נושמים בקושי.. ולא לרווחה !!!
11.07.20 / 15:22
מה עושים עובדים סוציאליים ומדוע הם חשובים לכולנו !
מסבירה:
עדי בן דוד
עובדת סוציאלית לחוק הנוער, באחת ממחלקות הרווחה של מדינת ישראל.
מכם עדיין לא שמע על השביתה של העובדים הסוציאליים?
האמת, לפי כמות הטלפונים שקיבלתי בימים האחרונים מאנשים ש"צריכים דחוף" עו"ס לחוק הנוער, כנראה שלא מעט אכן לא שמעו....
למה אנחנו שובתים? בגדול - כי נחנקנו!! אנחנו נושמים בקושי... ולא לרווחה !
קצת סבלנות ואספר לכם מה זה אומר להיות עו"ס (עובדת סוציאלית) באגף לרווחה ושירותים חברתיים במדינת ישראל. כי לא משנה מה ייצא מהמחאה הזו, אם תצליחו להבין מה אנחנו עושים כאן באמת, תבינו שהמחאה הזו היא לא רק של העובדים הסוציאליים אלא של החברה כולה. וגם אם אתם כיום לא זקוקים לשירותיהם של העובדים הסוציאליים, אין זה אומר שמחר זה לא יקרה.
חבריי וחברותי לעבודה ואני- באחת מההפגנות השבוע.- בואו ותמכו במאבקנו- למענכם !
רק השבוע יצא לי לטפל בנער עם הפרעת אכילה קשה שנמצא בסכנת חיים של ממש. אמא שלו עו"ד ואבא שלו עובד במשרד ממשלתי נחשב. אם הייתי שואלת אותם לפני שנתיים האם הם חושבים שיזדקקו לסיוע הרווחה אי פעם, קרוב לוודאי שהם היו צוחקים, ואומרים: "אנחנו?!.. בחיים לא!". כמובן שיש עוד אינספור דוגמאות אבל אני מתארת לעצמי שהמסר ברור. הישארו איתי עוד כמה שורות ואני מבטיחה שתבינו לעומק.
בעבודה שלנו אנחנו נוגעים בכל תחומי החיים. בדרך כלל נקודת המפגש הראשונה עם הפונים שלנו היא בנקודת משבר בחייהם האישיים (גם אם ולו רק רגעית) ויש לנו את הזכות לסייע להם גם בפן המעשי אבל בעיקר בפן הרגשי. אנחנו מלאות רצון טוב ותחושת שליחות עמוקה, אמונה וידיעה (מתוך ניסיון של שנים ארוכות) שאנחנו באמת יכולות לעזור. אנו נמצאות בתהליכי למידה מתמידים כדי להיות בבקרה עצמית ולהיות העובדות המקצועיות ביותר שאנחנו יכולות להיות, למען המטופלים שלנו. יחד עם זאת, אנו נאלצות בפועל להתמודד עם שכר עלוב, תנאי עבודה מחפירים, עומס שקשה לתאר ולצערי לא מעט פעמים אף עם סיטואציות בהן אנו מותקפות ואף מאויימות על ידי פונים לא מרוצים או בני משפחותיהם. לא זו אף זו, לצערי כשאנחנו מסתכלות ימינה, שמאלה ולכל כיוון, תמיד מגלות שאין איתנו אף אחד ששומר עלינו מלבד עצמנו.
אני מתארת לעצמי שרבים מכם שמעו לאחרונה את צמד המילים: "אותך לרווחה", כשהביטוי נאמר בדרך כלל בהקשר של החלטה הורית מוטלת בספק או צעד שלא עולה בקנה אחד עם טובת הילד/ה שלכם. נעים מאוד - אני היא אותה "רווחה", שכן בתפקידי כעו"ס לחוק הנוער, אני היא זו שמתקשרים אליה לדווח על ילדים מוכים, על ילדים מוזנחים, על ילדים שלהוריהם נראה הגיוני לגדל סמים ולמכור אותם בתוך הבית, על ילדים שהוריהם משתמשים בסמים ואלכוהול, על ילדים ונוער שמאיימים להתאבד, על ילדים ונוער שנפגעו מינית ע"י קרוב משפחה ועוד המון דוגמאות מצערות שמכווצות את הבטן ולא נותנות לי מנוח, גם הרבה אחרי שאני נועלת את המשרד. המדובר על מקרים שכדי להצליח להשפיע בהם באמת, ולהביא לשיפור במצב הילד המטופל, אנחנו חייבות לתת חלק מהלב שלנו ולעבוד עם הנשמה.
להיות עו"ס לחוק הנוער זה אומר להיות זמינה 24 שעות ביממה ולדעת שברגע שצריך אותך את מתייצבת, גם אם זה לפנות בוקר, וגם אם זה בדיוק כשאת יושבת עם הבת שלך להכין שיעורי בית. את הילד שזקוק לך, זה ממש לא מעניין שאת עכשיו עסוקה בחיים האישיים שלך.
