עט נובח - מה הנקודה שלך? דעה שונה על הנקודה המגדרית...

$(function(){})


למוטי קלינמן יש דעה משלו בנושא "הנקודה המגדרית".. והוא תוהה האם העברית צועדת עם הזמן, או רצה לקראת אובדן?
טוען: זהו תחום נוסף, שבו הפמיניסטיות בוגרות חוגי המגדר מנסות להשתלט ולתת את הטון גם באמצעי הביטוי של כולנו, השפה העברית.

פרטי

כמה אנשים רציניים שאני מכיר, חשים לאחרונה מבולבלים, נשרכים מאחור בעקבות שינויים, שלא לומר שיבושים, בשפה העברית המוכרת להם.

אישה חכמה ודעתנית, שאני קורא בקביעות את הבלוג שלה, פנתה אליי, אחד מקוראיה הרבים, בלשון רבות.

חשבתי והשבתי, שיש לי חוויה רעה ואלימה מהסגנון המתקדם הזה, ואני פמיניסט עוד קודם שידעתי מה זה פמיניזם. הכותבת התכוונה לטוב, אך לשון הפניה האפיל על גוף הטקסט, שנקרא בתשומת לב פחותה.

האם העברית צועדת עם הזמן, או רצה לקראת אובדן?

אין נקודה באמצע מילה, אפילו לא לוכסן. אין אותיות סופיות באמצע מילה. נא לפנות לאקדמיה ללשון, לתנ"ך, לכתבים עבריים בעת העתיקה.

אחת הדוגמאות היא השימוש בנקודה, המכונה לעיתים גם "הנקודה המגדרית".  שימוש זה מקורו בתיאוריות פמיניסטיות רדיקליות (שימוש שהיה שמור עד לפני כמה שנים לשיח האקדמי והתיאורטי). כך למשל, במקום אנשים, פונות אלינו הפמיניסטיות ומאלצות אותנו לכתוב מעתה "א.נשים". הנקודה הזו החליפה את הלוכסן, ("א\נשים"), אך  הלוכסן כבר אינו מהווה מבחינתן של הפמיניסטיות קול צעקה שמדגיש מספיק את החיץ שבין המינים, והוא אף אינו מייצר ערעור שבין קטגוריות מגדריות.

העברית עיוורת להבחנה

בעברית הנכונה, המוכרת וההגונה, מוסכם להשתמש בלשון זכר כלשון סתמי, מכיוון שלשון זכר בעברית קצרה וחסכונית יותר. (למשל, שיפוצניק וחשמלאי מול שיפוצניקית וחשמלאית – האותיות י' ות' נחסכות), ולכן הניסוח הכללי יהיה בד"כ בלשון זכר.

משמעות הנקודה המגדרית שקפצה לחיינו היא, שאין המילה מתחייבת להבחין בין גברים לבין נשים. כלומר, היא לא רק כוללת (לכאורה) את הכלל, גברים ונשים, אלא שבמסגרת זו היא גם נותנת מקום ואף ממציאה "מצבי ביניים" מגדריים (כדוגמת אלו שחשים עצמם "גם" ו-"גם" מבחינה מגדרית.

אל ייקל הדבר בעיניכם. זהו תחום נוסף, שבו הפמיניסטיות בוגרות חוגי המגדר מנסות להשתלט ולתת את הטון גם באמצעי הביטוי של כולנו, השפה העברית.

ההשתלטות על השפה העברית והריסתה, מקדמת מבחינתן גם שינוי ושליטה בתודעה.

השפה העברית, בת למעלה מ-2000 שנה, הבסיס התרבותי של רבע מזוכי פרס נובל. ש"י עגנון ועדה יונת תבדל"א,  כותבים באותה עברית נכונה והגונה. בדומה לשפות אחרות, העברית מעצבת את האופן בו האדם תופס וחווה את עצמו ואת עולמו.

העברית קשורה לרשת של ערכים ומסורת שעברו כחוט השני לאורך הדורות. לכן לא מקרי הקשר האמיץ בין השפה העברית לבין ההישגים של דובריה בתחומים שונים. העברית במתכונתה הנוכחית הינה השפה שהביאה יותר בשורות וחדשנות לעולם מכל שאר השפות בעולם ביחד.

הפמיניסטיות סבורות שהשפה העברית היא "מעוז גברי" ושהשימוש בה  פטריארכלי, ושהיא נועדה (לשיטתן) "לדכא נשים".

הנקודה היא רק ההתחלה

אל לנו להקל ראש בתופעה השקטה הזו. זהו  מדרון חלקלק שמוביל אותנו, עם וללא מודעות, באמצעות שימוש ידידותי לכאורה ב"נקודה" למצב אבסורדי, שבו יש טשטוש של קטגוריית המין של כל אחד מאיתנו. וטשטוש זה, כאמור, הוא חלק מהכלים לחיסול התא המשפחתי, החברה הישראלית, מערכת הערכים התרבותיים היהודיים ומדינת הלאום הציונית.

הפיסקה האחרונה איננה נבואת זעם. היא בדיוק מה שקורה במדינה ידידותית לנו. קוראים לזה תקינות פוליטית, או p.c.. זה הגיע לכאן, זה הדביק, וזה עמיד לבידוד ולסגר.

באותה מדינה התחלף לאחרונה הנשיא, ויש שקולם יושתק באלימות, בשם ה-p.c. הקדוש והליברלי.

בזמנים ובמקומות אחרים, שרפו ספרים כדי להשתיק ולשלוט בשיח. רק אני מזהה את הסכנה? את הקשר בין הפרינט לדיגיטל?

ואצלנו, גופים ציבוריים ומוסדות אקדמיים שונים, מאמצים שינויים דקדוקיים ומקדמים אגב כך את פירוק השפה העברית, ואת בנייתה מחדש באופן שיקל על קידומה של תרבות פרוגרסיבית – אנטי משפחתית ואנטי ישראלית. גופים אלה מנסים לסמן את עצמם כ"מתקדמים", ובכך הם נופלים בפח השנאה שטומנות הפמיניסטיות.

ולא, הטור הזה לא עוסק בשום דרך במרב מיכאלי.

עזרו לאנשים שהתבלבלו לחזור לשפיות. נקודה – סוף!

 

 

 

 

 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה