עט נובח - הרוב או הרב?

.

החרדים הם חלק מעם ישראל, חלק חשוב ואהוב. הסבא והסבתא של כולנו, קיימו אורח חיים חרדי בכל הגלויות. הם שמרו מצוות, למדו תורה, הזכירו את ירושלים מידי יום.

הסבא-רבא  שלי, שהצורר הנאצי מנע את היכרותי עימו, היה מלמד בעיירה קטנה בליטא. אמי למדה אצלו בחיידר. כן, נשים למדו תורה עוד לפני שמירב מיכאלי פשטה את חולצתה מעל דוכן הנואמים בכנסת.

אחד המשפטים שהרבתה לצטט, (אמא שלי, לא מירב), היה: "דרך ארץ קדמה לתורה".

כך נוהג יהודי הגון, מתון, שיודע לחשוב בעצמו ולהפעיל שיקול דעת רציונלי. שצריך לשרוד בעולם עויין ואנטישמי.

יהודי עבד ופירנס את משפחתו, ובערב קפץ לבית הכנסת המקומי, ששימש כבית מדרש, ולמד תורה, גמרא ומשניות.

שאריות הארוחה שלהם הושלכו לחזירים בחצר השכן הגוי, כי "מוטב להאכיל חזיר ולא לזרוק". הרי לכם מיחזור, יהדות ופמיניזם בחבילה אחת.

מימון הלומדים מכספי תורמים ונדיבים, החל במאה ה-18, כתגובה לעולם התלמוד הבבלי, וכתוצאה משינויים היסטוריים. רק המוכשרים נשלחו לישיבות רחוקות, ובכך נסללה דרך לקבלת ייחוס ושידוך טוב.

הלימוד, האוריינות, העברת הידע מדור לדור, החשיבה מחוץ לקופסה, הסקרנות – כל אלה מאפיינים את העם היהודי, מאברהם אבינו ועד המכון הביולוגי, משמאי והלל ועד פרס נובל.

אסור לזלזל בערך הלימוד, וודאי לא בלימוד התורה. רבים נוטים להתבלבל, ולערבב בסל אחד את התורה, את פורעי החוק החרדים, את הפוליטיקה הדתית, את התכנים היהודיים הנלמדים בבתי הספר של החינוך הממלכתי. בדרך כלל זה נובע מתוך בורות ומחסור בסקרנות.

החרדים שהתפרעו בימים האחרונים, עשו דין לעצמם, ונשמעו להוראות מנהיגיהם הרוחניים, או פירשו את שתיקתם באופן הרצוי להם.

הם נשמעים להוראות אותם מנהיגים, כשהם הולכים להצביע. מכוני הסקרים לא צריכים להתאמץ – הקולות ידועים והחלוקה ברורה, כל ממשלות ישראל כללו אותם.

ראשי הממשלה ידעו להידבר עם מנהיגי החרדים, בעצמם או באמצעות שליחיהם. שום דבר כאן לא חדש.

מעת לעת היו ההתפרצויות: רח' השומר בבני ברק, דרך בר אילן בירושלים, מעצר עריקים, פתיחת בית קולנוע. חילול קברים, אפילו השוטר אזולאי טיפל בדרכו המיוחדת בהפגנה...

משטרת ישראל, ושום משטרה בעולם, לא יכולה לטפל באירוע מסדר הגודל הזה. מנהיגינו "מצפים מהמשטרה" לטפל, ומתחבאים בחוריהם כששוטרים מותקפים, כשניידות נשרפות, כשמנוולים מעזים לכנות את לובשי המדים "נאצים".

ביבי פעל נכון כשניסה לדבר עם הרב קנייבסקי (והצליח לדבר רק עם נכדו). הצלת נפשות מכשירה כל ניסיון כזה, וגם ראשי ממשלות בעבר חבשו כיפה והלכו לדבר עם הרב עובדיה ואחרים. זו פוליטיקה וזו אחריותם.

איחוי הסדקים, שלא לאמר קרעים, ביננו איננה סיסמה, זה צורך קיומי.

כדי לאחות צריך לזכור שאנחנו אחים. הצורר הנאצי לא הבחין בין החסידים למתנגדים, יש להניח שגם את המולות מאיראן, ושליחים מבירות ומעזה, זה ממש לא מעניין.

אף אחד, למעט כמה יח"צנים קיצוניים, איננו מעוניין לראות תמונות של שוטר גורר ילדים מהחדר, או נועל דלתות בית כנסת. זה נורא ואיום.

מי ששולח את המשטרה ללא גיבוי, מי שתוקף אותה כשהיא חוקרת שוחד ו"מצפה ממנה" שתאכוף את תקנות הקורונה, צריך לחוקק ולגבות אותה, דקה לפני האנרכיה.

את המתח הדתי-חילוני יש לפרום בזהירות, עם ממשלה רחבה, עם גיבוי פוליטי מגב אל גב, אולי בהשלמת חקיקת חוקי יסוד, ע"פ מתווה אמנת גביזון-מדן.

דרך ארץ קדמה לתורה, אפשר להטיל סנקציות כלכליות על מפרי החוק, מכל המגזרים, בבני ברק ובקיסריה, בנימוס ובכבוד. בנקומט במקום מכת"זית, זו שפה שכולם מבינים.

אנחנו נוהגים להתלונן בתסכול, שהדתיים מצייתים לרב ולא לריבון, שדמוקרטיה היא שלטון הרוב ולא שלטון הרב. אבל כשהמפלגות הדתיות מצטרפות לקואליציות לדורותיהן, הן מקבלות על עצמן את שלטון הרוב, ובדרך כלל הן יודעות לעשות עסקים במזנון הכנסת, לא רע בכלל.

הקורונה תשכך, אך לא תישכח. יהיו משברים נוספים, והחיסון היחידי שיעבוד כשהם יגיעו, יהיה החוסן הפנימי שלנו.

בעוד חודש או חודשיים נהיה כולנו מחוסנים, האם נהיה גם חסינים?