פחד מוות: האזעקה והיירוטים מעל הראש בדרך לעבודה - וידאו

$(function(){setImageBanner('ee3c2aec-854b-4f9b-811e-fcae395cfc21','/dyncontent/2024/3/12/8f0a2b8d-e0e3-496f-8d42-b3f76fef9145.jpg',16611,'בול בפוני קריית תרבות עד 0104',525,78,false,45931,'Image','');})

סוניה שטמן הייתה בדרכה לעבודה כאשר לפתע החלו יללות האזעקה העולה והיורדת. כך היא מתארת את החוויה שעברה בדרך לעבודה.


אתמול, בדרך לעבודה תפסה אותי שוב אזעקה. זה לא דבר חדש לי, אך מתרגשת מזה תמיד כמו בפעם הראשונה. המחשבות שאלו השניות האחרונות לחיי לא עוזבות את הראש. ברגעים אלה כל החיים עוברים מול העיניים שאני עוצמת ומכסה עם הידיים. מרוב שהכביש רותח, אני חשה צמרמורות. תחושת הכאב שבידיים רק הולכת וגוברת... מבינה שאקבל כויות בפנים ובידיים, אבל אין בררה אחרת. מתפללת שכיפת הברזל תעשה את עבודתה בצורה מוצלחת כפי שהיא יודעת לעשות. אבל זה לא הכל... כי אתה עדיין שוכב על האדמה בשטח הפתוח ומבין שהסיכוי שיפול עלייך רסיס הוא הרבה יותר גבוה מאשר שיפול עלייך טיל. אז אתה ממשיך לשכב ולהתפלל...

כך כותבת סוניה שטמן על החוויה שעברה - לא נגענו:

פתאום 2020 נראת לנו כמו חלום. מי היה מאמין שנגיע למצב הזה? מי היה מאמין שבמקום לחשוב על משפחה, לימודים, עבודה - אנו חושבים על דבר אחד, כיצד לא למות.

אתמול, בדרך לעבודה תפסה אותי שוב אזעקה. זה לא דבר חדש לי, אך מתרגשת מזה תמיד כמו בפעם הראשונה. המחשבות שאלו השניות האחרונות לחיי לא עוזבות את הראש. ברגעים אלה כל החיים עוברים מול העיניים שאני עוצמת ומכסה עם הידיים. מרוב שהכביש רותח, אני חשה צמרמורות. תחושת הכאב שבידיים רק הולכת וגוברת... מבינה שאקבל כויות בפנים ובידיים, אבל אין בררה אחרת. מתפללת שכיפת הברזל תעשה את עבודתה בצורה מוצלחת כפי שהיא יודעת לעשות. אבל זה לא הכל... כי אתה עדיין שוכב על האדמה בשטח הפתוח ומבין שהסיכוי שיפול עלייך רסיס הוא הרבה יותר גבוה מאשר שיפול עלייך טיל. אז אתה ממשיך לשכב ולהתפלל.

אלו דברים שלא נשכחים מהר ואני תוהה אם בכלל. אלו טראומות שמתאספות להן ונשמרות אי שם בכיס הפחדים, ולך רק נשאר לחיות עם זה.

הסיבה שהחלטתי לצלם את הסירטון הזה היא שהרבה אנשים מחו"ל עוקבים אחרי ברשתות החברתיות. אלו אנשים שמשדרים אצלהם המון פייק ניוז בטלויזיה, מראים להם כמה ישראל היא רעה וכמה החמאס מסכנים. הופתעתי לגלות איזה סיפורים מספרים להם עלינו. לפני כשבוע התחלתי להעלות סירטונים של אזעקות ורקטות נופלות. לא ציפיתי לקבל כל כך הרבה תמיכה ודאגה מצד המון אנשים מחו"ל ותופתעו - הכי הרבה תמיכה קיבלתי ממדינות מזרח התיכון: סוריה, ירדן ואפילו איראן. זה בהחלט מחמם את הלב, אך לא מבטל את הביקורת השלילית שאני מקבלת לעיתים על הארץ שלנו.

סוניה שטמן - להיות תושב הדרום

וכן, חשוב לי להראות להם את המציאות בארץ ישראל. חשוב לי שיראו ויבינו שגם אנחנו סובלים ושזה לא מגיע לנו.

ושאלת השאלות לראש הממשלה נתניהו: איך יתכן שאנחנו נאלצים לעבור דבר כזה כל כמה שנים? איך יתכן שזה רק הולך ומתגבר? האם יש מדינה בעולם שהייתה מאפשרת לגוף טרור לשלוח לשטחה כל כך הרבה רקטות? כל כך הרבה שאלות שאין עליהם מענה. תושבי הדרום זועקים במשך שנים ואתה שותק כי ההרגשה שהם שווים פחות. בעיניים שלנו ירדת. עצוב שאתה הגורם הראשי לכל הבלאגן שמתרחש כעת בארץ.

להיות תושב הדרום זה לשקר לילדים שלכם שהטילים הם בעצם לא מזיקים ושכיפת ברזל היא הסופרמן של היום.

להיות תושב הדרום זה לנסוע באוטו עם חלונות פתוחים ובלי מוסיקה.

להיות תושב הדרום זה ללבוש בגד ארוך כשאתה יוצא מהבית, כי אתה מבין שאם תשכב על הכביש הכל כך חם, אתה תקבל כויות בגוף.

להיות תושב הדרום זה לחשב את המסלול שלך כשאתה יוצא לסופר. לחשב אותו בצורה כזו שבדרך יהיו בניינים או לפחות ספסלים שמתחתיהם תוכל להסתתר.

להיות תושב הדרום זה להתקלח בפחד עז ולפספס את הסירנה שלא תמיד שומעים היטב.

להיות תושב הדרום זה להעריך כל דקה של שינה, כי החמאס אוהבים להרוס לנו אותה.

להיות תושב הדרום זה סיוטים בלילות, חרדות וטראומות לכל החיים.. זה המון כעס על הממשלה. זה חוסר אונים, ייאוש מוחלט ודכאון.

 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה