פארק הספורט המתוכנן: ריאה ירוקה בנס ציונה או סלט אטרקציות?

 שמחתי לראות שמקימים פארק עירוני צמוד למתחם הספורטק בנס ציונה. שמחתי עוד יותר שגודל השטח שהוא אמור לקום עליו הוא  60 דונם בהשקעה של לא פחות מ30 מליון שקלים. שטח והשקעה לא מבוטלים, שאמורה להיות ערך מוסף לתושבי העיר .באמת שהגיע הזמן.

אבל לפני שנהנה מכל הירוק הזה ,כמה עובדות חשובות ,הפארק העירוני בירושלים שנחנך ממש לא מזמן בשטח של 250 דונם, ובהשקעה של ( תקשיבו טוב),20 מליון שקלים ,הפך שטח במרכז העיר לאבן שואבת לציבור גדול של מטיילים ובו צבאים משוטטים בצורה חופשית, בריכות מים אקולוגיות, צמחיה טבעית ומסלולי אופנים.

פארק הרצליה,הוקם בשטח של 120 דונם,חוץ ממתקני משחקים ייחודים ואומגת ענק שממש אהובה עלי, הוא הופך בקיץ לאטרקציה מוסיקלית מיוחדת בניצוחו של גיל שוחט ואלפים זורמים לפארק להקשיב לצלילים שהופכים את המדשאות שם למכושפות ממש.

השלב השני בתכנונו של פארק הרצליה בשטח של 180 דונם ידגיש את הערכים האקולוגים וינקז את מי נגר הגשמים בעתיד. הבטחה נהדרת למי התהום שלנו.

אז התקציב שיש לפארק של נס ציונה , הוא ממש, אבל ממש יפה, והשטח, אפשר לומר, פחות. בהשוואה לפארקים עירוניים אחרים. אבל זה כנראה מה שיש.

הפארק העירוני ברמת גן הוקם בשטח של 1800 דונם,עם גן פרחים ייחודי בשטח של 12 דונם עם 82,000 זני פרחים שונים, וקרבתו לסאפארי רק הופכת את הפארק לאטרקטיבי עוד יותר.על האגם במרכזו אין מה להכביר מילים, ורק אומר שהמים אכן מהווים מוקד ניראות נהדר, אבל משהו שם לא ממש עובד בדומה לאגמים מלאכותיים שהוקמו בפארק רעננה ופארק הרצליה.

אגם, או אלמנט מים זה נהדר,ואני כמתכננת מאוד אוהבת לעסוק בתכנון אלמנטים כאלה. הם יפים, אסטטים מאוד, והופכים לאטרציה מושכת במיוחד בכל פרויקט.

 החסרונות העיקריים של תכנון אלמנט מים הוא התקציב. הביס הענק שהם גוזרים מכספי משלם הציבור כדי לעמוד בתקנות הרגולציה של משרד הבריאות, נוסף על התשתיות היקרות להקמת האלמנט ותחזוקה שוטפת לאורך השנים, לעיתים הופכות את האלמנט הזה, למשהו פחות אטרקטיבי מבחינת משלם המיסים.

אטרקטיבי יותר לתכנן אלמנט ייחודי לפארק, כזה שמתוכנן ספציפית לפארק הזה והמתכנן חשב וטרח ועבד על פיתוחו ולא הוציא מתוכנית מגירה מעבודות קודמות שכבר עשה.כי אם נודה באמת, קצת מתקני ספורט, הרבה עצים וקצת דשא לא הופכים פארק למשהוא ממש מיוחד.

 צריך שאר רוח אדריכלי כדי לתכנן מרחב שיהיה אבן שואבת, ושונה ממה שכולנו כבר ראינו וחווינו בארץ ובעולם. אנחנו לא רוצים עוד מאותו הדבר, אלא משהו שונה. ייחודי לעיר שלנו, מקור לגאווה וזהות עירונית שימשיך למתג את העיר נס ציונה כעיר סופר איכותית במרכז הארץ.

 ייטיב ראש העיר אם ינחה את המתכנן למקם גינת מאכל לימודית כחלק מהפארק שאליה יגיעו תלמידי העיר ללמוד איך אוכל גודל, ולא רק בסופר, עם עצי פרי, גפן מטפסת שתניב אשכולות ענבים בעונתם, ושיחי עגבניות ואפונה .הוא ייטיב עוד יותר אם יבחר באלמנטים  אדריכלים שיהפכו את פיתוח הפארק ליצירה אמיתית וייחודית, כמו רשתות שכייף ונעים לרבוץ בהם,( תמונה מצורפת) ולא הערסלים הלא נוחים בעליל שמוקמו בפארק בשכונת ארגמן ואף אחד לא יכול להנות מהם,עוד בונוס שהוא יכול לתת לתושבים, הוא פיתוח ספסלים שיחברו לפיתוח שפת הכביש ההומה, כאלה שיהיו צומחים מצידם השני ויעזרו למיסוך אקוסטי וחימצון הסביבה המפוייחת.

 האלמנט העיקרי של הקירוי וההצללה הוא עצים לפי ההדמיות שפורסמו, וככל שהעצים בוגרים, כך נהנה מהירוק של הפארק מהר יותר, בעיקר  בשל העובדה שהפארק ממוקם על ספו של הכביש הראשי לראשון לציון שרק יהפוך למשמעותי יותר ויותר לאחר הקמת השכונה החדשה בכניסה הצפונית לעיר.

 אני מקווה ששמואל בוקסר ינצל את קשריו הענפים במשתלות כדי לקבל עצים שגובהם ישרת את הציבור וציפורים מקננות, ושלא נחכה 10 שנים עד שצמרת העץ תגיע לגובה של 2 מטרים לפחות, גם מסיבות אקוסטיות, כדי למסך את הרעש מעורק התחבורה המשמעותי הזה ולנתק את המבקר בפארק מרעש העיר וייצר באמת ריאה ירוקה, שקטה.

דבר שני שלמדתי, הוא שפארק עירוני, חייב להתכנס לתקציב הגיוני. אחרי הכל אלה כספי משלם המיסים. ואנחנו עדיין במזרח התיכון ולא באבו –דאבי. מבחינה תקציבית הייתי שמחה לראות שאין שם מדרכות אקרשטיין אלא חצץ גרוס דק, כמו בפארקים בכל בירות אירופה, ומקסימום אספלט על מנת להוריד את התקציב משמעותית.ומתקני ספורט.

 מתקני ספורט בפארק יכולים להיות פנינה אמיתית, או בור תקציבי שאף אחד לא נהנה ממנו בסופו של יום.

המתקנים בפארק הירקון  לדוגמא הפכו לשמחה גדולה לקבוצות ספורט שנהנות מהם ,אני אישית מבלה בהם לא מעט. הבחירה הספציפית במתקנים מאוד מוצלחת, והופכת את הפעילות שם ליעילה באויר הפתוח . יהיה נפלא למקד את הבחירה במתקנים ייחודים שייתנו מענה לכמה אפשרויות אימון.

מגרש הטניס לעומת זאת  שמתוכנן בפארק  , לפי ההדמיות שפורסמו , הופך שטח אדמה גדול, לשמיש עבור שני אנשים או ארבעה במקרה הטוב של משחק זוגות.

משום שקיימים מגרשי טניס רבים בקאנטרי המפנק של נס ציונה,  אני תוהה האם הכרחי להקים מגרש טניס נוסף בשטח ציבורי, שרצוי שיהיה ירוק ומגונן.

במרכז הפארק מתוכנן מרכז מסחרי, אני מניחה שהוא מיועד למסעדה או בית קפה. מרכז מסחרי בתוך פארק צריך להיות מינימלסטי ככל האפשר,קטן במבנה שלו עם ישיבה בחוץ שנהנית מהאויר הפתוח, מצל העצים, ומהקרבה לצהלות הילדים שנהנים ליד. מבנה גדול עלול להיות קשה ויקר לתחזוקה לאורך שנים לזכיין שיפעיל אותו ולראייה כל מבני המסעדות בפארקים שהזכרתי מעלה, ועל המסעדה האומללה במרכז האגם בפארק של רמת גן אני לא מדברת אפילו.רק אחרי עשרות שנים של הזנחה היא תקבל כנראה מתיחת פנים ושינוי ייעוד.

אז התקציב שיש לפארק של נס ציונה, הוא ממש, אבל ממש יפה, והשטח, אפשר לומר, קטן יחסית, בהשוואה לפארקים עירוניים אחרים. אבל זה כנראה מה שיש.

אז עצה חשובה- להקטין שטחים מסחריים, להגדיל עצים, ולבחור טוב טוב איזה מתקנים יהיו בפארק, הרבה מהכל, זה לא עובד, בשום מקום, וגם לא בנס ציונה.

אפשר ללמוד מתכנון אדריכלי משובח שבוצע בערים אחרות בעולם, ולא צריך תקציב של שיח' מאבו-דאבי כדי להגיע לשם. צריך רק להשקיע הרבה רצון טוב, ואת זה, יש לשמואל בוקסר, בענק.