שלושה רגעים בחיינו, הסיפור המרגש של חילי טרופר
[email protected]
30.10.22 / 18:48
תגים:
בני גנץ
,
חילי טרופר
השר טרופר משתף בחוויותיו משלושה רגעים מרכזיים בחייו/ חיינו לאחרונה ומסכם בשיר
"בסוף היום...כשאתה רואה את השקרים, מה נשאר בעצם? רק כמה חברים"...
שלושה רגעים
א. שעתיים אחרי שבני גנץ מתעורר מהרדמה אחרי ניתוח גב מסובך, הוא מקבל טלפון מנתניהו, שמעדכן אותו שבעוד זמן קצר יוציא הודעה על כך שהגיע להסכם שלום עם איחוד האמירויות. גנץ, שר הביטחון באותה עת, עונה לו: "ברכות, ההליך לא תקין, אבל כל מה שטוב לישראל יש לעשות".
מאוחר יותר ינזוף גנץ במי מסביבתו שיציע לו שלא לשתף פעולה עם ההסכם, בגלל שנתניהו מידר את שר הביטחון ושר החוץ מהענין, "אנחנו כאן למען ישראל, לא למען האגו שלנו" בשפתו.
אחר כך יטוס גנץ לארצות הברית לנסות לטפל במשבר בעקבות ההסכמה למכירת מטוסי הקרב המתקדמים, שנתניהו הסתיר, הכל כדי לשמור על העליונות הביטחונית של ישראל. תמיד, השיקול המכריע יהיה טובת ישראל.
ב. ביום ראשון האחרון, בין שני כנסים פוליטיים, בני גנץ ואני התיישבנו לקפה קצר. הוא היה מוטרד. כששאלתי ממה? הוא שיתף, בלי פרטים כמובן, שהוא מצוי בדילמה בענין מבצעי. יש מודיעין מדויק וכעת נותר לבחור בין מתווי פעולה אפשריים. מאוחר יותר, יתברר שבני חיפש בראשו אחר המתווה שיביא לחיסולם של מחבלי "גוב האריות", אך יאפשר ללוחמי הימ"מ וצה"ל לשוב בשלום ולא ייצר נזקים אגביים מוגזמים. מסובך.
בני כבר קיבל החלטה עקרונית לתקוף, תעוזה לא היתה חסרה, אלא שראיתי כיצד ניסיון ביטחוני מצטבר מתורגם בשעות האלה בקבלת החלטה מבצעית חשובה ומורכבת.
כמובן, שברקע היו מי שהסתובבו באולפנים והסבירו בהרבה רעש וסימני קריאה ש'צריך לפעול חזק'.
שני לילות מאוחר יותר, נכנסו לוחמי הימ"מ, השב"כ וצה"ל לקסבה של שכם וחיסלו את בכירי המחבלים ושבו לבסיסם בשלום.
זה הזכיר את הימים שלפני מבצע "עלות השחר" בעזה, כאשר בזמן שהיו מי שהשחיתו אין סוף מילים בפוסטים ובאולפנים, בני גנץ עסק בהכנת התחבולה והכוחות. בסוף זה נגמר בכמה טילים מדויקים בקומה חמישית בבנין מגורים בלב עזה, חיסול בכירי הג'יהאד האיסלמי ועם מסר חשוב לכל מי שעוסק בטרור נגד ישראל.
אני לא כותב את הדברים משום סגירת חשבון עם אלה שביקרו בשעה שהתחבולה הוכנה. אמנם יש לי אלרגיה לפופוליזם, אבל בכנות – יש מנה גדושה מזה בשני הצדדים של הפוליטיקה. אני כותב, משום שיש בכך אולי לקח לעתיד והזדמנות לאזרחי ישראל לשאול את עצמם ערב בחירות: מי הם מעדיפים שיהיה אחראי על ביטחון ישראל?
יש בהתנהלות משום זיקוק של ההבדלים. בין הכרזות פומפוזיות אודות אובדן הרתעה, לבין מעשים שמייצרים הרתעה, ובין חוסר ניסיון לבין ניסיון.
גם על זה הבחירות. וזה נוגע לחיים של כולנו, פשוטו כמשמעו.
ג. במערכת הבחירות הקודמת, צולקנו בני, אני ועוד כמה שותפים מחברים שנטשו בדרך, כשהיה קצת קשה.
״כחול לבן" של אז בקושי עברה את אחוז החסימה בסקרים, ורבים עזבו. אחר כך, יתברר שבתוצאות האמת הפכנו למפלגה השנייה בגודלה בקואליציה.
באחד הערבים, בני אמר שמספיק להתאכזב מאלה שנטשו, ובוא נתעודד מאלה שנותרו. אלה שממשיכים איתנו ושותפים במסע הארוך שלנו.
בני, כחובב ידוע של שירה עברית החל לזמזם את המילים של אהוד מנור ללחן של קובי אושרת:
"בסוף היום...
כשאתה רואה את השקרים
מה נשאר בעצם?
רק כמה חברים"
אז, קצת לפני היציאה לקלפיות, תודה לשותפים ולחברים הרבים. כל ששלנו – גם שלכם הוא.
*
הבחירות הן לא רק על פחד, אלא גם על תקווה.
תקווה, שתיבחר ביום שלישי הקרוב הנהגה שיכולה לחלץ את ישראל מסבבי הבחירות החוזרים ומממשלות צרות שנשענות על הקצוות; תקווה שתיבחר מנהיגות שיכולה בשקט ובאחריות להוביל את ישראל בביטחון; תקווה שתיבחר מנהיגות שחפצה לחבר מחדש את השבטים הישראלים – וגם זה ענין שנוגע לביטחון האומה.
בני גנץ הוא הדמות שיכולה להחזיר את התקווה. זה לא יהיה קל, פעמים נצליח ופעמים ניכשל, אבל במקום הזה – ששומר מפני האויבים שבחוץ ומחבר את הישראלים שבפנים, שם ליבנו מצוי ולשם מעשינו מכוונים.
אני סומך על בני גנץ.
שבוע טוב
