תמונה ראשית

אז שלום לכם אנשים חדשים, אני שַׁנִיָה

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('957b4593-fd39-484b-9ca1-aabeba70e586','/dyncontent/2024/10/31/73b24ad8-a75b-4379-8eaf-25bbdae73641.jpg',18376,'אייטם כתבה חוגים עד אחרי סוף 2024 ',525,78,true,45889,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('957b4593-fd39-484b-9ca1-aabeba70e586','/dyncontent/2024/7/7/6ac38f55-9efa-40d8-b71c-62a1f92cf06c.jpg',17973,'מנויים 300100 ',525,78,true,45889,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('957b4593-fd39-484b-9ca1-aabeba70e586','/dyncontent/2024/12/17/a1478ff5-a2c9-428d-9107-1dcecaaf60c7.jpg',18819,'חנוכה שלנו עד 01012025',525,78,true,45889,'Image','');},15]]);})

שַׁנִיָה הוא שילוב של הצבע האדום (שני) לשכינה, שילוב של מתנחלת, ליברלית גם בני עקיבא, וגם דוגמנית ותלמידת אולפנה וגם מתעלמת אומנותית, בקיצור שילוב של הכל ביחד. מהיום היא מפרסמת בלוג על העולם הבלתי אפשרי שלה ואי אפשר אחרת מאישה ששמה שניה, והכינוי של ישתבח. תהנו..

והיא עומדת לה שם בתור לקבל עזרה מהפקידה, עיגולים שחורים מתחת לעיניים, טרנינג, שיער מקורזל מעט ופיהוק מהמצח לסנטר. רואים שבקושי ישנה בלילה .

בעלה מחכה לה מסתיר את הפנים שלו עם כובע מצחייה ונפל לשינה עם חצי עין פתוחה יושב לו על כיסא של כתר באיזור ההמתנה שאלתרו במועדון הישובי.

מנסה להתעורר עוד מהלילה שעברה עם התינוקת החדשה יחסית, עברה שנה מאז שבאה לעולם וכבר יש עוד מלחמה שמאיימת עליה ועל כולם אז היא תחכה בסבלנות עד כמה שתוכל עוד להמתין לחיילות האיטיות.

אבא ואני

ואז הגיע המשפט הגואל "עדנה הדר" וניגשה ישר לחיילת בקבלה:
"היי , אני צריכה ערכת מגן לתינוקת בת שנה"
תוך כדי סלסול השיער ולעיסת המסטיק שאלה אותה החיילת "שם והתעודת זהות בבקשה"
"בטח , השם הוא שני הדר ,ת"ז 20424..."
"לא מופיע לי שם כזה תחת הת"ז הזו גברת"
"מה הכוונה? יש ת"ז אחת כזאת והיא של הבת שלי ,שני הדר. תחפשי שוב בבקשה"
"לא יודעת גברת רשום לי פה שניה לא שני "
"אז זאת כנראה טעות הקלדה, תשני את זה הנה תראי כתוב שני לא שניה"
"גברת אני לא משרד הפנים פה. זה מה שמופיע לי. שניה"
יש סיכוי שאם הוא לא היה קם באותו הרגע להסביר את הסיטואציה היה עף לאותה חיילת משהו לראש , אז הוא שמע את זה חצי מתוך חלום חצי ער, התעורר לו מהנמנום הקל, קם ואמר –"זאת לא טעות , זה השם שלה ! שני-יה "
שתיהן יחד הסתובבו אליו, גם החיילת וגם הגברת. מבט כזה של "מה לעזאזל" ואז הוא אמר לה
"אסביר לך כשנסיים אבל בואי רק נסיים אני גמור!"
הערכה נלקחה, יש עם מה לשמור על הילדה הקטנה אבל הסיטואציה עדיין לא התעכלה..
"אפשר הסבר איך לילדה שלי השתנה השם?" מתאפקת לשמור על קור רוח
"היא לא שני עדנה. היא לא.. תסתכלי עלייה ! כולה אות אחת אל תעשי סצנה"
"אז פשוט קמת, הלכת למשרד הפנים ושינת את השם של הילדה שלנו .."
"כן . מה לא בסדר?"
*סיפור אמיתי*

הזוג פה הם ההורים שלי. הילדה שם זאת אני וזה הסיפור מאחורי השם שלי.
וכן הוא לגמרי אמיתי. מעניין איך סיפור כזה היה מתקבל ב2020 ולא ב1992 (דמיינו את זה רגע). 

