"עט נובח" השבוע: מילה על משפט נתניהו ביום שני - וגם על "הכזב ובני ערב"

בשבוע הבא עומד להתחיל משפטו של ראש הממשלה בירושלים. נתניהו יצטרך להתייצב בבית המשפט המחוזי 3 פעמים בשבוע, לעסוק באינטנסיביות בנימוקי עורכי הדין, ליישר קו עם לו"ז שייקבע ע"י 3 שופטים, להתייעץ, לתדרך, להתחמק מהתקשורת.

אין טוב ממנו בתחומים רבים, אבל זה כבר יהיה כבד אפילו עליו.

אי אפשר לנהל מדינה ומשפט בו זמנית. תשאלו את עורך הדין הפלילי הקרוב אליכם. זה דורש זמן ואנרגיה, זה קשה.  וודאי שאי אפשר לנהל במקביל למשפט, גם מדינה עם קורונה, וודאי שלא מדינה שמתמודדת מול פצצה גרעינית איראנית ההולכת ומתפתחת, וודאי לא מדינה במשבר כלכלי, מנהיגותי, מוסרי וערכי, מן הקשים שידענו.

פירסומאי בינוני כבר היה עושה מזה בונבוניירה, והולך לאסוף את הקולות.

רק שחסר מועמד ראוי.

לא רואה אדם ראוי ובשל לנהל את המדינה כעת, כל האלטרנטיבות הם בעיניי קרטון עם "פילסברי" – לא אפויים.

אבל החל מהשבוע הבא זה גם ייראה, יש סיכוי שהתמונות יגיעו גם לקניותר, לבלפור, לקיסריה?

אילו הייתם מתארגנים בעוד מועד, במקום להקים מהומות ולחפש פרובוקציות, יתכן שהייתם מצליחים להתייצב מאחורי מועמד מוסכם, עם שם, עם רשימה שאפשר להכניס למעטפה.

אילו הייתם מוותרים על האגו ועובדים נכון, היו כבר עתה מספר מועמדים ראויים, אולי אפילו רשימות שיש להן מצע ועקרונות, מי יודע.

ולא, אג'נדה פמיניסטית מתריסה, אינה מצע.

יום אחד תשאלו את עצמכם, מפגינים יקרים ותמימים, מה באמת תרמתם, ועל מנת שתהיה לכם תשובה מכובדת, תתייצבו במטות המפלגות ושברי הרשימות הקרובות ללבכם, ותתחילו להזיז את זה משם.

הכזב ובני ערב

פתגם ערבי ידוע אומר: ''תעיד לטובתי בעבור עוגה, ואני אעיד לטובתך בעבור כיכר לחם''. כלומר אם יש לך תועלת מן השקר – ''סחתיין'', דהיינו, יבושם לך.

חברת הכנסת סונדוס סלאח מן הרשימה המשותפת תוקפת את המשטרה בחריפות, בעקבות האירוע הטראגי בטמרה. שוטרים סמויים שביצעו מארב על מנת למנוע רצח של תושב המקום, ניסו לעצור חשודים שירו מכלי נשק אוטומטים לעבר בית שבו גרים אזרחים. כתגובה, החשודים ירו באופן גלוי ורצוף, לעבר השוטרים, ובמהלך קרב הירי נהרגו 2 מקומיים.

אין מדובר במשלחת לשיחות שלום, זהו פשע מאורגן וחסר עכבות, מערב פרוע אלים וקטלני, שמתפתח בקרבנו.

פוליטיקאים וראשי רשויות מהציבור הערבי דרשו את התערבות המשטרה, התלוננו על אדישות מערכות האכיפה. עכשיו, כשהמשטרה הגיעה, סיכנה את מיטב השוטרים ומנעה קורבנות חפים מפשע, מתלוננת חברת הכנסת סלאח על אצבעם הקלה של השוטרים על ההדק.

אין לי בעיה עם המשטרה. תפקידה ידוע, וככל שתוקפים אותה מכל העברים, כך אני יותר רגוע.

ומה מציעה סלאח? לאסוף את הנשק. כך פשוט. לעבור מבית לבית, אולי עם נציגי אונר"א, ולבקש יפה, כולם ימסרו את המא"גים, ונצעד חבוקים לקראת השקיעה.

מזרחנים והיסטוריונים עוסקים בתרבות הצביעות והכזב של בני ערב.

כמובן שאסור להכליל, בטח שלא היום, ומדובר בקומץ, ולכאורה בלבד, ויש רבים מבני עם הנצח שהיו יכולים לשרוף פוליגרף בקלות.  סתם נזכרתי.