עט נובח: והפעם על- קורבנות האסון של זק"א

זק"א נולדה בכאוס, והתפתחה לתמנון רב זרועות בלתי נשלט

יהודה משי זהב זכאי, כמובן, להליך תקין של בירור, חקירה, תביעה ומשפט צדק, לא כזה הנהוג במחוזותינו, המתקיים בכיכר העיר.

אני מקווה שהקורבנות ישתקמו ויידעו למצוא את הדרך להתחזק. לבי איתם.

נשמעות טענות על אנשי ציבור וקציני משטרה שידעו ושתקו, החליקו, טייחו.

לטעמי, כולנו ידענו ושתקנו, כולנו ידענו, חשדנו וטייחנו.

ידענו היטב, (כי זה פורסם), שזק"א נולדה בשנות ה-90, כמענה הלכתי לשמירת כבוד המת, לאחר פיגועים מזעזעים. קבוצה של חרדים מחיפה, הגיעה לסייע באיסוף חלקי גופות לאחר פיגוע קטלני, ובהבאתם לקבורה ע"פ ההלכה. "כי הדם הוא הנפש" (דברים, י"ב, כ"ג) – יש זיהוי בין דמו ונפשו של האדם.

קבוצות חרדים בערים נוספות, סייעו באיסוף וקבורת קורבנות פיגועים, ועל כן נקרא שמם הכולל: זק"א – זיהוי קורבנות אסון, לעיתים נוסף גם "חסד של אמת".

משטרת ישראל, באמצעות המשמר האזרחי, זיהתה את הפוטנציאל, וגייסה את המתנדבים לשורותיה. אלה טענו, מחד, כי נדרשות להם תעודות שוטר ואמצעי זיהוי לשם אישור כניסה לזירות פיגועים, כמו גם אמצעי קשר לקבלת דיווחים מידיים וגיוס מהיר.

המשטרה מצידה, ממש לא אהבה להתעסק עם המלאכה הספציפית זו, המחייבת אנרגיות נפשיות בלתי נידלות. המשטרה גם קיבלה סטטיסטיקות מרשימות, שבהן התגאו והתברכו מפקדים ברמות הפיקוד השונות.

מתנדבי זק"א הוכשרו בקורסים משטרתיים, קיבלו סמכויות של שוטרים, צוידו במדי משטרה, בתעודת שוטר, ובעיקר במידע מיידי אודות אירועים חריגים, כולל אירועים פליליים, אלימות במשפחה, קטינים, התאבדויות, תאונות דרכים, וכל מה שזרם ברשתות הקשר המשטרתי.

הם פיתחו מנגנוני התרמות חובקי עולם, גייסו הון, ורק חלקו הגיע לשטח.

קלמן ליבסקינד ואחרים פירסמו והסבירו כבר לפני 2 עשורים איך זה עבד, אבל אנחנו לא שמענו.

זק"א, שהחל כזכור לצורך זיהוי קורבנות אסון, הקים יחידות צוללנים (אם לא שמעתם על פעילות שבה השתתפו, אתם לא היחידים), נערכו "במרכזי הפעלה ושילוח", פיקטיביים שאיש לא ידע היכן הם ממוקמים, הטיסו משלחות לסיוע באסונות בכל רחבי הגלובוס, ובעיקר טסו וגייסו תרומות, הרבה תרומות.

הם רכשו ציוד רב, והתערבבו היטב עם פיקוד המשטרה, שקיבל סניפי אפסנאות ותחבורה אלטרנטיביים. הכל פורט בכתבות ותחקירים, ואנחנו יכולנו לדעת, אילו רק היינו מגלים עניין.

גילוי נאות וחשוב: עסקתי בכך בעבר. בנס ציונה הקמתי קבוצת מתנדבים נפלאה, שהתבססה על חבורת אברכים שהגיעה ללמוד ב"כולל" שהוקם ע"י הרב צוריאל.

הם סייעו באהבה ובמסירות באיתור נעדרים, הקמת מחסומים, כיתת כוננות, והשתתפו בכל מטלות הקהילה המקומית. בעיניי, הם נתנו השראה לשילוב האפשרי והמיטבי בין חילונים לדתיים, שילוב שאפשר וכדאי לחיות איתו.

אבל הם לא גייסו תרומות בשם העשייה הזו, הם לא רכשו שום פריטי ציוד ורכב לטובת המשטרה, הם לא המציאו שום תפקיד חדש שאין לו תכלית לטובת הקהילה המקומית.

הם קיבלו מהמשטרה או מהעירייה את כל הציוד הנדרש לצורך ביצוע תפקידם, כמו כל המתנדבים האחרים בעיר.

אני אוהב ומכבד מתנדבים, אוהב ומכבד יהודים שומרי מצוות, ועלינו ללמוד איך לאתר את הנתיבים הנכונים כדי לעשות את הפינה הקטנה שלנו על הגלובוס, לטובה יותר.

מה שקרה עם זק"א זו תקלה, תמנון שהעלמנו ממנו את עינינו, לא רצינו לשאול שאלות, ולא אהבנו את התשובות.

יהודה משי זהב זכאי, כאמור, להליך הוגן, והוא אינו נושא כרגע באף תפקיד רשמי, בצדק.

זק"א נשאר איתנו, ועל כולנו לזקק מתוכו את הרע, לעקוב אחרי הכסף, אך להשאיר נתיב פתוח אל הטוב והחסד הרב שבליבותיהם של שומרי המצוות – המשאב הזה הוא אינסופי ויקר מפז.