אז שלום לכם אנשים חדשים, אני שַׁנִיָה. כן זה השם וכמו שהספקתם להבין – אבא המציא אותו.
ההסבר לשם הוא השילוב בין הצבע האדום החזק "שני" שהיה מסמל עוצמה וכוח ביהדות יחד עם השכינה (אלוהים) ובגדול האיזון בין השניים.

הסיפור הזה שבחרתי לפתוח איתו את הבלוג הוא רק התחלה מרשימת מקרים מעניינים שקרו לי בחיים בעבר הרחוק וגם בעבר של לפני שבוע.

אני ילדה שלישית לבית משפחת הדר, נולדת וגדלתי בישוב יקיר שבשומרון, גדלתי בבית דתי מסורתי ליברלי חם ומקבל. כשאני אומרת ליברלי אני מתכוונת שוב, לאיזון: הייתי גם חניכה בבני עקיבא וגם דוגמנית, גם תלמידת אולפנה וגם מתעמלת אומנותית. איך הכל יחד? לא יודעת .. כמו השם שלי ככה הם חיי – שילוב של הכל ביחד.

אני בת 27 היום וגרה בתל אביב עם שתי שותפות שהן במקרה גם החברות הכי טובות שלי. תהילה (חתול) ושחר (שוחר) .
אני דוגמנית כבר חמש שנים אחרי הפסקה של שנתיים לטובת המולדת וכיום גם חיילת מילואים באוגדת עזה.

הרבה מכירים אותי מהאינסטגרם בתור "ישתבח" (לא שזה שלי אבל זה סלוגן שאני אוכלת איתו את הראש לאנשים זרים ברשת).
אחת האהבות הגדולות שלי בחיים הן אלוהים, טבע, טיולים  ובעיקר להסתכל על כל זה ולהגיד לו תודה. כלומר – ישתבח. ואם יש לי את היכולת להזכיר לאנשים לעצור רגע ולהסתכל על העולם שלנו שנראה לנו כל כך בנאלי הרבה פעמים ולהגיד "בואנה זה יפה החרא הזה ואו! " אז אני את שלי עשיתי. כי שום דבר פה לא בנאלי ושום דבר פה לא מובן מאליו.. בעייני.

כן כל יום יש שקיעה אבל כל יום והשקיעה שלו, כל יום יש זריחה אבל כל יום והזריחה שלו וכל יום והראות שלו. אני עושה את זה כבר כמה שנים טובות והאמת שזה תפס וזה מגניב וגם כיף להרבה מאוד אנשים אז למה לא?

צילום: שניה הדר

חזרתי לשמור שבת לפני שנה וחצי אחרי תשע שנים שבהם הרגשתי שזה לא מאה אחוז אני אלא כי לזה גדלתי ולא כי זה מה שבחרתי. אני חושבת שכשיש לנו את הבחירה ואנחנו עושים אותה יש לדברים הרבה יותר משמעות וזה ההבדל בעצם בין הרגל לבין ערך. אני לא מגדירה את עצמי 'חוזרת בתשובה', כי מעולם לא הייתה בי שאלה.. רק רצון לטעום מהכל.

זאת אני בקצרה ואני הולכת לספר לכם עוד הרבה. אבל נראה לי שלפעם ראשונה זה מספיק והבנו את הפואנטה (מקווה לפחות). 

השנה החדשה התחילה ואני רק רוצה לקוות שהיא תהיה כל כך הרבה יותר טובה מהקודמת כי 2019 הייתה שנה שכבר די מיציתי אותה. כמה תיקונים פאק ! כמה שיעורים, כמה עליות, כמה מורדות .. כמה בכי, כמה צחוק דברים מדהימים ודברים הרבה פחות מזה ובהמשך עוד אדבר על מה שהיה כלכך לא פשוט אבל גם מקסים, אבל שורה תחתונה – תודה על הכל. או יותר נכון תודה ותודה שנגמר.

אסיים בברכה כזאת שכולנו נזכה לטעום מהכל אבל בעיקר מהטוב והרבה ממנו! ומה שפחות טוב אז שנלמד ממנו .
שנהיה טובים יותר, חזקים יותר, אוהבים ונאהבים יותר ומוצלחים יותר!
כבר אוהבת אותכם בחיי..
 
שנהיה טובים יותר, חזקים יותר, אוהבים ונאהבים יותר ומוצלחים יותר!
כבר אוהבת אתכם בחיי..

שלכם,
שַׁנִיָה

 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה