"קרתגו" הינה סידרה עלילתית מעולה, אך אסור להציגה כ"מבוססת על סיפור אמיתי"

תאגיד השידור היה שותף , ועתה הוא מקדם בכל הכוח ומשדר ב”כאן 11″, את הסדרה “קרתגו”. האחים ינץ ורשף לוי יחד עם הבמאי תומר שני יצרו סדרה דרמטית מאד על מחנה העצורים קרתגו שהקימו הבריטים בסודן, כדי לכלוא בו את לוחמי אצ”ל ולח”י שהוגלו מארץ ישראל. הרוב המכריע של אזרחי ישראל אינם מכירים כמעט בכלל את הפרק המפואר שכתבו לוחמי המחתרות במלחמה לגרוש הבריטים מהארץ, היא מלחמת השחרור שלנו. רבים מהם ילמדו היסטוריה מ”קרתגו”. וכיון שבראש הסדרה מתנוססת הכותרת “מבוסס על סיפור אמיתי” – רובם יהיו בטוחים שכך היה באמת. סדרה עלילתית הכתובה ומבוצעת היטב יכולה להיות מכשיר חינוכי אדיר ללימוד היסטוריה. אבל כשהיא רצופה סילופים ושקרים – היא מכשיר מניפולטיבי לשכתוב ההיסטוריה.

עדכון :  26/12/2022 אתר ynet מפרסם - " לאחר שמשפחות לוחמי המחתרות הלינו כי הסדרה "קרתגו" "מציגה את סיפורם באור נלעג" כשהיא טוענת כי היא מבוססת על סיפור אמיתי, תאגיד השידור הודיע על תיקון שקופית הפתיחה, שתבהיר כי זו "אינה סדרה דוקומנטרית שמתיימרת להיות מסמך היסטורי מחייב"

 (הערה: אני בספק אם מי מהכותבים חשב על חלקו בעיצוב ההיסטוריה, כמו על המתכון להצלחה בינלאומית...)

כששרת החינוך ( היוצאת, ב”ה) מבטלת את בחינות הבגרות בתנ”ך והיסטוריה – נותרת הטלויזיה כמכשיר עיקרי המעצב מה שיודעים צעירים בישראל על ההיסטוריה והמורשת של עמם. (רק עם הפיסקה האחרונה איני מסכים.. אבי בן דוד)

בין עצורי המחתרות שהוגלו לאפריקה היה אליהו לוי, אבי משפחתם של של ינץ ורשף. הסיפור שהם כתבו ב”קרתגו” שלהם מבוסס לכאורה על “הסיפור האמיתי” שלו. לפני שבע שנים, בראיון לרותי זוארץ ב”מעריב” אמר ינץ לוי “אני בא ממשפחה של מספרי סיפורים, שזו כמובן מילה מכובסת לשקרנים כרוניים.” אבל אפילו שקרן כרוני לא היה מספר כי במחנה עצורי המחתרת הוחזקו גם שבויים נאציים, איתם נאבקו אבל גם התרועעו, עשו עסקים, ותכננו בריחות משותפות.

גם שקרן מובהק לא היה מספר שעצורי אצ”ל ולח”י ניסו לרצוח אלו את אלו. ההבדלים , המתח, התחרות והקנאה שאפיינו את יחסי המחתרות בחוץ – נמחקו בבתי הכלא ומחנות המעצר, ודאי כשגם אצ”ל הצטרף למלחמה.

אבא שלי, חבר מרכז לח”י ישב שנתיים בכלא בירושלים ובלטרון. והוא סיפר וכתב על כך. פיינשטיין איש אצ”ל וברזאני איש לח”י, שנידונו למוות בתליה ופוצצו את עצמם חבוקים בתא המוות – הם הסמל לאחדות השלימה הזאת. זו היתה האמת, ולא הסילוף המעוות המוצג בסדרה. אנשי המחתרת מעולם לא הוציאו פסק דין מוות או רצחו מי מחבריהם הכלואים גם כשהיו חשודים כמלשינים. התרחקו מהם, נידו אותם או החרימו, לא הרגו.

עשרות ספרי זיכרונות על בתי הכלא כתבו לוחמי המחתרות . אחד המרתקים בהם הוא ספרו של יעקב מרידור, “ארוכה הדרך לחרות”. (אחד הספרים המשפיעים ביותר והזכורים לי לטוב מימי ילדותי. אבי בן דוד )

מרידור, ממפקדי אצ”ל הבכירים, ולימים שר בממשלת ישראל, מגולל בספרו את סיפור מחנות העצורים באריתריאה, סודן וקניה. שבע פעמים ניסה מרידור לברוח ורק בניסיון השמיני הצליח. והוא מתאר את התנאים הקשים במחנות – אך גם את יחסם ההוגן ככלל של הקצינים הבריטיים. איש מהם לא תואר כקצין אכזרי וסדיסט, כפי שמתואר הקצין הבריטי בסדרה “קרתגו”.

גם בזכרונותיו של יצחק שמיר, מראשי לח”י ולימים ראש ממשלת ישראל, שהצליח לברוח מאפריקה ולהגיע ארצה – לא עולה שום דבר קרוב למה שמתואר בסרט. למעט אירוע אחד , רצח שני אנשי לח”י בידי שומרים סודניים, ומותו של אחד הכלואים כתוצאה מהזנחת מחלתו – לא היו מעשי עינויים. התנאים הפיסיים היו קשים. אבל במחנות באפריקה קיימו העצורים חיי חברה, תרבות ולימוד.

כדורגל וחפירת מנהרות בריחה היו ענפי הספורט העיקריים בהם עסקו במרץ. אבל יוצרי הסדרה ערבבו נאצים גרמנים ופשיסטים איטלקים, לח”י ואצ”ל, בריטים סדיסטיים וגיבורה יפהפיה (כי כנראה בלי סקס אי אפשר למכור סדרה) . זה אולי מותר כשרוצים לייצר סרט עלילתי דמיוני. אבל אסור לטעון שהוא “מבוסס על סיפור אמיתי”.

ככה מסלפים היסטוריה.

עד כאן דבריו של פרופ' אלדר ואני מצטרף כמעט לכל מילה.