עט נובח - על נקניקיות ופוליטיקאים ומה נעדיף לא לדעת...

$(function(){})

מוטי קלינמן בטורו החדש כותב על פוליטיקה, ריאליזם ונאיביות...
מצטט: "אתה לא רוצה לראות איך מייצרים נקניקיות והחלטות של פוליטיקאים", אמר ביסמארק.
אילו היינו רואים, אבל גם מבינים וזוכרים, כיצד נכנס חומר הגלם למפעל הנקניקיות, ומה הוא עובר בדרך עד שהוא נארז ומשווק, אולי היינו הופכים להיות צמחוניים, והיו סוגרים את המפעל.

ומסכם: אנחנו לא רוצים לדעת איך זה יעבוד, אנחנו נחליף, והם, החדשים שיבואו,  כבר יידעו איך מנהלים קסם כזה. או שאולי מקסם שווא.

פרטי

"אתה לא רוצה לראות איך מייצרים נקניקיות והחלטות של פוליטיקאים", אמר ביסמארק.

אילו היינו רואים, אבל גם מבינים וזוכרים, כיצד נכנס חומר הגלם למפעל הנקניקיות, ומה הוא עובר בדרך עד שהוא נארז ומשווק, אולי היינו הופכים להיות צמחוניים, והיו סוגרים את המפעל.

ואילו היינו יודעים, אבל גם זוכרים ומבינים, כיצד נעשית פוליטיקה, החל "מהכניסה למפעל", של צורך ואינטרס, ועד לחקיקה או החלטה של פוליטיקאים, נבחרי ציבור, פקידים בכירים, מו"לים ועיתונאים ועוד, האם היינו סוגרים גם להם את המפעל?

אנחנו רוצים בריאות, אבל שלא יספרו לנו איך השיגו את הרופאים, התרופות והחיסונים. אנחנו רוצים בטחון, אבל מעדיפים לראות את מטס ה-F-35 ביום העצמאות, ולא סופרים את  החיילים שנשברים ומתאבדים במהלך השירות הצבאי.

אנחנו מתגאים במדענים צעירים שזכו בפרסים בינלאומיים ומצטלמים לכתבה עם אמא בשכונה שלנו, אבל מתעלמים מההכרזה הפרובלמטית של הגאון הצעיר, שזו בכלל שכונת עוני, ושהוא לא קיבל הזדמנות כמו צפונבוניי תל אביב.

אנחנו מאוד אוהבים את הסטארט-טף, בעיקר כשהוא משלנו. אל תבלבלו לנו את המוח עם ענייני אגו, כבוד, כוח וכסף

ומה אם היינו יודעים? ומה אם היינו צופים, כזבוב על הקיר, בפגישותיהם של ביבי ומוזס? של מירי רגב וחברי וועדת החריגים בנתב"ג? של הוועדות למינוי שופטים? ומה אם היינו מבינים את מערכת היחסים בין מיליארדרים ופוליטיקאים, בין קבלנים ופקידי שלטון, בין אנשי צבא לייצרני נשק?

אז אנחנו מתחילים לדעת, ממש יותר מידי, כי המידע זורם אלינו כמו צינור ביוב ענק שהתפרק. אנחנו מקבלים הגדלה של החצ'קונים 24\7 באלף ערוצים, הכנסת מתערבבת עם הפח הגדול, בית המשפט הופך להישרדות, ההפגנות הופכות לנינג'ה. דיוני הממשלה עוברים לאולפנים, עיתונאים מכתיבים את סדר היום, אין שום הבדל בין עיתונאות, קידום ממומן, שיווק סמוי וצבירת לייקים.

ואנחנו מתאכזבים וכועסים, כי ציפינו לקבל מלאכים, אבל יצאו לנו בני אדם.

האכזבה והכעס גורמים לנו לצעוק שהנה אנחנו מהגרים למדינה נורמאלית, שבה ראש הממשלה הולכת למכולת, רק שצריך עוד לסגור כמה פינות עם הילדים, ההורים, החברים, המילואים, ואנחנו כבר על המזוודות.

אה, אבל לפני זה, רק צריך עוד להחליף את ביבי, לא משנה במי, הכל יסתדר. הדייר החדש בבלפור יהיה נקי כפיים, הוא ינהל בבוקר סחר סוסים עם מיקי ומירי, פוטין, ביידן ובן סלמן הסעודי, ובערב יעלה על טרנינג. הוא יהיה מנומס ואדיב, רהוט וחתיך, כריזמטי, בעל ואבא מסור, שוטף כלים במטבחון הקטן ומנהל שם גם את פגישותיו.

איך נעריץ אותו, כשהוא יילך לעשות שנ"צ בצריפו הרעוע, ואשתו תדאג שלא יפריעו לו. כמה שזה יהיה חמוד. מהמממממם. הוא יעשה טיקטוק, אנחנו נבלה,  ויאללה בלגאן.

מפעל הנקניקיות יקבל רק חומרים מן הטבע, ובסיומו של תהליך נקי, סטרילי, עטוי כפפות ומסכות, ומפוקח בג"צ, יארוז וישווק נקניקיות בשריות משובחות לאניני טעם, במחירים עממיים.

אנחנו לא רוצים לדעת איך זה יעבוד, אנחנו נחליף, והם, החדשים שיבואו,  כבר יידעו איך מנהלים קסם כזה.

או שאולי מקסם שווא.

 

 

 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה