עט נובח – אוי ואבוי, ריבלין נעלב...

האמת היא, שכותב טור זה, בתוך מאות אלפים בוחרים, אנחנו הם אלה שנושאים באחריות, וכן, גם באשמה.

אנחנו לא לומדים לקח, וחוזרים על טעויות.

אנחנו מתוסכלים ומאוכזבים. ניסינו שוב ושוב את מפלגות האווירה, הניסיון לא צלח, ועכשיו אנחנו כועסים.

אנחנו  כועסים על רובי-דובי חמודי, ומצפים שיתקן את הטעויות שלנו בקלפי, ויעשה צדק שמתאים לכולם. לשם כך נדרש הארי פוטר, לא די בריבלין.

רובי שלנו התחבב על כולנו בתקופת כהונתו בבית הנשיא. די שכחנו לו את משובות נעוריו, ואהבנו את תדמיתו הממלכתית הסימפטית החדשה.

רובי חמודי התלבט והתייסר קשות, לפני שהעניק את כתב המינוי לנתניהו, שנוא נפשו מקדם, ודאג שכולנו נהיה שותפים פעילים לייסוריו הקשים.

הוא מלמל משהו בלתי מחייב על שיקולים ערכיים, אוי, כמה שהוא התייסר, אבל הוא חתם על המכתב ומסר אותו.

על כן זכה רובי לקיתונות של זעם מהשמאל הצודק-תמיד.

למה בעצם ציפה השמאל מריבלין? שיפעיל "שיקולים ערכיים", שלא הוקנו לו מעולם, ויעניק את המנדט ללפיד?

אנחנו לא הפעלנו, כך מסתבר שוב ושוב, "שיקולים ערכיים", בקלפי, ועכשיו רובי חייב לתקן את השגיאה, לאתחל את המערכת?

הימין, לעומת זאת, בעיקר תומכי ביבי, זועמים על הקוסמטיקה. על ההתעלמות מביבי, על היעדרו מהצילום המסורתי, על סלידתו הרבה, שאותה ממש-לא טרח להסתיר.

הוא לא זימן את נתניהו לקבלת המכתב, הוא הגיע להשבעת הכנסת והתעלם מנתניהו, הוא חתך מוקדם הביתה, מבלי להצטלם עם ביבי, יריב לוין ואסתר חיות.

אלה טיעונים נכונים, בעיניי. משחקי הילדים של רובי מבזים את מוסד הנשיאות. הוא סמל, לא פוליטיקאי, והוא חייב לנהוג כסמל. לאחד, להתעלות מעל הכאן והעכשיו.

מי שמרכיב ממשלות הוא מקבל המנדט, מה לעשות.

נשיא המדינה לא משתתף במשחק הפוליטי, הוא הפרצוף של כולנו, ודעתו הפרטית נספרת כמו זו של אחרון הבוחרים. מרגע שנבחרת, רובי, תחתום על חנינות ועל מינויי ראשי ממשלה, בהתאם לחוק בלבד. אתה לא נעלב, את לא כועס, אתה לא קורבן, אתה לא יושב בחושך ומצפה שכל מעליביך, (אוחנה לא יפספס הזדמנות רבת רייטינג שכזו), יבואו לבקש סליחה.

אתה נשיא, רובי. תכבד את המוסד, את החוק, את כולנו, או שתודיע כבגין בשעתו: "איני יכול עוד", ותכבה את האור בדרך החוצה.

אז רובי לא יכול לתקן את שגיאות הבוחר. אנחנו, האנשים שבחרו במפלגות האווירה בתמימותינו, דווקא כן יכולים.

בבחירות חמש יהיה עלינו לחשב מסלול מחדש.

מפלגות אד-הוק, חפות מאידיאולוגיה ותאבות כסאולוגיה – אאוט. מפלגות שאוצר המילים שלהן כולל "רק לא" – אאוט. הפגנות ה"לך" וה"תישאר" – אאוט. זה טוב למשחקי כדורגל.

האנשים הראויים להנהיג אותנו הם ספורים, המשותף ביניהם רב על המפריד. תשאירו את שונאי ישראל בחוץ, ואפשר להתכנס תחת מטריה אחת לתקופה מוגבלת, שתוארך מידי פעם.

עם כל הכבוד לשבת, לגיוס ולגיור, נחליט כשהעת תבשיל, ובינתיים צריך לשרוד, תוך שימוש תדיר במונח הקלישאתי: "סטטוס קוו".

אז אל תיעלב רובי, יש לנו מספיק נעלבים מקצועיים ממך. שחק את המשחק, הענק את המנדט, ואנחנו נלך לקלפי שוב ושוב, עד שנלמד.

אתה עוד צריך ללמוד את השיר שתשיר ביום העצמאות, לך על זה.