עט נובח: מה הקשר בין שלמה גרוניך ו"שירים פשוטים" למציאות הפוליטית?

כולם רוצים שירים פשוטים, שירים בשני אקורדים
כולן דורשות מילים פשוטות, שלא אומרות לי שום דבר.
יוצאים לרקוד רוצים לשמוח, לא לחשוב יותר מידי
לשיר בשני קולות, שעם ישראל עוד חי.

(מילים, לחן והמון חוכמה: שלמה גרוניך)

אין שירים פשוטים, לא בשורות הבאות.

איש חכם, גרוניך. איך הוא ראה את השטחיות שמכרסמת בחברה הישראלית

וכמה שהשטחיות הזו כירסמה מאז, בעזרתן המאוד-לא-אדיבה של הרשתות החברתיות. קשה להעמיק כשהכל חייב להצטמצם לכותרות ול"אימלוקים". הרבה יותר קל לסווג ולקטלג את האדם שמתבטא בטווח הקשב שלנו, בצורה בינארית: ביביסט או סמולן, דתי או חילוני, טוב או רע. אין גם וגם, אין באמצע, אי אפשר להתלבט, תיכנס למועדון רק אם תציג כרטיס עם חותמת. אז סליחה, אבל "אני לא מוכן להיות חבר במועדון שמוכן לקבל אנשים כמוני.", אמר גראוצ'ו מרקס.

אישית, אני יכול לתקשר עם כל מי שמבין שנוכחותי כאן היא עובדה. מי שמתכוון להרטיב אותי במימיו המלוחים של הים התיכון, או ליישב אותי מחדש בארץ המוצא של הוריי, אינו בן שיח.  גם שם, בפולין, לא מתים עליי. זה כבר עניין של הישרדות, היסטוריה, וכבוד לאומי.

יש לי סימפטיה רבה לאוהבי ישראל, ולאלה גוונים רבים. לא יודע להצביע על גבולות הגזרה המקטלגים, בין "דתי", "שומר מסורת", "חילוני", "חרדי". מבחני שבת וכשרות? פתיחת מרכולים ותחבורה ציבורית? זו אינה אידיאולוגיה וזה אינו חזון. זה שיח של פרקטיקה יומיומית. לדידי, תורה עם דרך ארץ, ודרך ארץ קדמה לתורה. כולנו יהודים, זה לא מהיום, וכדאי שנישאר כך. לא נראה לי שהמארחים בפולין ובתימן התגיירו בינתיים.

לא יודע באיזו מעבדה ניתן לזהות ההבדלים, בין שמאל, מרכז וימין. כלכלה חופשית? רגולציה ממשלתית? בניה בשטחים? זו פרקטיקה דינאמית שניתנת לגישור פשוט, לאחר שתתקלף מעטיפות האידיאלים ומהטמפרטורה של המילים המלהיטות. יש משרדי עו"ד שגישרו על בעיות נדל"ן מורכבות יותר.

אז שוב סליחה, על שאינני מוכן להתייצב ולשנן דפי מסרים מימין ומשמאל, ומחילה על כך שקשה לי להחליט ולקבוע, מי טוב ומי רע, מי חייב לנהל את המדינה ומי מוכרח לשבת בבית הסוהר. בשום אופן לא אחבור לאנשי ה"רק לא". כי "רק לא" היא בעצם סל מלא בכעס ובשנאה, היא "רק לא" אידיאולוגיה.

אחותה הצעירה והחורגת של ה"רק לא", לעומת זאת, היא: "כל אחד". כל-אחד-רק-לא-ביבי, איזו אמירה אינטיליגנטית.

כפי שכבר כתבתי, לא מזהה כרגע איש מן המועמדים שיכול להנהיג מדינה מסובכת ומסוכסכת כזו. המבנה הפוליטי של הממשלה המסתמנת יתקשה לתפקד, אבל יש לתת לו סיכוי.

ביבי סיים את דרכו, בין הוא מבין זאת ובין אם לאו. הוא אינו יכול להרכיב קואליציה, וגם לא יוכל לנהל מדינה ומשפט במקביל, ככל ששלב ההוכחות במשפטו יתפתח. אז צריכים להתקדם.

כישוריו והישגיו רבים, והוא הוכיח אותם במשך 15 שנות כהונתו המצטברת. עובדה: בחרנו בו שוב ושוב. לא אני, אבל בחרנו, ואני מקבל זאת.

אני מאמין שסיכוייו טובים לצאת זך ונקי, מכיוון שהפוליטיקה ודעת הקהל כבר זיהמו את תיקיו עד כדי פגיעה ממשית בזכויותיו ובהליך התקין לו הוא זכאי. קוראים לזה "הגנה מן הצדק", ואני מקווה שהוא יקבל אותה כאחרון הנאשמים, וששום שופט לא יחשוש מעיניו הרושפות ומקולו הרועם של מוטי גילת.

נכון, הוא נהנתן ותחמן, הוא שיסה אותנו זה בזה והסית בבוטות נגד מוסדות המדינה ומערכת המשפט. אי אפשר להאמין בו יותר, שיעדיף את טובת המדינה על טובתו. לכן תם זמנו. כל זה לא מאיין את תרומתו ואת כישוריו, ולפעמים צריך לדעת לסחור בסוסים כדי לשמור על המדינה היחידה שיש לנו, מבית ומחוץ.

אגב, מי מבין חברי המועדונים, ( עדיפות למועדון "עוכרי ישראל", "סמולנים", "ביביסטים" "רל"בים", וכיוצא בהללו), שיודע לעשות את זה יותר טוב, מוזמן להירשם למפלגה הקרובה לעמדתו, ולהתחיל לעבוד משם. עדיפות בקבלה לבחורים טובים, אבל הם לא מגיעים רחוק בתעשייה הזו.

אז הלוואי שהיה אפשר לערבב קצת ביבי עם קצת בנט, גנץ ולפיד, בתוספת בן גוריון, רבין, וקורטוב בגין, לאפות ולקבל ראש ממשלה אידיאלי, כזה שמתאים לטעם כולם. עד אז, או עד שייצמח אחד כזה, הרשו לי להתלבט, לסרב לתיוגים, ולהסתדר בלי כרטיסי מועדון.