פרופיל פסיכולוגי: המבנה הנפשי והמוסרי של הנרקיסיזם המוחלט, קוים לדמותו של טראמפ...

(המקור פורסם בארה"ב. תרגום ועריכה -ג'מיניי)

הניתוח הפסיכולוגי של אישיות נרקיסיסטית מובהקת אינו עוסק ב"שגעון גדלות" גרידא, אלא במערכת הגנה נפשית נוקשה, שנועדה לחפות על גרעין פנימי שביר ומפוחד. כאשר בוחנים דמות ציבורית דומיננטית כמו דונלד טראמפ דרך הפריזמה של בריאות הנפש, מומחים רבים – ובהם הפסיכולוג הידוע ג'ון גרטנר – נוטים להצביע על שילוב מסוכן המוכר כ"נרקיסיזם ממאיר" (Malignant Narcissism). מבנה זה אינו מסתכם רק בצורך בהערצה, אלא כולל ארבעה מרכיבים פתולוגיים: נרקיסיזם קיצוני, אנטי-סוציאליות (סוציופתיה), פרנויה וסדיזם מופנם.

המבנה המוסרי של אישיות כזו מעוות מיסודו משום שהוא חסר את אלמנט האמפתיה. העולם מחולק לשניים: "אני" וכל השאר. אנשים אחרים אינם נתפסים כבעלי ערך עצמי, אלא ככלים שנועדו לשרת את האגו של המנהיג, או כאויבים שיש להשמידם. במצב כזה, המושגים "אמת" ו"שקר" מאבדים את משמעותם האובייקטיבית; האמת היא מה שמשרת את הנרקיסיסט באותו רגע, והשקר הוא כל עובדה המאיימת על תפיסת העליונות שלו.

שחצנות, בורות וחוסר עקביות: עיוות המציאות לצורכי האגו

לאורך עשרות שנים של חשיפה תקשורתית, התנהלותו של טראמפ סיפקה אינספור דוגמאות קליניות למנגנוני ההגנה הללו, המתבטאים בשלושה דפוסים מרכזיים:

שחצנות חסרת גבולות ("אני יודע הכל")

הנרקיסיסט חייב להציג את עצמו כמומחה הגדול ביותר בכל תחום, ללא קשר למציאות. טראמפ הצהיר שוב ושוב לאורך השנים הצהרות כגון "אני מכיר את המערכת טוב מכולם", "אני מבין בטכנולוגיה יותר מכל אחד", וכי הוא יודע על דאעש "יותר מהגנרלים". מנקודת מבט קלינית, זו אינה סתם התרברבות פוליטית, אלא צורך הישרדותי לשמר דימוי של כל-יכול (Omnipotence).

בורות מופגנת המוסווית כגאונות

הביטחון העצמי המופרז מונע כל יכולת ללמוד או להקשיב לאנשי מקצוע. הדוגמה המובהקת ביותר לכך התרחשה במהלך משבר הקורונה, כאשר הציע בפומבי לבחון הזרקת חומרי חיטוי לגוף או שימוש בקרני אור פנימיות כדי להילחם בווירוס. חוסר היכולת לקבל עצות מרופאים ומדענים נובע מהתפיסה שנרקסיסט אינו יכול להיות נחות בידע מאיש.

חוסר עקביות מובנה ושקרים כשיטת עבודה

ארגוני בדיקת עובדות תיעדו עשרות אלפי הצהרות כוזבות או מטעות במהלך כהונתו. חוסר העקביות שלו קיצוני: הוא יכול לטעון שדבר מסוים מעולם לא נאמר, אף שישנו תיעוד מצולם שלו אומר זאת יום קודם לכן. הפסיכולוגיה מסבירה זאת בכך שהנרקיסיסט חי ב"הווה נצחי" – המציאות משתנה בהתאם לצורך המיידי להגן על האגו. אם האמת של אתמול מציגה אותו באור שלילי, היא פשוט נמחקת ומוחלפת באמת חדשה.

נקמנות וסדיזם: המנגנון ההרסני של "זעם נרקיסיסטי"

החלק האפל ביותר באישיותו של הנרקיסיסט הממאיר הוא הנטייה לצעדים נקמניים, הנובעים ממה שמכונה "זעם נרקיסיסטי" (Narcissistic Rage). כל ביקורת, קלה ככל שתהיה, נתפסת כפגיעה קיומית (Narcissistic Injury) ומעוררת דחף בלתי נשלט להעניש את הפוגע.

• רדיפת בעלי ברית לשעבר: כל מי שהעז לחלוק עליו או להציג עמדה עצמאית – החל מיועצים קרובים, דרך שרי הגנה ועד שופטים שמינה בעצמו – הפך מיד למטרה למסעות הכפשה פרועים. הדפוס קבוע: מי שאינו מפגין נאמנות מוחלטת ועיוורת מסומן כ"בוגד", "חלש" או "טיפש".

• הנאה מכאוס ומהשפלה (סדיזם): עדים רבים מתוך הבית הלבן תיארו כיצד טראמפ נהנה לצפות בעימותים ובילדים פוליטיים שהוא עצמו חולל. הדיווחים על כך שצפה באירועי הפריצה לקפיטול ב-6 בינואר במשך שעות בטלוויזיה תוך גילויי שביעות רצון, מדגימים את המרכיב הסדיסטי של הנרקיסיזם הממאיר – שאיבת כוח ואנרגיה מהרס, מכאוס ומפגיעה במוסדות הדמוקרטיים שמחוץ לשליטתו.

מניתוח אישיות זו עולה מסקנה חד-משמעית: מדובר באדם שמצבו הפסיכולוגי אינו מאפשר לו לנהל מערכת יחסים תקינה עם המציאות, עם החוק או עם בני אדם אחרים.

ההפרדה בין דיווח עובדתי להערכה מקצועית מלמדת כי ההתנהגות שנראית כלפי חוץ ככוחנית, היא למעשה פיצוי יתר (Overcompensation) על חרדה עמוקה וחוסר ביטחון תהומי שנוצרו עוד בילדותו, תחת חינוך נוקשה ותובעני. פסיכולוגים מזהירים כי ככל שאדם כזה צובר יותר כוח, המנגנונים הפתולוגיים שלו מחריפים. הוא מקיף את עצמו רק באנשים האומרים לו "כן", מפתח פרנויה גוברת כלפי "אויבים" מבחוץ, והופך למסוכן יותר לסביבתו – שכן הוא מוכן להחריב את המערכת כולה ובלבד שלא יצטרך להודות בכישלון או בהפסד. הערכת המומחים היא שאין לצפות לשינוי או למיתון בהתנהלות זו; הנרקיסיסט לכוד בתוך המבנה הנפשי של עצמו, והעולם כולו משלם את המחיר.