תושב העיר תומר תדהר בטור נוקב: קריאה אחרונה לאחדות !

בשבוע החולף ציינו את יום הזיכרון לשואה ולגבורה והשבוע נציין את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.

אין זמן טוב יותר להרהר על הכיוון אליו אנו צועדים כחברה וכעם. מספיק להיחשף לתכנים ברשתות החברתיות - על מנת להבין שהתפצלנו לשתי קבוצות גדולות. מעין דיכוטומיה חברתית, שהופכת את הרשת החברתית לזירת התגוששות.

מדובר בלא פחות מאיבוד שפיות לאומי ואובדן דרך עבור המדינה היהודית, שקמה כחלק מחזון הדורות לשיבה לציון ולריבונות יהודית בארץ ישראל.

בל נשכח שיהודים רבים איבדו את חייהם בגלות כתוצאה מרדיפות, פרעות, גזרות שמד, הגליות, גירושים, מחנות ריכוז ומחנות השמדה. טובי בנותינו ובנינו נפלו במערכות ישראל ובאירועי טרור רצחניים. בנס-ציונה לבדה מונצחים 142 בנות ובני העיר, שנפלו במערכות ישראל, שהלכו לעולמם במהלך שירותם הצבאי ובהתקפות טרור.

האם לא די בקורבן העצום שהקרבנו עד כה, כדי להפנים שהטוב שזכינו בו - בזכות רבים שאינם עמנו - נמצא בסכנה?זוהי העת עבורנו לעשיית חשבון נפש ולהתבוננות לעבר העתיד המשותף שמצפה לנו.

מה יחשבו אוייבנו שנחשפים יום יום לפילוג ביננו, לביטויי הגנאי ולדברי הבלע שאנו מטיחים זה בזה? נכון אנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון וגבולות חופש הביטוי מאפשרים גם התבטאויות קיצוניות. אך במזרח תיכון נפיץ, רווי בנשק ובאויבים שמייחלים לסופנו - השסעים הפנימיים והפילוג מאיימים על עצם קיומנו.

יש לנו מחוייבות כלפי הדורות הקודמים, שהתפללו להגיע לציון וגם ברגעים קשים לא איבדו את התקווה, תקווה בת שנות אלפיים. יש לנו מחוייבות גם כלפי הדורות הבאים, הילדים, הנכדים והנינים שלנו - שעתידם לוט בערפל.

מקום המדינה ועד היום, אנו נדרשים לשלוח את ילדינו לצבא. שם משרתים הם יחד ונשלחים לחזית למען הגנה על גבולות המולדת. כתף אל כתף נלחמים, ללא קשר לדעתם הפוליטית, למוצאם המשפחתי, למצבם הכלכלי או לדתם ואמונתם. על כתפיהם נושאים את האחריות לבטחון המדינה, על מנת לאפשר לנו חיי שגרה, בביטחון ובשגשוג.

ואנחנו - איזה עתיד אנו מייצרים עבורם?

האם לא די בחוסר הודאות שאופף את אזורנו, לרבות התחממות גלובאלית, חוסר יציבות בטחונית ומשברים כלכליים? ועל אלה עוד נוסיף את השסעים החברתיים והפילוג הפנימי? שסעים המהווים איום לא פחות מהטילים של החיזבאללה בצפון והרקטות של חמאס והג׳יהאד האסלאמי בדרום.

דווקא הממשלה הנוכחית, שלא הייתי בין תומכיה, מייצרת אחדות בין קבוצות שבעבר לא היה סיכוי שיישתפו פעולה. על אחדות זו מחוייבים אנו לשמור אם עם חפץ חיים אנחנו. בואו נניח בצד את המחלוקות, את האיבה ואת הדם הרע וכשנעמוד בצפירה בשלישי בערב וברביעי בבוקר, נקדיש מעט מחשבה על עתידנו המשותף במדינת היהודים - שלמענה נפלו טובי בנינו. זהו צו השעה, זוהי קריאה אחרונה לאחדות.

בברכת חודש טוב!