחפש כל דרך לנסות השנה גישות אחרות ואולי אף, כפי ששמעתי לאחרונה הצעה, מעין שבוע  פעילות שיכלול "מסע" כאן בארץ, בין אתרי ההנצחה כמו "יד ושם" ולוחמי הגטאות, מוזיאון היהדות המחודש ומיפגשים עם עדים, ניצולי שואה, בבתיהם או בבתי אבות. וכן עם צעירים גרמניים המתנדבים בארץ כדי לכפר על פשעי סביהם.