עט נובח - טקס הדלקת המשואות: קונצנזוס לאומי או פוליטיקה קטנה
04.04.21 / 09:53
בתום טקס הדלקת המשואות, שיתקיים בהר הרצל בעוד שבועיים, יישארו כמה מאיתנו עם טעם מר.
רוחו של עידן השרה רגב בהקשר של הטקס הקונצנזואלי הזה, הצליחה לעוט גם עליו ולפרק אותו מערכו ומסמליותו. נדמה שהפעם לא אצפה בו, מטעמי מבוכה ובושה.
יום העצמאות ה-73 יהיה בנושא "אחווה ישראלית", כך הוחלט ונמסר. על פי החלטת השרים הממונים, שר התרבות חילי טרופר ושרת תחבורה מירי רגב, (למה דווקא היא?!)
בטקס זה, כך חליטה וועדת השרים הזו, תצדיע המדינה לאנשים שפועלים לטיפוח החוסן החברתי במדינה ולהעמקת המשותף והמאחד, ובהתאם לכך גם נבחרו אלו שיזכו השנה להשיא משואה לתפארת מדינת ישראל.
האומנם?
אחת ממדליקי המשואות תהיה שירה איסקוב, קורבן של אלימות שהתאוששה באומץ ובחרה לשתף את סיפורה. איתה תדליק את המשואה שכנתה עדי, שסייעה לה.
רגב וטרופר החליטו כי "שירה ועדי, שכנות, שהיו זרות, הפכו ביום גורלי אחד, לסמל של אחווה ישראלית בחוד החנית של המאבק באלימות נגד נשים. שירה, שכמעט קופחו חייה בידי מי שהיה בן זוגה, שרדה את התופת בזכות תושייתה ועוז רוחה של עדי".
שירה אינה חוד החנית, המדינה היא חוד החנית. שירה היא קורבן. עדי אינה חוד החנית, עדי היא שכנה טובה ואדם הגון, שעשתה את מה שמצופה מכל אדם בעל לב ואחריות.
לפני עידן רגב, מדליקי המשואות לא היו כוכבי מדורי רכילות, כלכלה, או קורבנות ארועים פליליים. הם היו בד"כ נציגי ציבור, יחידים או ארגונים וולונטריים ומוסדות אקדמיים שתרמו משהו משמעותי לציבור. מדענים ואמנים, חוקרים ומתנדבים, שתרמו וממשיכים לתרום, את זמנם ומרצם, כמו גם שכלם, במשך תקופה ארוכה. אנשים שסיפור חייהם מייצג משהו מהסיפור הלאומי של כולנו, כמו שורדי השואה, שפעלו תוך הקרבה ולעיתים סיכון חייהם.
בהכללה, רובם הדליקו משואה בשם מפעל חיים, הראוי להוקרה, לכבוד, לחיקוי ולדוגמה אישית.
שירה ועדי הן שתי נשים אלמוניות, שנקלעו בעל כורחן לצירוף נסיבות אקראי, אבל ממש לא נדיר. יש רבים כמותן, שלא יזכו לכבוד הזה. אין מספיק משואות לכל קורבנות האלימות והרוע.
וועדת השרים החליטה החלטה פופוליסטית, ואת זה יש לנו בעיתונות וברשת כל השנה.
מירי רגב לא המציאה את הפטנט, אבל תחת ידיה הנמרצות מערכת האינטרסים העומדת מאחורי בחירת מדליקי המשואות הופכת יותר ויותר בוטה, בעוד התקנון והמסורת זוכים לצפצוף ארוך . "התקנות מעניינות את הסבתא של הבייס של מירי", סיפר חבר לשעבר בוועדה הבוחרת, "הם אומרים, 'וואי, היא חברה של שלמה ארצי, של זאביק רווח, היא סלב!'", כך צוטט בעיתנות. פרופ' אסא כשר, שפרש מהוועדה, אמר: "ברגע שזה היה מנוגד לאינטגריטי שלי אמרתי שלום. אני אוהב את הטקס אבל אחרי שראיתי את אחורי הקלעים, אני אומר: 'זה לא ממלכתי".
דליה דורנר ודורון אלמוג הדליקו משואות. פרופ' גליה רהב ועדה יונת הדליקו משואות.
לשירה איסקוב מגיעה תמיכה, לקורבנות האלימות מגיעה הגנה, הדרכה, חינוך ומניעה, ויש עוד הרבה עבודה לעשות בעניין הזה.
למירי רגב ולרוח הרעה שהביאה, מגיע להיעלם מחיינו הציבוריים, ובכך לאפשר לאחווה הישראלית להשתקם.
