סוף עידן "המערב הפרוע" הדיגיטלי: ישראל חייבת להצטרף למהפכת איסור הרשתות לנוער !
06.02.26 / 10:07
העולם המערבי מתעורר למציאות שבה הרשתות החברתיות הפכו לשדה ניסויים לא מבוקר .
גיל קבלת הסמארטפון הראשון בישראל צנח לממוצע של 6-7, ורוב בני הנוער מחזיקים בחשבונות פעילים ברשתות החברתיות, בניגוד לתנאי השימוש הרשמיים של הפלטפורמות עצמן.
כאשר מדינות כמו אוסטרליה וספרד ובקרוב גם צרפת יוון והולנד, מובילות חקיקה חסרת תקדים לאיסור שימוש מתחת לגיל 16, הגיעה העת ללמוד מהן ולאמץ מודל הגנה לאומי דומה לפני שהנזק יהיה בלתי הפיך.
סוף עידן "המערב הפרוע" הדיגיטלי: ישראל חייבת להצטרף למהפכת איסור הרשתות לנוער !
המפה העולמית של הרגולציה הדיגיטלית עוברת טלטלה דרמטית בתחילת שנת 2026, כאשר מדינות רבות זונחות את הגישה הליברלית לטובת הגנה אקטיבית על קטינים. אוסטרליה הייתה החלוצה בתהליך זה, עם חוק שנכנס לתוקף ומטיל אחריות פלילית וכלכלית כבדה על חברות הטכנולוגיה.
חברות כמו טיקטוק, אינסטגרם ויוטיוב מחויבות כעת להפעיל מנגנוני אימות גיל קשיחים ולהסיר חשבונות של בני נוער מתחת לגיל 16, תחת איום של קנסות עתק המגיעים לעשרות מיליוני דולרים. בעקבותיה צועדת כעת ספרד, שראש הממשלה שלה, פדרו סנצ'ז, הכריז רק השבוע על כוונתו להעביר חקיקה דומה כבר בימים הקרובים. סנצ'ז כינה את המרחב הדיגיטלי הנוכחי כ"מערב פרוע" שבו ילדים חשופים לתכנים פוגעניים, בריונות והתמכרות ללא כל הגנה.
המגמה אינה עוצרת שם; צרפת כבר אישרה בבית הנבחרים חוק האוסר שימוש ברשתות החברתיות מתחת לגיל 15, ויוון והולנד בוחנות צעדים דומים כחלק ממה שמכונה "קואליציית המוכנים דיגיטלית" באירופה.
בישראל, המציאות נכון לעכשיו מורכבת יותר. בעוד שמשרד החינוך הטמיע לאחרונה איסור על שימוש בטלפונים ניידים בבתי הספר היסודיים, המרחב הביתי נותר פרוץ לחלוטין. במערכת הפוליטית הוגשה הצעת חוק המבקשת להגביל את גיל השימוש ל-14, אך היא טרם הבשילה לכדי יישום גורף.
נתונים עדכניים מראים כי גיל קבלת הסמארטפון הראשון בישראל צנח לממוצע של פחות מ-7 שנים, ורוב בני הנוער מחזיקים בחשבונות פעילים ברשתות החברתיות בניגוד לתנאי השימוש הרשמיים של הפלטפורמות עצמן.
להערכתי, הניסיון "לחנך" לשימוש מושכל בתוך זירה שמעוצבת מראש כדי למכר ולשאוב את תשומת הלב של המשתמש הוא קרב אבוד. אני סבור כי הגיעה השעה להודות שהניסוי החברתי שערכנו בילדינו בעשור האחרון נכשל.
כשאני רואה את הנתונים על הזינוק בשיעורי הדיכאון, החרדה והפרעות האכילה בקרב מתבגרים, אני לא יכול שלא להסיק שהקשר לרשתות החברתיות אינו מקרי אלא ישיר. המדינות שמובילות כעת את איסור השימוש הבינו שחברות הטכנולוגיה לא יגנו על ילדינו מרצונן החופשי, שכן המודל העסקי שלהן מבוסס על "זמן מסך" בכל מחיר.
לדעתי, ישראל חייבת לבצע קפיצת מדרגה ולא להסתפק רק באיסור בתוך כותלי בתי הספר. אמנם לא חייבים לאמץ את המודל האוסטרלי המחמיר מדיי לטעמי, של איסור גורף עד גיל 16, המגובה בסנקציות כלכליות משמעותיות נגד הפלטפורמות.
אבל, אני בהחלט בעד איסור מוחלט עד גיל 12. ובגילים 12-16 אני מציע לחייב הורים להתקין תוכנת מעקב ודיווח במכשירים של ילדיהם, תוכנה בה יוכלו לבדוק כמה זמן ובאיזה פלטפורמות גלשו ילדיהם. כאשר הפלטפורמות תחוייבנה לא לספק שרותים לבני נוער שהתוכנה לא מותקנת במכשיריהם. ומאותו רגע, האחריות תישאר של ההורים. אסור לוותר להם ו"להפיל את התיק" רק על הרשתות. אך מאידך, הרשתות תחוייבנה לדווח יזום להורים על היקפי שימוש חריגים וכל סימן סכנה אחר שיקבעו מומחים.
בישראל שמתגאה להיות "אומת הסטארט-אפ", עלינו להיות חלוצים גם בהגנה על ההון האנושי שלנו. איסור כזה לא רק יגן על הילדים מפני תכנים פוגעניים, אלא יחזיר להם את הילדות – את היכולת להתרכז, ליצור קשרים אנושיים אמיתיים ולישון בלילה ללא הפרעות של אלגוריתמים דורסניים.
המסקנה שלי ברורה: הגנה על קטינים במרחב הדיגיטלי היא אינטרס לאומי עליון, וההיסוס של המחוקק הישראלי עולה לנו בבריאותם הנפשית של דור שלם.
הסרטון מציג דיווח מקיף על כניסתו לתוקף של החוק התקדימי באוסטרליה, המהווה מודל למדינות רבות בעולם בתחום הגבלת הרשתות החברתיות לקטינים.