להיות עו"ס לחוק הנוער זה לנסות לשכנע הורים להתגייס לטובת צרכיהם הבסיסיים של ילדיהם, או לנסות לגרום להם בראש ובראשונה להבין מה בכלל עובר על ילדיהם, ומדוע הגיעו למצב אליו הגיעו. להיות עו"ס לחוק הנוער זה לשבת עם קטין שאנס את אחותו ולשכנע אותו ללכת לטיפול כדי להצליח לשקם את חייו ואת חיי משפחתו. אם השכנועים לא עובדים, אז עלי אף לפנות לביהמ"ש עם בקשה והמלצה לחייב אותו בטיפול. לצערי, לא מעט פעמים ההורים של אותו הילד במקום לנסות ולסייע לי להוביל אותו לטיפול, הם יגוננו על בנם, תו"כ שיכעסו על הבת הפצועה שלהם ו"המצטיינים" שבהם, אף יגדילו לעשות ויעיפו אותה מהבית, שהרי "איך היא מעזה לפרק משפחה כל כך מושלמת??".
התפקיד שלי הוא לאסוף יחד איתם את השברים ולאט לאט להתחיל לחבר הכל. אם המדינה הייתה נותנת יותר משאבים, הייתי יכולה להיכנס איתם הרבה יותר לעומק ולמשך זמן רב יותר. אבל אין לנו את המשאבים, אז בינתיים אנחנו עובדות עם מה שיש, וגם מה שיש - עבור המשפחה הזו, זה הרבה יותר מכל דבר אחר, וגם אם רק כדי שלא ירגישו לבד בתוך השבר העצום הזה. רק מהדוגמא הזו אפשר להבין שיש כאן צורך בהמון אנושיות, סבלנות, אופטימיות, יכולת הכלה ועוד דברים שבלעדיהם לא היינו מצליחות לגעת ככה ולסייע למשפחות אלו להתמודד עם הסיטואציות המורכבות הללו.
להיות עו"ס לחוק הנוער זה להתעורר מטלפון בחצות הלילה, ולשמוע בצד השני נערה שאת מטפלת בה, שמסבירה בבכי שהיא "לא יכולה יותר". בנקודה הזו, זה ברור לך שזה לא משנה שאת לא בכוננות היום, את קמה, מתלבשת ונוסעת אליה מיד.
להיות עו"ס לחוק הנוער זה לעשות שמיניות באוויר יחד עם צוות שלם של גורמי רווחה, בכדי להשאיר את הילדים בביתם עם הוריהם, ובכדי לסייע להורים ככל הניתן לעשות שינוי לטובת שיפור מצבם של הילדים .
להיות עו"ס לחוק הנוער זה לשמוע חדשות לבקרים שאת: "חסרת לב בלי רגשות", ש"רואים שאת לא אמא כי אין לך מושג כמה קשה זה לגדל ילדים", "חוטפת ילדים" ועוד ועוד... זה להיות חשופה לצעקות ולאיומים על חייך וחיי משפחתך, וזה להתמודד עם זה, כשרק חברותייך לאגף הרווחה לצידך, ושוב ושוב, כל שנותר זה רק לקוות שגם הפעם זה יסתיים ללא פגע.
להיות עו"ס לחוק הנוער זה לא לתת לבנותייך ללכת לגן שעשועים לבד, כי את יודעת איך נראית החצר האחורית של המקום הכיפי הזה.
יש עוד כל כך הרבה סיפורים, אך להערכתי ממעט הדוגמאות בהן שיתפתי אתכם, זה יספיק בכדי תסיקו לבד שלא, אנחנו לא חוטפות ילדים! ולא, אנחנו לא מקבלות תגמול על הוצאת ילדים מהבית!, אנחנו לא באמת מפלצות! וגם תסיקו שכן, אנחנו כן נכנסות לתמונה, כשיש על הפרק ילד או נער שנפגע! וכן, יש המון ילדים/נערים בסיכון! וכן, גם אם לא נוכל לפרט, זה רק מטעמי חיסיון בלבד, וכן, צריך לסמוך עלינו! וכן, יש עלינו בקרה וביקורת של משרד הרווחה ובתי המשפט!.
זה נכון שאותו ילד/נער בסיכון הוא קודם כל הבן של הוריו, וכשהם מטפלים בו והוא מקבל את המענה המתאים, אין לנו מה להתערב. אבל אנא מכם, הבינו, שלעיתים ההורים שלו פשוט לא מצליחים להוציא אותו מהסיכון ואף לפעמים הם אלה שמכניסים אותו אליו מלכתחילה (גם אם לא באופן מודע).
בסופו של דבר, הדבר הכי חשוב שהייתי רוצה שתיקחו איתכם, זו ההבנה שהמחאה הזו היא לא רק שלנו! היא של כולנו! היא בשביל החברה הישראלית!.
זיכרו: "היום אני, מחר אתה, כולם זקוקים לרווחה". כשתזדקקו לרווחה, אתם באמת לא רוצים שהיא תראה כפי שהיא נראית היום !.
שלכם, מכל הלב, ורק עם המון רצון טוב ואמונה בצדקת הדרך.
עדי בן דוד
עובדת סוציאלית לחוק הנוער, באחת ממחלקות הרווחה של מדינת ישראל.
לא משנה מה ייצא מהמחאה הזו, אם תצליחו להבין מה אנחנו עושים כאן באמת, תבינו שהמחאה הזו היא לא רק של העובדים הסוציאליים אלא של החברה כולה. וגם אם אתם כיום לא זקוקים לשירותיהם של העובדים הסוציאליים, אין זה אומר שמחר זה לא יקרה.
