25.11 מתקרב ! על 2020 גוונים בין אדום לשחור
15.11.20 / 12:55
מספרת מחזיקת תיק הרווחה ומ"מ רה"ע סמדר מוספי - אהרוני בטור אישי לרגל יום המאבק באלימות נגד נשים.
אומרת: אנו גדלים באמונה כי "ביתי הוא מבצרי". האמנם?
האלימות פנים רבות לה. כולן מכאיבות ונעות בגוונים שבין אדום לשחור.
מאז שאני זוכרת את עצמי, אני זוכרת אלימות. לא אצלי בבית...
ולא, זה לא שחלילה ספגתי אלימות בבית. התמזל מזלי וגדלתי בבית מלא בשמחה, תמיכה, כבוד, סבלנות והכלה למגוון דעות, גם כשהן מנוגדות.
בבית משפחת מוצפי התחנכנו לאהוב ולכבד כל אדם באשר הוא. ואולי זו הסיבה שביתנו היה תמיד מוצף בחברים ומשפחה, ואולי זו הסיבה שדלת ליבנו היתה תמיד פתוחה גם לאלה שמזלם לא שפר.
מקרי האלימות ליוו אותי לאורך שנותיי. החל מסיפורי ילדות אליהם נחשפתי ועד היותי יו"ר ועדה למיגור אלימות היום וממונה על תיק הרווחה בעיר.
האלימות פנים רבות לה.
אלימות פיזית, אלימות מינית, אלימות כלכלית, אלימות מילולית ואלימות פסיכולוגית.
אלימות פיזית – מתבטאת במכות, דחיפות, זריקת חפצים.
אלימות מינית – היא כפייה מינית ללא הסכמה.
הראשונות מלוות בכאבים ודימומים. במקרי הקיצון נשמע עליהם בתקשורת: רצח, אונס רב משתתפים. כאילו אונס של אדם אחד אינו מחריד מספיק, מספרים לנו רק על אלה שבוצעו בהיקף משתתפים חריג. כאילו המקרים האחרים לא הותירו נפשות מצולקות. לכל החיים.
אך בעוד אלה מותירות סימנים כחולים ושחורים, האחרונות בסוגי האלימות – סמויות. הן אינן מותירות שטפי דם. אך הן גובות מחיר נפשי כבד ביותר.
אלימות כלכלית – היא ריכוז התקציב המשפחתי בשליטת הצד האלים, ומניעה מהקורבן.
אלימות מילולית – מתבטאת בקללות, צעקות, איומים והשפלה.
אלימות פסיכולוגית – היא התנהגות שיטתית שמטרתה להקטין את הקורבן, לבודדו ולהשיג עליו שליטה.
המשותף לכל האלימויות היא הבריונות בה התוקף פולש למרחב של הקורבן. התוקף מבטל את רצון הקורבן ובכך שולל ממנו את הזכות הבסיסית לכבוד האדם וחירותו.
האלימות במרחב המשפחתי היא קשה ומדאיגה אותי מכולן.
אנו גדלים באמונה כי "ביתי הוא מבצרי". האמנם?
דוקא שם הבושה מביאה לשתיקה, שמזינה שוב את האלים לפעולה. המשפחה היא התא החברתי הראשון ממנו יוצא אדם למעגלים חברתיים נוספים. שכונה, כיתה, צבא... עד שלבסוף הוא שב למעגל הביתי. ואני שואלת את עצמי, איך ינהג אותו ילד שינק אלימות בילדותו? מה יביא איתו לחברה ולמערכות היחסים הבאות שלו?
השנה היא שנת 2020. שנת קורונה המספקת תוספת ימים ונוכחים בפורום הביתי. ואם לא די באתגרים אלה, מתווסף הנטל הכלכלי שלוחץ ודוחק, וזאת כשברקע האיום הבריאותי.
השנה היא שנת 2020 ואנו עדים לעלייה באלימות על כל גווניה.
האלימות פנים רבות לה. כולן מכאיבות ונעות בגוונים שבין אדום לשחור.
האדום מסמל נורת אזהרה – סכנה.
השחור – מסמל כאב, מוות, שבר גדול.
בימים אלו, אנו בעירייה הפצנו נורות אזהרה אדומות בכל אמצעי המדיה. בנוסף בחרנו כמה הרצאות בנושא לקהל הרחב.
אני רואה בתפקידי כסגנית ראש עיר אחריות להנהיג את הדור הבא להיות סבלניים ומכבדים יותר.
יחד עם זאת, אני פונה לכל אדם ואדם לגלות אחריות אישית ולחזק במקביל את הסביבה הפרטית שלו. הסביבה האישית שלנו היום, היא הסביבה של כולנו מחר.
